חבילת נפש

שתי שאלות מוזרות במיוחד הגיעו אלינו החודש, וכרגיל נלך מן הקל אל הדפקט: ראשית תוהה הקורא מאיר, חירש מוצהר, אם למרות מצבו יוכל לשמוע קולות בתוך ראשו במקרה שישתגע. "כנראה שכן", אומרת מרינה רוזנפלד, דוקטורנטית בטכניון שבודקת סכיזופרנים למחייתה. עכשיו, רק כדי שלא תתבלבלו לנו, סכיזופרנים הם אנשים שלפעמים שומעים קולות שאומרים להם כל מיני דברים - לא מפוצלי אישיות, שזה משהו אחר לגמרי ואפילו פחות כיפי - ומתברר שמדובר בקולות שונים לגמרי מאלה שמגיעים לאוזנינו מן החוץ.

"קולות רגילים מגיעים לאוזן ועוברים לתוך המוח", מסבירה רוזנפלד, "אבל מדי פעם אנחנו מדמיינים שאנחנו שומעים קולות בתוך הראש. אם למשל אתה שומע את אמא שלך אומרת שאתה ממש לא צריך להתעסק עם השיקסע הזאת, המקור של הקול הוא במוח עצמו". זה בעצם זיכרון - די רע, במקרה דנן - שנשלף מהמוח, ומפורש כקול מכיוון שהוא מפעיל את האזור במוח שאחראי לשמיעה. באופן דומה, גם אצל סכיזופרנים לא מדובר בקולות שעוברים דרך המסלול הרגיל, אלא בקולות שנוצרים ישירות במוח בגלל פעילות יתר של תאי עצב שונים. זאת, אגב, גם הסיבה לכך שחירשים מן היישוב יכולים לטעות ולחשוב שהם שומעים קולות אם רק מדגדגים להם את המקום הנכון במוח עם קצת חשמל.

"עכשיו רק צריך לארגן כזה למבקר המוזיקה שלנו"

אלא שלא כל החירשים מגיבים ככה לזרם גבוה (וקצת מטריד לחשוב שמישהו סגר מעגל חשמלי ובדק את הנושא, אבל איך אומרים, גניחא). למשל במקרה של אנשים עם חירשות מולדת, שהמוח שלהם מעולם לא נדרש לעבד קול אנושי לכדי מילים בעלות משמעות: באנשים כאלה סביר להניח שסכיזופרניה תתבטא בשמיעה של רעשים, צלצולים ואפקטים קוליים עם מסר יותר או פחות משמח, ולא במילים או במשפטים קוהרנטיים. בקיצור מאיר, שומע? עוד יש לך תקווה.

מה שדי קשה להגיד על הקורא ערן, ששואל כך: "אם חבר שלי מעשן מריחואנה ואני אוכל אותו, האם גם אני אתמסטל?". אז פנינו בעניין לעודד שפיר, דוקטורנט להנדסה ביו־רפואית בטכניון, שמיד הזהיר מאכילת אדם אחר במקרה שהמטרה היא להרגיש טוב. הסיבה העיקרית לכך, לדבריו, היא שה־THC - החומר הפעיל העיקרי במריחואנה, זה שמתפקידו לעשות נעים בראש - משתחרר נורא לאט מהמעיים. "אם תאכל את חברך ספוג החומר הפעיל", מסביר שפיר, "זה יהיה הרבה פחות יעיל מלעשן אותו ודי. ייקח לך הרבה מאוד זמן להתמסטל, אם בכלל".

מצד שני, אם תתעקש אולי זה ישתלם לך - בתנאי שתבחר היטב את החלקים שתנגוס. ונבהיר: הכל תלוי במקומות הספיציפיים שבהם ה־THC נספג בגוף. כשהחבר שואף את האדים, החומר עובר לתוך העורקיקים העדינים שבריאות, חודר לזרם הדם, נסחב עד המוח, ושם מפעיל את תאי העצבים בדרכים החביבות הידועות. אלא שהדם לא עוצר לתדלק בשום מקום אלא ממשיך לזרום בגוף, ולוקח איתו את ה־THC העודף ליתר הרקמות. בסופו של דבר מצטבר החומר ברקמות שמסננות את הדם כמו הטחול והכליות, ובייחוד בכבד - שמצידו מנסה לפרק אותו לחומרים שהגוף יכול להפריש החוצה. לכן, ערן, כדי להשיג את מלוא האפקט מומלץ לאכול קודם כל את האיבר הזה.

עכשיו, אם תתמסטל או לא - זה כבר תלוי בזמן שעבר מאז שהחבר לקח לריאות: מכיוון שריכוז השיא של החומר בדם מגיע כעשר דקות לאחר השכטה, והתחושה הטובה נמשכת כשעתיים־שלוש, הניחוש הכי מלומד (כי קשה למצוא מחקרים אמפיריים בתחום, אתה יודע) הוא לתת בו ביס לא יותר משעה־שעתיים אחרי השאיפה הראשונה. בתיאבון!

קססמוגרף

הקורא ניר שואל אם יש רעידות אדמה על הירח. טוב לדעת שמישהו הצליח להתארגן החודש

"האם אדמת הירח רועדת לפעמים?", שואל ניר, והתשובה המיידית היא שזה בהחלט לא סביר. רעידות אדמה נגרמות באופן רגיל כשהלוחות הטקטוניים - משטחי אבן עצומים שמרכיבים את הקליפה החיצונית של כדור הארץ - מתנגשים או מתחככים זה בזה. רוב הכוח שמניע את הלוחות מגיע מהלבה המותכת שפורצת ממעמקי כדור הארץ, ומכיוון שהירח הוא כוכב מת, קר ומבאס, לא אמורות להיות עליו רעידות אדמה. רק שהמציאות לא לגמרי מסכימה עם ההערכה הזאת.

סיסמוגרפים שהוצבו בירח בסוף שנות ה־60 מראים שדווקא יש שפע של רעידות אדמה על הירח, וכבר הצליחו לחלק אותן לארבע קטגוריות. השלוש הראשונות שוליות למדי ואינן נגרמות מתנועת לוחות, אלא ממגוון גורמים אחרים - כמו כוחות הגאות והשפל שמפעיל כדור הארץ (ושמניעים גם את האבן המוצקה של הירח), ויברציות הנגרמות מפגיעת מטאוריטים, ואפילו מההתחממות המהירה של קליפת הירח כשזאת נחשפת לראשונה לשמש אחרי שבועיים של לילה ירחי. הסוג הרביעי והאחרון הוא המסוכן באמת לתיירי הירח העתידיים: מדובר ברעידות המתרחשות כמה עשרות קילומטרים מתחת לפני השטח, ומסוגלות להגיע לעוצמה של 5 ויותר בסולם ריכטר. זה לא רטט קטלני - הוא מספיק רק כדי להזיז קצת כוסות קפה ריקות שלא פינית כבר שבועיים מהשולחן - אבל הוא נמשך הרבה יותר זמן מהרעשים שבכדור הארץ. למה זה כל כך רציני? כי המים שבכוכב הלכת שלנו מסוגלים לרכך ולספוג את האנרגיה המשתחררת, אבל הירח המוצק ממשיך לרטוט אחרי כל רעידה כזאת משל היה ג'אנקי בקריז.

וכן, אנחנו יודעים, אבל זה עיתון פה. אנחנו לא אמורים להיות חזקים בדימויים ספרותיים.