תורת הכאוס
ההופעה של "גוגול בורדלו" בהאנגר 11 בתל אביב היתה מסע כאוטי, אלכוהולי וקיצוני בכרכרה של טירוף, בלי שום עצירות בדרך. עמי פרידמן חזר אקסטטי עם רצון עז לגדל שפם
היה ברור להמון שגדש אתמול (מוצ"ש) את האנגר 11 בתל אביב מה צריך לצפות מהופעה סטנדרטית של גוגול בורדלו: קרקס מטורף, חגיגה של רעש, פריק-שואו שלא רואים כמותו כל יום.
חלקם הגיעו מהיכרות של עשור עם הלהקה, אבל רבים הגיעו על בסיס באזז, שמועות והבטחה לערב שקשה לשכוח, ואכן גוגול בורדלו לקחו את תל אביב למסע קיצוני ומהיר בכרכרת הטירוף והרעש שלהם, עם אפס עצירות בדרך.
גוגול בורדלו. פריק שואו נדיר (צילומים: דנה קופל)
ג'יפסי פאנק, בלקן-רוק, תקראו לזה איך שתרצו, אבל גוגול בורדלו באו לעשות שמח בלב לאלו שהשכילו לרכוש כרטיס. המופע שלהם נראה כמו חגיגה גדולה וכאוטית, נטולת רסנים ומשוחררת עכבות, אך יותר מהכל בלט התיאום המושלם בין שלל הכלים והנגנים על הבמה: אין כאן ולו רמז לרישול, שום קצה רופף.
מסע בכרכרת הטירוף
גוגל בורדלו סיפקו כאוס מחושב ומדויק בתחפושת של אובדן שליטה כללי. באופן בלתי נמנע הם הדביקו באנרגיות האקסטזה שלהם את כל הקהל, שמצדו שמח, שתה, קפץ ורקד, כאילו כולם פה מהגרים שרוקדים בטירוף חושים ובשמחה אמיתית כדי להעלים את הכאב הרב והעצב שמאחורי הסגנון המוזיקלי הזה.
שותים, קופצים, רוקדים, שמחים
לאורך כל הערב מלכי הצוענים לא איפשרו לרמת האנרגיה לנוח ואף לו לרגע אחד: המרווח בין השירים לא היה קיים למעשה, והם השתלבו זה בזה כמו בהאזנה אינטנסיבית ורציפה לאלבום שלם; מגדל בבל של השפעות פּאנק, מטאל ומוזיקה צוענית של אנסמבל מהגרים (מרוסיה, פולין ובמקרה של אורן קפלן, גם ישראל) שמתקשר בזכות המוזיקה - השפה היחידה שכולם מבינים.
ותודה לאלכוהול שהביאנו עד הלום
את המוזיקה של גוגול בורדלו רצוי לתחזק במנות גדושות של אלכוהול; גם יוז'ין האץ, מנהיג הלהקה האוקראיני, יודע את זה ואת בקבוק המים המנדטורי בין שיר לשיר הוא החליף בשתייה חריפה ישר מהבקבוק. וזה לא ממש הפתיע, כשזה הגיע מהרכב שעולה להדרן עם שיר שבח ותודה לאלכוהול.
מגדל בבל של השפעות וסגנונות
לא פחות צבעוני ואקלקטי היה הקהל שגדש את המקום - שעטנז מעניין של מוזיקאים מוכרים, ברנז'איסטים, זוגות
שמחים, חבורות עליזות ונוכחות מרשימה של יוצאי ברית המועצות. וכולם רוקדים בטירוף חושים מידבק, מטופש ועליז.
שלא יהיה לכם ספק: גם אחרי שעתיים של הופעה אינטנסיבית ואנרגטית, גוגול בורדלו יכלו להמשיך עוד. גם כשחלקים מההקהל כבר החלו להראות סימנים של תשישות מסופקת, ההרכב על הבמה לא הראה שום אותות רצון לעצור ולרדת ממנה, בטח שלא סימני עייפות.
ברגע השיא הם אפילו הזמינו את הקהל להמשיך לשתות ולחגוג איתם את הערב המשכר הזה. וגם אם לא נמנתם עם עדת הפנאטיים שהמשיכה לחגוג את הערב איתם בפאב הקרוב, סביר להניח שחזרתם הבית מסופקים, מצוידים בחוויה שצריך לראות כדי להאמין, עם עור תוף קצת קרוע ועם מחשבה ברורה אחת: ממחר מתחילים לגדל שפם.
