"ילדים, תהיו ברעש. התינוק רוצה לישון"
תינוקות צריכים שקט כדי להירדם? אצל מלי גרין, אמא לעשרה, תינוקות לומדים מהר מאוד לישון אך רק ברעש מטרטר. פלא שאחר כך הם לא עוברים את בדיקות השמיעה בטיפת חלב?
"למה הפעלת את המזגן? קריר בחוץ", נשמעת שוב השאלה שחוזרת על עצמה כבר שנים רבות.
"אני זקוקה לרעש שלו", הייתי מסבירה בסבלנות לפרטנר.
"לרעש שלו?" הוא פשוט לא הבין אותי.
"כן, לקול הרעש המונוטוני של המזגן. לאוושה שיוצאת מבין חרכי התריס, כדי שהקול הזה ירדים את התינוק". האמנתי בכל לבי שהרעש המונוטוני-קצוב המשתרר ברחבי הבית, מסייע לתינוק להירדם.
"את רצינית?"
"בטח שאני רצינית", עניתי לו. "אחרת לא הייתי מפעילה מזגן כש-22 מעלות בחוץ".
"אני חושב שבדיוק להיפך. תעשי שקט בבית והוא יירדם".
"לא, הרעש המונוטוני של המזגן גורם למעין מקצב באוויר. זה מרדים את הקטנים", עמדתי על שלי והדלקתי.
"לא חבל על חשבון החשמל?" חבל, אבל אין משהו זול יותר שירדים את הילדים.
שקט גורם ללחץ
חבל שלא הקלטתי את השיחה הזו, שחזרה ועלתה במהלך השנים בביתנו. שנים על גבי שנים השתמשתי בתובנה הזו וגם "מכרתי" אותה לאימהות רבות. רק שכחתי להוציא עליה פטנט, והנה בא רופא אחד וחטף לי את המחקר מהידיים.
למה? למה לא הקשבתי ללב שלי, לב של אמא? אני מתעקשת שרעש מונוטוני מרדים תינוקות וילדים, והפרטנר שלי, כמו פרטנרים רבים של חברות שקנו ממני את הפטנט, מאמין ששקט מוחלט הוא זה שיוריד את מלאך השינה אל ביתנו.
"רעש מונוטוני וקצבי מסתיר את הרעשים הקטנים והמלחיצים שמביאה איתה הדממה", נאמתי בפורום הגינה הציבורית. "שקט מוגזם גורם ללחץ מסוים, ציפייה לרעש שיגיע".
כך תמיד הרגשתי. והנה, בסוף השבוע הזה, אני קוראת על הרופא שהפך למיליונר (למה זה קורה רק לאחרים?). והכל בגלל המחקר שלי!
וכך טוען הרופא היהודי (אלא מה, רק מוח יהודי מגיע למסקנות שכאלה), ד"ר קארפ: "ישנה תפיסה שגויה בקרב לא מעט הורים, שלפיה תינוקות צריכים להיות במקום שקט על מנת לישון כמה שיותר. זה לא נכון. היום אנחנו יודעים שהרעש שהעוּבר נחשף אליו במהלך ההריון חזק יותר מזה של שואב אבק חשמלי".
והפתרון? דיסק ובו יצירות שונות שמטרתן לשחזר את אותו "רעש לבן" המוכר כל כך לתינוק מימיו ברחם". אני קוראת את הראיון עמו ובוכה על רעש שנשפך.
מדי לילה, כך בבית משפחת גרין, מדליקים מאוורר, מזגן או מפזר חום, ולא בשביל הקור או החום, אלא בשביל הרעש. חילוקי הדעות מתרחשים בעיקר בימי האביב והסתיו. אז נעים מאוד והאוויר הזורם מבעד לחלונות הפתוחים דוחק הצידה את שירותי המזגן או מפזר החום.
הרעש הזה קטן עליו
בתזמון מושלם יש לי תור לטיפת חלב הבוקר. שם מצפה לפעוט שלי בדיקת שמיעה. בחנתי את עצמי במראה. נראית טוב, אבל לא מטופחת מדי. כך אני רוצה להיראות. שלא יחשבו שאני נראית מצוין על חשבון הקטן שלי וגם לא מוזנחת מדי, כי אז יתחיל מצעד המרחמים.
"די, הוא חגג שנה. מותר לך להראות טוב", קול פנימי נוסף מנצח. נכנסנו אל האחות
"שלום, אמא", היא מחייכת אלי חיוך רחב (יש לי שם פרטי, אני רוצה להזכיר לה). "בדיקת שמיעה, נכון?" היא חזרה על עצמה פעמיים כדי לוודא שאני שומעת. לאחר שעברתי את בדיקת השמיעה בהצלחה, היא התחילה את בדיקת השמיעה לאושרי הקטן והחמוד.
"הוא לא מגיב!" בקולה בהלה.
כן, הוא לא הגיב. האחות מביאה תופים ומצילתיים, מרשרשת בנייר, והוא עסוק בלמולל את השרוך מהסוודר שלי. "זה מדאיג אותי", האחות ואני התחרינו במפלס הדאגה שהחל נוסק.
היא התחילה לפרוש בפני מסכת שלמה של בדיקות הכוללות נסיעה למכונים שונים. "רגע!" עצרתי אותה, "הוא שומע מצוין. את צריכה להבין, הוא גדל בתוך רעש. אולי הוא לא מתרגש מהצלילים שאת מפיקה. תביאי משהו יותר מכובד", האחות שלחה לעברי מבט, והחליטה לשלוח אותי באופן מיידי לבדיקת שמיעה.
הדלת נטרקה. אושרי הרים את הראש. "הנה, זה רעש שמדבר אליו", הסתכלתי לעברו והוא לעברי והתחלנו לצחוק ביחד.
טוב, רק כדי לסבר את אוזניכם, ולא פחות את אוזנינו כמובן, היא ערכה לו בדיקה נוספת, בדיקה שגרתית, בגובה דציבלים מקובל, לא חריג מדי. הפעם הוא שיתף פעולה. למה לא עשה זאת קודם? סתם כי לא התחשק לו, כך החליטה האחות שהוסיפה לו את הכינוי "סנוב קטן".
בדרך הביתה חשבתי על כל עניין הרעש. אולי רעש הוא עניין יחסי, ורעש של האחד הוא השקט של השני? ואילו השקט של השלישי הוא הרעש של הראשון? והאם רעש תקשורתי הוא עניין של שקט תעשייתי, או להיפך? תהא התשובה אשר תהיה, אני החמצתי את הרעש הגדול.
רק אל תגידי לפרטנר: "אמרתי לך!" אמרתי לעצמי כשהשכבתי את אושרי בלול והדלקתי את המזגן. בשביל הרעש, תודה ששאלתם.
מלי גרין, סופרת ועיתונאית, נשואה פלוס עשרה, מחברת הספר "אמא. קום" ומעבירה הרצאות בנושא "אמהות-קריירה ומה שביניהם". לאתר הבית של מלי גרין לחצו כאן.
