ביהמ"ש ביטל מינוי ראש מועצת לכיש: "נתן שוחד"
היכן עובר הגבול בין סתם הבטחה של מתמודד לבין שוחד בחירות? התשובה לא פשוטה, אבל שנה לאחר הבחירות המקומיות בחבל לכיש, החליט בית המשפט כי ראש המועצה דני מורבייה חצה את הגבול הזה, ושלח אותו הביתה - לשמחתו של המתמודד שהפסיד, זאב שלמה. מורבייה: אשקול ערעור לעליון
המועצה האזורית לכיש סוערת. זאב שלמה אמנם הפסיד לפני כמעט שנה בקרב הפוליטי נגד דני מורבייה, במערכת הבחירות על ראשות המועצה, אך לבסוף ניצח היום (א') בקרב בבית המשפט, שקיבל את טענתו לפיה מתחרהו זכה בבחירות בעזרת אמצעי פסול - שוחד בחירות. מורבייה יודח מתפקידו, כך קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שהורה על קיום בחירות חוזרות.
את הקרב המשפטי הזה, אגב, ניהל עבור שלמה עו"ד אבי גולדהמר - שזו כבר המועצה החמישית שהוא מצליח לפזר, לאחר שחברי מועצה עתרו בעזרתו נגד הליך הבחירות ובית המשפט קיבל את העתירה.
בבחירות בינואר האחרון התמודד מורבייה בפעם השנייה על ראשות המועצה, כמועמד מכהן. מולו התמודד שלמה, שזכה ב-47 אחוז מהקולות - לעומת 53 אחוז שבהם זכה מורבייה. 256 קולות הכריעו את הכף.
בעתירתו טען שלמה כי מורבייה נתן בתעמולת הבחירות התחייבות בלתי חוקית, להימנע מהטלת ארנונה או מביטול החיובים ביחס לשטחי מרעה שבסמיכות למושב לכיש שבתחום המועצה, וכי התחייבות זו הביאה להטיית תוצאות הבחירות, כשבעצם, קולותיהם של תושבי מושב לכיש "נקנו" על ידו.
יש לציין כי הן מורבייה והן שלמה נתנו הבטחות דומות לגבי אותן אדמות, אולם השופט אריאל ואגו קבע כי במקרה של מורבייה מדובר בשוחד בחירות, משתי סיבות: ראשית, בניגוד ליריבו, הוא נתן הבטחה בכתב; שנית, כראש מועצה מכהן, היו בידיו יותר כוח וסמכות שהעניקו להבטחה תוקף ממשי.
אדמות המרעה עמדו בפני נטישה
במרכז הפרשה עומדים שטחי מרעה במושב לכיש, השייכים לחקלאי דני נעמן ומשמשים אותו לגידול בקר. שטחי המרעה חוייבו בארנונה משנת 2004 אולם נעמן לא שילם, וצבר חוב של שני מיליון שקל. תחת זאת, הוא פעל במרץ לביטול חיובי הארנונה, בתמיכה ובגיבוי של חברי המועצה, ואף הגיש ערר בפני בית משפט מוסמך לעניינים מִנהליים. מורבייה, שכיהן כראש המועצה באותה עת, גילה בשלב ראשון נחישות לגבות את החוב. בבית המשפט הבהיר כי אמנם גילה אמפתיה לפניותיו של נעמן, אך הדגיש בפניו כי אין הדבר בסמכותו לבטל את חיובי הארנונה.
נעמן הצהיר כי אם ייאלץ לשלם מסים על אותם שטחים, הוא ינטוש אותם, משום שלא ישתלם לו להמשיך להחזיקם. בכך יצר איום ממשי על כל תושבי המושב, שכן אותם שטחים, שגודרו ואובטחו על ידי נעמן, היוו מעין חיץ סביב המושב הקרוב לקו התפר, וסובל ממכת גניבות של ציוד חקלאי. בית המשפט הכיר בכך שלאנשי המושב כולם יש עניין בכך שנעמן לא ינטוש את רכושו, ולכן ההחלטה בעניינו עשויה להשפיע על רובם. תושבי המושב אכן סייעו בלחץ על המועצה בעניין.
לבסוף, חל מהפך, בלתי מוסבר לכאורה, בעמדתו של מורבייה בנושא בתחילת ינואר 2009 - אז התקיימה מערכת הבחירות. בית המשפט קבע כי בתקופה זו קיבל מורבייה שתי החלטות החורגות מסמכותו של ראש המועצה. האחת הייתה התחייבות הכלולה בהסכם פשרה שחתם עליו מול נעמן - הסכם שהיועצת המשפטית של המועצה טענה מאוחר יותר כי הוא מבוטל ונחתם בשגגה.
ההחלטה השנייה התקבלה מאוחר יותר, בעת התכנסות לצורך בחירת ועד מוניציפלי וחקלאי. חברי מושב לכיש העלו בישיבה שוב את סוגיית הארנונה על שטחי המרעה, ומורבייה השיב כי יש הסכם פשרה עם נעמן, החתום על ידו, שם נקבע כי במהלך 2009 יפעל ראש המועצה להעלות את הנושא במליאת המועצה, וימליץ על מחיקת סוג אדמות מרעה מצו ארנונה ומחיקת חיובים - בכפוף לאישור מליאת המועצה ומשרד הפנים. הוא הבהיר כי אם לא יתקבלו אישורים אלו, שומות הארנונה יעמדו בעינן.
"טובת הנאה ישירה ומשמעותית"
עד כאן, ציין השופט, אין לראות בכך מעשים פסולים או מתן שוחד. אלא שאז עשה מורבייה צעד נוסף: משהבין כי יריבו, זאב שלמה, יופיע אחריו בישיבה ובכוונתו להתחייב לפעול נמרצות לביטול חיובי הארנונה, הוסיף את חתימתו בכתב יד על פסקה המתחייבת כי "למרות האמור לעיל, מתחייבת המועצה האזורית לא לפעול בכל דרך שהיא למימוש או הטלת חיוב נוסף על הנישום, עד שלא יימצא פתרון הולם ומוסכם על הצדדים".לעניין זה נזעק השופט ואגו: "תכליתה היחידה של הפסקה הנוספת, הייתה למשוך לצדו את קולותיהם של הנוכחים, ודרכם את אלה של יתר המצביעים במושב. בדרך של הבטחת טובת הנאה ישירה ומשמעותית לנעמן וחברתו, ובעקיפין לכל המצביעים, אשר יש להם אינטרס מובהק להותיר את נעמן כמחזיק בשטחי המרעה ובהסרת האיום להפקיר את האדמות - איום שנעמן הבהיר היטב שיוסר רק אם חרב הארנונה תחדול מלהתנופף מעל ראשו".
השופט קבע כי מורבייה נתן התחייבות, הגם שהיא חסרת יסוד ובלתי ניתנת למימוש, ששוויה הכספי, במישור הוויתור על גבייה והטלת ארנונה, עולה עד כדי מאות אלפי שקלים ויותר מכך - ויתור שאמור לבוא על חשבון קופת המועצה האזורית, שתקציבה מצוי גם כך בגרעון.
כאן עדיין היה צריך בית המשפט לדון בשאלה, האם ההטיה שנוצרה עקב השוחד אכן הביאה לשינוי תוצאות הבחירות. על פי השופט, החשבון פשוט:
"בלכיש הצביעו 217 לטובת מורבייה, לעומת 64 לטובת שלמה, כאשר הפער בין המועמדים בכלל הקלפיות היה 265 קולות. די בשינוי הצבעה של 133 מצביעים לשנות את התוצאות הבחירות ולהביא לבחירת של שלמה כראש מועצה".
בסיומו של פסק הדין מורה השופט: "אני מורה כי הבחירות לראשות מועצה אזורית לכיש, שהתקיימו בינואר 2009, מבוטלות, ויש לקיים בחירות חוזרות לראשות המועצה במועד ובהליך הקבועים בדין". זה אמור לקרות בתוך 90 יום, אלא אם מורבייה יערער לעליון. עוד הטיל השופט על מורבייה הוצאות משפט, ושכר טרחה בסכום של 20 אלף שקל.
"אני לומד את החומר עם באי כוחי כדי להחליט אם אנחנו מערערים לבית המשפט העליון ומבקשים צו עיכוב ביצוע של הפסיקה", מסר מורבייה.
