שתף קטע נבחר

ריקוד של בעלי חיים הוא אקט מיני. מה עם האדם?

הריקוד, כך נראה, הוא בבואה של הביטחון העצמי של נשים וגברים בחברה ככלל. לפי מחקר חדש, הביטחון העצמי הממוצע של בנות הוא בעייתי, מתנדנד בין הגילים השונים, בעוד שהביטחון העצמי הממוצע של הבנים צובר תאוצה החל מגיל 16 ואילך. על רקע ממצאים אלה, הגיגים וזכרון ילדות

פעם, בימים שהייתי בכיתה י"א, לכל ריקוד היו צעדים משלו. זה לא כמו היום שכל אחד קופץ איך ומתי שבא לו. הבנות ידעו את כל הצעדים, והבנים לא ידעו להזיז רגליים. ישבנו, הבנים, לאורך הקירות של חדר האוכל, והסתכלנו בעיניים כלות על הבנות מהכיתה שלנו שרוקדות עם החיילים. אחר כך הן נשארו לשבת ליד החיילים, ואז חלקן יצאו איתם תוך הלילה. הרגשנו עזובים.

 

לאחר שעות של התבוננות מהצד, העליתי לראשונה את התיאוריה שלי על הריקוד כסטריפטיז נפשי. בלי להיות מודעים לכך, אנשים רוקדים את אופיים. בלי מסיכות ובלי מחבואים. מה שרואים, זה מה שיש לאדם באישיות שלו. הרגשתי שעם קצת מאמץ, אני מסוגל ליצור מילון של תנועות ריקוד ותכונות אופי.

 

לא היו לי הוכחות מדעיות, אבל ייחלתי מאז לאיזה גאון שיוכיח את התזה שלי. גאון כזה אולי לא הופיע עדיין, אבל יש כבר חוקרים המתמחים בחקר הפסיכולוגיה של הריקוד. אחד מהם הוא ד"ר פיטר לובאט מבית הספר לפסיכולוגיה של אוניברסיטת הרטפורדשייר באנגליה.

 

 

אוסף של תנועות ריקוד מפתות

ד"ר לובאט פרסם מספר מחקרים בנושא. באחד מהם, הוא הקרין בפני נשים סרטי וידיאו של גברים רוקדים וביקש מהן לסמן את התנועות שנראות להן מפתות. התנועות שנמצאו הכי מפתות הן תנועות ריקוד מורכבות (מורכבות ממספר תנועות) מתאומות (כמו, תנועות רגליים שמתואמת עם תנועות ידיים) ומתונות (לא תנועות של משוגעים ולא תנועות פראיות מדי). בדרך זו הוא יצר לעצמו אוסף של תנועות ריקוד מפתות, דרכן הוא יכול לנתח את עומק האטרקטיביות של כל גבר רוקד. בנוסף, הוא מצא שנשים נמשכות לגברים שרוקדים טוב.

  

הממצאים שלו אינם מפוקפקים כפי שאולי אפשר לחשוב ברגע הראשון. הריקוד הוא אמצעי פיתוי מקובל בחברות שונות של בעלי חיים בטבע, ובשבטים מסוימים, בהם מסיבת ריקודים של צעירים נחשבת מסיבת שידוך. כך, לדוגמה, ריקוד בזוגות נחשב באחד השבטים בקניה להזמנה לסקס. רקדת, שכבת.

 

ד"ר לובאט לא הולך עדיין בכיוון שלי. הוא לא חוקר אישיות דרך הריקוד. אבל הממצאים שלו יכולים ללמד שהכיוון שלי אינו מופרך.  

 

הגולשים התבקשו לדמיין שהם במסיבת ריקודים

אני ממשיך עם ד"ר לובאט, שפרסם החודש מחקר חדש המתייחס הפעם לביטחון עצמי של נשים וגברים בריקודים. המחקר נערך באתר האינטרנט של תוכנית רדיו של בי.בי.סי. גולשי האתר, משני המינים ומגילים שונים, התבקשו לדמיין שהם נמצאים במסיבת ריקודים, ואז לענות על שאלות, בהן גם שאלה המבקשת מהם לדרג את רמת הריקוד שלהם בהשוואה לרמת הריקוד של אדם ממוצע בגיל ובמין שלהם. זה בערך.

 

קרוב ל 14,000 גולשים ענו על השאלון, והממצאים חושפים נורמות סקסיסטיות מוכרות. בנים עד גיל 16 נוטים לגלות חוסר ביטחון עצמי בתנועות ריקודיות, אבל, החל מאותו גיל, הביטחון העצמי נוטה להתגבר בהדרגה. כך, למשל, גברים מעל לגיל 65 מגלים כרקדנים ביטחון עצמי גדול יותר מגברים בגיל 55-60. הביטחון העצמי בריקוד של נשים נוטה להתנהג די הפוך. עד גיל 16, הן מאוד מאוד, בטוחות בעצמן, והחל מאותו גיל ועד גיל 20 הביטחון העצמי שלהן נוטה להיחלש, ואז, אחרי שנת ה-20 לחייהן, הוא נוטה להתגבר בעקביות עד גיל 35, ונשאר מאז פחות או יותר באותה רמה, עד שהוא מתחיל לצנוח בעקביות בין השנים של 55 ל-65.

 

הריקוד, כך נראה, הוא בבואה של הביטחון העצמי של נשים וגברים בחברה ככלל. עד גיל 16 בערך, בנים ממעטים ללכת לחוגי ריקוד, אם בכלל, להבדיל מבנות. להגיד לבת בגיל הזה שהיא נראית או הולכת כמו רקדנית, זו בדרך כלל מחמאה. להגיד לבן שהוא הולך או נראה כמו רקדן, זו בדרך כלל עקיצה מורעלת. הסיפור האמיתי מתחיל אחרי גיל 16. הגבר הממוצע צובר ביטחון עצמי שנמצא כל הזמן במגמה של עליה, בעוד שהאשה הממוצעת מתחילה באותו גיל מסע מטלטל של אמונה בעצמה.

 

הסתגרנו בתוך חדר הכיתה, עם דלת נעולה

כך, פחות או יותר, היה גם אצלנו בקיבוץ. הבנים מהכיתה שלי, שעוד רגע, לא יותר משנה וחצי עד שנתיים, אמורים להתגייס לצנחנים, האופציה היחידה כמעט של הערכים הקיבוציים, עמדו חסרי אונים, מגמגמים ומסמיקים, בכל פעם שאיזו בת ניסתה להזמין אותנו לריקוד זוגות. היינו חייבים לעשות מעשה.

 

חיותה, בת מהכיתה שלנו, נבחרה ללמד אותנו לרקוד. הסתגרנו בתוך חדר הכיתה, עם דלת נעולה, כשאחד מאיתנו שומר בתורנות על הדלת, שמא חס וחלילה אחת הבנות תנסה להיכנס ותגלה, אוי לאותה בושה, שאנחנו לומדים לרקוד. הבנות, שכבר הבינו שמשהו קורה, הסתובבו מתחת לחלונות כמו חיות נוהמות. מזל שדאגנו מראש להדביק ניירות עיתון על החלונות.

 

התחלנו ב"הורה", "קומה אחא" ו"שאבתם מים בששון", כי זה היה באמת מזמן, ואז עברנו ל"פולקה פולנית" וממנה לריקודים מורכבים יותר, כולל ריקודים לטיניים כמו טנגו, רומבה ואז גם ואלס וינאי ואפילו ואלס אנגלי, וכך ערב אחרי ערב, אל תוך השעות המאוחרות של הלילה.

 

ההצלחה היתה חלקית. רק שליש מאיתנו רוקד מאז ועד היום. אבל הביטחון שלנו על רחבת הריקודים עבר מזמן את הביטחון של חיותה.

 

  • יש לכם דילמה שקשורה ברגשות? כיתבו לנו, ואולי נוכל להתפלסף עליה כאן.

  


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אנשים רוקדים את אופיים. בלי מסיכות ובלי מחבואים
צילום: Jupiter
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים