האם נסיכה על סוסה לבנה תציל את גלעד שליט?

סרט האנימציה החדש של אולפני דיסני, "הנסיכה והצפרדע", שמוביל את טבלאות הצפייה בבתי הקולנוע בארצות הברית לקראת חג המולד (וייצא בישראל רק בסוף פברואר 2010),  זוכה לשבחים בבלוג המעניין "פמיניסטינג.קום". 

לדברי הכותבת, רוז אפריי, לא זאת בלבד שיוצרי הסרט הביאו להוליווד את טיאנה, הנסיכה השחורה הראשונה, אלא שהם נתנו לה תכונות ורקע של אדם שלם וחזק: טיאנה באה מבית שבו אביה מבשל לה ולאמה בסוף יום עבודה; היא בזוגיות עם נסיך, נאווין, שאותו היא מנערת מעצלות ומלמדת להיות מועיל במטבח; והיא עצמה אינה "הנסיכה" הקלאסית – זו שכל כולה יופי וחולשה, כל כולה הזדקקות לגבר שיציל אותה – אלא צעירה נחושה, מלאת תושיה וחוכמת חיים, שעמלה קשה, עובדת ימים כלילות, כדי לחסוך כסף ולרכוש לעצמה מסעדה.  

הנסיכה והצפרדע. לא נסיכה קלאסית (צילום: באדיבות דיסני)

כותבים בבלוגים אחרים מציינים גם את העובדה שהנסיך בסיפור הזה לבן. כלומר, בכל זאת, הגזע הלבן והמורשת המלכותית שלו הם שמאפשרים לצעירה לזכות בתנאים ובכבוד של נסיכה, וגואלים אותה מחיים של עבודה שחורה.

מחכים לנסיכה על סוסה לבנה שתציל את גלעד שליט?  

פורום השביעייה, שמקבל החלטות בעניין שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, מורכב כידוע כל כולו מגברים: ביבי נתניהו, בני בגין, בוגי אילון, דן מרידור, איווט ליברמן, אהוד ברק, אלי ישי. אני משוכנעת שכולם מוכשרים וחכמים ומקיימים דיונים מעמיקים ונבונים. אבל אני מבקשת לשאול: האם, בהחלטות מדינאיות מהסוג הזה לא דרוש ייצוג מינימלי – שלא לומר הוגן – לנשים?

וחשוב מכך, האם לא ראוי שבמערכת השיקולים יתערבו לא רק שיקולים צבאיים, ביטחוניים, מדינאיים – שלא לומר שיקולים של משחקי כוחות בין גברים – אלא גם שיקולים הוריים, שלא לומר אמהיים? ואני מתכוונת: לא רק שיקולים הוריים כלפי הילד גלעד שליט, אלא שיקולים הוריים במובן הרחב והעמוק, שאמור לחייב כל הנהגה של חברה אנושית: מחשבה על עתיד ילדינו באזור, באשר הם, יהודים ופלסטינים. האם יש סיכוי שתרבות האמהות תצליח להשפיע על המנהיגות? או שמא נותר לנו רק לחלום על נסיכה, שלא לומר פיה טובה, שתבוא רכובה על סוסה לבנה ותציל אותנו ואת ילדינו השבויים בעיתות מצוקה?

השבוע במדור "חדר משלך" במגזין "לאשה": רוצה להית שכירה מהבית? יותר ויותר חברות מאפשרות לעשות זאת, וכולם מרוויחים.