לסכן את הקריירה בגלל בחור שרק פגשתי?
כמו בסרט רומנטי, התאהבתי בו ממבט ראשון. העולם האט, סלואו מושן, יכול להיות שכמה כינורות ניגנו ברקע, לא יודעת, אני לא בהכרה לפני הקפה של הבוקר, ובאותו רגע, בחור מהמם שהגיח משום מקום חסם לי את הדרך לקפה
נחזור רגע שבוע אחורה בזמן, כשישבתי עם ידיד שלי ותהיתי אם לסיים את הקשר שאני נמצאת בו. בחור מקסים, אבל משהו פשוט לא התחבר לי עד הסוף ולא הצלחתי להיות משוכנעת שאנחנו צריכים להיות ביחד. "בחיים לא אמצא מישהו שמתאים לי", אמרתי בייאוש, ואחרי ניתוח מעמיק צחקנו שהאדם שאתאהב בו יהיה מהתחום המקצועי שלי אבל גם יודע מחשבים, רגיש אבל גם יודע לעמוד מולי, יהיו לנו תחומי עניין משותפים, הוא יתלבש יפה, לא יחשוב שמטלות הבית זה תפקיד של האשה וכן הלאה וכן הלאה. בקיצור, סיכמנו שהאדם הזה לא קיים. למרות זאת, בלילה, לבד, המשכתי לגלגל את הרשימה בראש והוספתי עוד דברים, עד לרמה שיהיה לו אופנוע, כי אופנוע זה מגניב. פנטזיה שלי, גם ככה זה לא יקרה, אז מה אכפת לי להגזים?
ואז, כמו בסרט רומנטי סוג זין, הגעתי לעבודה והוא חיכה שם ליד הכיור, ועד שהגעתי - שטף כמה כלים. העולם האט, סלואו מושן, יכול להיות שכמה כינורות ניגנו ברקע, לא יודעת, אני לא בהכרה לפני הקפה של הבוקר, ובאותו רגע, כאמור, בחור מהמם שהגיח משום מקום חסם לי את הדרך לקפה.
יש מעט דברים מטומטמים יותר מלהתאהב אהבה ממבט ראשון בבחור שעובד איתך. אז ניסיתי לנער את קורי השינה ולשחק אותה קוּל. זה עבד לכמה שניות, עד שעוד בחורה נכנסה למטבח, וכל מה שהצלחתי לעשות זה למלמל "תראי, חדש" (אני משערת, יתכן שאמרתי "גיגי, ברבש", ורבאליות והגיון לא היו הצדדים החזקים שלי באותו רגע). למרבה המזל, הצלחתי להתעשת ולהבין שמה שקורה כאן זה קטע לא טוב, שאסור לי להתאהב במישהו שעובד איתי, אז החלטתי לחפש פסילות.
"בן כמה אתה?" שאלתי, מקווה שיגיד גיל שנמצא מחוץ לטווח העניין שלי. מובן שהוא אמר בדיוק את הגיל הנחשק ביותר בעיניי.
"איזה יופי, יש לי מלא חברות שמחפשות מישהו בגיל הזה", שיקרתי במצח נחושה, "אפשר לשדך לך?" מקווה שיגיד שיש לו חברה (או שהוא הומו), מה שיוריד הידלקות עליו מהפרק. מובן שהוא רווק, ואם יש לי מישהי להכיר - בכיף.
כיוון שהוא נצמד אלי להתלמדות, במהלך היום יצא לי ללמוד עליו עוד פרטים ולהתחיל להכיר את האופי והסגנון שלו. מסקנות? הבחור מקסים לגמרי ועונה לכל הקריטריונים של המפרט הטכני של אביר החלומות שלי, עד לרמת האופנוע. וכן, הוא הביא שתי קסדות.
מה שמוביל אותי, בסוף יום עבודה ארוך ומבלבל רגשית, לשבת מאחוריו על האופנוע ולחבק אותו כמו נערת פוסטרים משנות ה-90. ניסיתי לשמור על היגיון וריסון, באמת שניסיתי, אבל בשלב מסוים בנסיעה, הם עפו התעופפו ומצאתי את עצמי מרהטת במוחי את הבית שנגור בו. מיד הזכרתי לעצמי בחומרה - הוא בסך הכל עובד איתך, במקרה אתם גרים באותו אזור והוא היה נחמד מספיק להקפיץ אותך הביתה. תירגעי.
זה עבד לרגע, עד שתמונות לא קרואות של שמלות כלה ניצלו רגע של היסח דעת כדי להתגנב לתודעה שלי. חצופות.
מתעלמת מכך שאני כלבה ציניקנית וחסרת קואורדינציה
אותו משפט עם התירגעי המשיך ללוות אותי גם לאחר מכן, כשלהפתעתי הגמורה מצאתי את עצמי אומרת לו "סבבה" בטבעיות מוחלטת כשהזמין אותי לסלסה, מתעלמת מכך שאני כלבה ציניקנית וחסרת קואורדינציה, והרעיון שאהיה בסלסה הגיוני בערך כמו לעשות מחזמר על עלילות החמאס. תירגעי, הוא בסך הכל בחור נחמד ששמח מזה שהיום הראשון שלו בעבודה היה טוב ושהוא מתחבר כל כך מהר עם אנשים בעבודה. תירגעי, זה שהוא מחזיק לך את היד זה פשוט כי יש הרבה רוקדים והוא מנסה לעזור לך לעבור ביניהם. תירגעי, זה שהוא שם יד סביבך כשישבתם זה לא כי הוא מעוניין בך, הוא פשוט בחור מאוד ידידותי, הרגע רקדתם (טוב, הוא רקד, את ניסית כמיטב יכולתך לא להרוג אותו) וזה בא לו בטבעיות. ועם כל תירגעי מצאתי את עצמי נופלת יותר ויותר, רוצה יותר ויותר שמה שאני פוחדת ממנו יקרה.
ככל שהזמן התקדם, נוספו עוד סימנים. כשהזמין את עצמו לארוחת בוקר אצלי לפני שיאסוף אותי לעבודה זה כבר היה די ברור, כשהזמין אותי לשתייה בסוף היום זה היה כמעט סגור, אבל עדיין... העבודה שלי מאוד חשובה לי, ואם אעשה מהלך כשהבחור לא מעוניין, הכל יכול להיהרס. האם אני באמת רוצה לשים את הקריירה שלי בסיכון בגלל בחור שאני מכירה כמה ימים? חמוד טילים אמנם, אבל בכל זאת, לא מוכר?
למרבה המזל הוא פתר לי את הדילמה. ישבנו מול הים ודיברנו שיחה לב אל לב, וכבדרך אגב הוא הבהיר לי שאנחנו יוצאים. הייתי שמחה להגיד שהתנשקנו שם, על מדרגות סוכת המציל, לקול רחש הגלים וכן הלאה, אבל, מה לעשות, לפעמים אני לא רומנטית עד כאב והוא היה מצונן, כך שזה היה בערך ככה:
(בחור, מתקרב לבחורה, מנסה לנשק).
בחורה (מסובבת את הראש): "איכס, קח את השפעת חזירים שלך מפה".
בסופו של דבר שכבתי חולה כמה ימים, אבל זה היה דווקא כיף כי הוא בא ודאג לי, וגם כשהבראתי הוא נשאר, ונסענו ביחד לעבודה, וחזרנו ביחד הביתה, ודיברנו בלי הפסקה, והיה לי טוב לחבק אותו בלילה, והכל היה מושלם ויפה ונפלא.
בשיר של משינה, אנה גומרת ברבע שעה יחסים שצריכים להספיק לשנה. לי זה לקח חודש, פחות או יותר. בדרך כלל, כשקשר קצר נגמר יש ניתוק, שלום שלום, כואב, שוכחים, וכל אחד ממשיך לדרכו. כאן, גם אם החלטתי בנחישות לשכוח ממנו, איזה סיכוי יש לי לקיים את ההחלטות של הלילה כשהבוקר מפגיש אותי איתו שוב? לא נותרה ברירה, הגיע הזמן לפתח לוחמה פסיכולוגית חריפה, נגד עצמי בעיקר.
בפרק הבא: איך לכבות את הרגש לבחור במהירות האפשרית, מדריך למשתמשים מתקדמים.
