איזה כיף: שמורות טבע באזור כף התקווה הטובה

אחד הדברים הבולטים בדרום אפריקה, ובאופן דומה בנמיביה (שהייתה עד 1994 חלק מדרום אפריקה), הוא הגדרות שתוחמות את החוות הענקיות ומתמשכות לאורך מאות ואלפי קילומטרים. לא אחת הרגשתי שהמקום היחיד שאני יכולה לעצור בו לפיקניק הוא הכביש או שוליו, אף על פי שבמרחק מה זרם לו נחל יפהפה תחום בגדר.

הגעתי לעיירת המחוז אודצהום, שידועה גם בשמה "ירושלים הקטנה". ברור שעם שם כזה מיד מחפשים את הקשר היהודי, והוא אכן קיים. על פניו נראה המקום נידח, אך עבור יהודים שום מקום לא נידח, במיוחד כשרודפים אותם. היהודים הגיעו לכאן במאה ה-18, ומאוחר יותר בראשית המאה ה-20, משתי סיבות עיקריות: בריחה מפני פורעים (מרוסיה בעקבות מלחמת רוסיה-טורקיה ב-1877, ומאירופה ובעיקר מגרמניה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה), ופוטנציאל גדול להתעשר.

האזור היה ידוע בראשית המאה ה-18 כמרכז היחיד והגדול בעולם לתעשיית בגדים יוקרתיים מנוצות יען. זו הייתה תקופת זוהר כלכלית שהלכה ודעכה עם השנים. המעוניינים להתעמק במגוון תחומים בנושא היען יוכלו לבקר בחוות היענים - Safari Ostrich Farm, שמנוהלת על ידי בני משפחת ליפשיץ היהודים.

כרמי יין. הגדרות תוחמות את החוות לאורך קילומטרים (צילומים: פועה בר)

כיום חיים באודצהום מעט מאוד יהודים, ועל ההיסטוריה שלהם ניתן ללמוד במוזאון של העיירה שבה מצוי גם אחד משני בתי הכנסת שהיו במקום, שעדיין משמש את היהודים בחגים ובשמחות. עד היום פזורות באזור חוות יענים רבות, בעיקר עבור תעשיית הבשר ואטרקציות תיירותיות, כמו למשל רכיבה על יען.

מערת נטיפים בת 20 מיליון שנה

קפיצה צפונה מאודצהום הביאה אותי למערת הנטיפים קנגו. זו מערה מרשימה בגודלה (שני ק"מ אורכה), עתיקה (20 מיליון שנה) וייחודית עבור הדרום אפריקנים, שהרי סלעי גיר, שלא כמו בארצנו ה"גירנית", הם תופעה נדירה שם. המערה אמנם יפה, אבל מי שראה בעבר מערות נטיפים גדולות ומרשימות מבחינת מגוון וצורות הנטיפים, יכול לוותר על זו לטובת שמורת הטבע אדו, לדוגמה.

Addo Elephant National Park - שמורת הפילים של אדו, נמצאת צפונית לעיר פורט אליזבט. זוהי שמורה גדולה (1,640 קמ"ר) שבזמן הקרוב אמורה להכפיל את שטחה. היא כוללת את המרחב היבשתי והימי, ובזה ייחודה. התחלת הסיור מהשער הדרומי (יש עוד שערים) מאפשרת לחצות את כל הפארק וליהנות ממגוון בתי הגידול והצומח היבשים (כרי עשב, חורש צפוף וסבוך, יער חלבלוביים ועוד).

עדר של פילות עם צאצאיהן בדרכן לשתות מבורות המים

היא הוכרזה בשנת 1931 במטרה לשמר את אוכלוסיית הפילים, שמנתה אז רק 11 פרטים. כיום חיים בה 450 פרטים, וזו חוויה מיוחדת לצפות בהם בטבע כשהם אוכלים או כאשר הם יורדים למקווי המים בשעת צהריים. בשמורה נמצאים שבעת היונקים הגדולים (פיל, אריה, תאו, קרנף, נמר, לווייתן והקרחה הלבנה - הכריש הלבן).

כמו כן יש שתי מושבות גדולות, האחת של פינגווינים אפריקניים קטנים והשנייה של סולות (120 אלף פרטים - המושבה הגדולה בעולם). למי שרוצה ליהנות ממכלול השמורה, כולל חלקה הימי, מומלץ לשהות באזור לפחות יומיים. אלה שזמנם קצר יוכלו במידת מה לפצות את עצמם בביקור של אחר הצהריים בשמורה פרטית קטנטנה שגובלת בשמורת אדו, וידועה בשמה ספארי סקושה (Scotia Safaris).

קרנף רחב-שפה בשמורה הפרטית ספארי סקושה. מכונה גם קרנף-לבן

זוהי שמורה עם מסורת משפחתית ארוכת שנים, שתחילתה בשנת 1,800. יש בה 40 מיני יונקים, כולל אריות שמסתובבים חופשי וניתן לצפות בהם במרחק פסיעה (כשהם על בטן מלאה). הסיורים בשמורה נעשים בקבוצות קטנות, והם מתחילים אחר הצהריים ונכנסים לתוך החשכה - חוויה קרירה ומרתקת. הסיור כולל ארוחת ערב שבה מגישים תבשילי בשר ציד מסביב למדורה. השמורה הזאת מומלצת למי שלא שפר עליו מזלו בשמורת אדו, ולא ראה אריות, קרנפים או ג'ירפות.

טיול רגלי בשבילים שיורדים לערוץ מדהים ביופיו

ירדתי דרומה לפורט אליזבט, וכאן למעשה התחלתי את הטיול בדרך הגנים לכיוון מערב. לא אלאה אתכם בכל המקומות שבהם ביקרתי אלא בכמה מהם שיש בהם עניין מיוחד. אזור הציציקמה ומסלולי ההליכה בשמורת היער סטינקהוטקלוף הוא מבין האזורים היחידים בדרום אפריקה שבו נשמר היער ההררי האפריקני.

אריה בשמורת אדו. עומד בראש רשימת החיות שמסוכנות לציד

יערות אלה, שכיסו את כל אזור הכף ודרום-מזרח המדינה, נעלמו כתוצאה מכריתה מסיבית החל מראשית המאה ה-18. את מקומם תופסים היום יערות אורנים ושיטים אוסטרליות מסחריים שמלווים את הכביש הראשי - Highway N2. שרידים של היערות הטבעיים נותרו בשטח של פחות מחצי אחוז משטח המדינה, במקומות לחים וקשים לתנועה אשר קשה היה להגיע אליהם.

באזור הציציקמה יורדים כ-1,200 מ"מ גשם במשך כל השנה, כאשר עיקר הגשמים יורדים בחודשים דצמבר-אפריל. בשמורת היער סטינקהוטקלוף ניתן לטייל ברגל בשבילים אשר יורדים לתוך הערוץ המדהים ביופיו, בין השאר בגלל צפיפות "עצי" השרך הגדלים כאן.

עצי שרך (Cyatea capensis). מאפיינים את תת-היער ההררי הדר' אפריקני

בשמורה הזאת גדלים 470 מיני צמחים מעוצים, מתוכם 87 מיני עצים. מרשימים במיוחד בגודלם עצי הילואו ווד (Podcarpus latifolia ). אלה עצים מאריכי ימים (800 שנה ויותר) שיכולים להגיע לגבהים של 40 מטר ולהיקף של 12 מטר. בגלל נדירותו, גודלו ויופיו נבחר העץ להיות העץ הלאומי של המדינה. היער משרה תחושה של אזור טרופי, אך בזה זה מסתכם מבחינה בוטנית.

העיירה נאיזנה, השוכנת בשמורת פד'רברג (הר הנוצות) שבקניסנה, היא עיירת נופש מפורסמת לחופו של האוקיינוס ההודי. מייחדים אותה משאר עיירות הנופש שלאורך דרך הגנים האיסטואר (שפך נהר שהתרחב לתוך היבשת כתוצאה מפעילות גלי הים ומכיל מים מליחים) ושמורת פד'רברג, שנמצאת בגדה ממול לעיירה.

האיסטואר נוצר כאן במפגש בין הנהר גואוקאמה עם האוקיינוס ההודי. מישורי ההצפה יוצרים כאן את בתי הגידול הביצתיים החשובים ביותר בדרום אפריקה מבחינת גודל ואקולוגיה. שיט קצר באיסטואר מוביל את המבקר לשמורה שבגדה ממול. השמורה משקיפה על שפכו של הנהר והצומח האופייני למקום.

קרונית מובילה את המבקרים לפסגת ההר ומשם לאורך כשני ק"מ וחצי יורדים ברגל בתוך יער של "עץ החלב", שמזכיר במידה מסוימת עץ תאנה בא בימים. שמו של המקום ניתן לו בגין היותו אחד המקומות הראשונים שבהם נחת האדם לאחר טלטולים באוקיינוס, וכאן מצא סוף סוף מנוחה ("כרית של נוצות"). ניתן לסיים את ההליכה על חוף הים ומתחת לעצים הענקיים של "עץ החלב" (שייך למשפחת הספוטאים, חי יותר מ-500 שנים ומוגן בדרום אפריקה).

שמורת גרוטוואדרבוש היא אחת השמורות המרהיבות בצבעיה בעונה זו של השנה. ממרחק מתגלים המדרונות הצבועים בצבע ורוד של אחד ממיני האברש. בתחתית המדרון נמצא היער, כמו זה שתיארתי קודם, ומעליו הפינבוס. השמורה נמצאת כ-200 ק"מ ממזרח לקייפטאון, בגבול שבין הקארו הקטן (עם גשמי חורף) לבין האזור שלחוף האוקיינוס ההודי (עם גשמים כל השנה).

צמח Erica cubica הוורוד. אחד ממיני האברשיים שמכסה שטחים נרחבים

בממוצע שנתי יורדים כאן 1,050 מ"מ גשם ובפסגות ההרים כמות הגשם מגיעה גם לכ-1,650 מ"מ. הליכה מהנה חושפת פריחות של צמחים רב-שנתיים שמוכרים לנו מהנוי, וכאן מצויים בבר. מסביב לשמורה ובדרך אליה וממנה לכיוון מערב משתרעים שדות רחבי ידיים שבהם גדלה הקנולה, צמח ממשפחת המצליבים שממנו מפיקים את שמן הקנולה (אגב, זהו פיתוח קנדי משנות ה-60 והשם קנולה מקורו ב- CANadian Oil, Low Acid). המראות עוצרי נשימה, במיוחד בשעת בוקר מוקדמת, כאשר האור המשתנה חולף עם הרוח על פני השדות הצהובים.

משטחים של צמח הקנולה (Brassica napus) שמזרעיו מכינים שמן למאכל

גישה חדשה של שימור שבה האדם הוא חלק מהטבע

נסעתי לכיוון קייפטאון, אך לפני שהגעתי אליה (כדי לחזור ארצה) עצרתי ליומיים לביקור בשמורה הביוספרית קוגלברג. שמורה או מרחב ביוספרי מייצגים גישה חדשה של שימור שבה האדם הוא חלק מהטבע. הטבע תורם לו והוא דואג שהטבע (המשאבים) יישמר. זוהי שמורה מדהימה ששווה לשכור בקתה ליד הים האטלנטי ולטייל בה לפחות יומיים. שטחה 1,000 קמ"ר ויש בה רכסי הרים גבוהים שצונחים לים, עמק שבו מתחתר נהר, מישורים, דיונות, חופי חול וים.

השמורה מייצגת את צמחי ממלכת הכף. גדלים בה 1,880 מינים שונים - 150 סוגים אנדמיים למקום (רק לשם השוואה, ביער הגשם של האמזונס מצויים 420 מינים שונים על שטח של 10 אלף קמ"ר). מספר התושבים הקבועים, החיים קרוב לים, מגיע ל- 38 אלף ואליהם מצטרפים בעונת הקיץ עוד 50 אלף תושבים שיש להם כאן בתי קיץ.

קטע נוף בשמורה הביוספרית קוגלברג כ-50 ק"מ מדרום לקייפטאון

אני ממליצה ללכת לאורך הנהר בשעות אחר הצהריים ולראות את ההרים הירוקים נישאים מעל, ובשעות הבוקר ללכת לאורך החוף והדיונות ולבקר במושבות הפינגווינים הקטנטנים. כדאי גם להציץ בגינות, שכולן על טהרת הצומח הטבעי.

• הכתבה פורסמה בגיליון דצמבר של הירחון "טבע הדברים"