מודל העשור

בעוד שאתם כנראה לא ממש זוכרים מה אכלתם אתמול לארוחת צהריים, בטוח יש דבר שרובכם זוכרים, וזה את מה שעשיתם ב־31 בדצמבר 1999. בזמן שחיכיתם לבאג 2000 תוך כדי צריכת אלכוהול מאסיבית ומסיבות אל תוך המילניום החדש, יש מישהי ששכבה במיטה וחיכתה שהשעון יצלצל ויזכיר לה ללכת לכיתה ד'.

הרבה דברים אומנם קרו בעולם שלנו בעשר השנים האחרונות, אך לעיתים נראה כאילו הרבה יותר קרה בחייה של מי שמסמלת בעינינו את אותו עשור בדיוק, נערת השער שלנו אסתי גינזבורג, בת ה־19 וחצי.

בעוד העשור האחרון מאופיין בהלכי רוח קיצוניים ומנוגדים (קראו כל מילה בפרויקט המדהים שלנו), התבגרה לה דוגמנית בלונדינית אחת, שהפכה גם היא לדמות אמביוולנטית הנעה על הציר שבין בלונד קליל לאינטליגנציה מעמיקה, רגליים על הקרקע ורציונליות אפורה מול אמונה כמעט עיוורת באסטרולוגיה ואינטואיציות, שירות צבאי כאחד האדם וקריירה בינלאומית זוהרת ומשגשגת, זוגיות עם ציון ברוך וחברות עם צ'ייס קרופורד, חיי חברה מעוררי קנאה מול חשדנות ממכרים חדשים.

 גינזבורג. מסמלת בעינינו את אותו עשור בדיוק

אי אפשר להתיימר לפצח את כל הקומפלקס המורכב והבלונדיני הזה בפגישה אחת. גדוש בדעות קדומות על מי שהוגדרה לא פעם כדג מלוח ("אני לא מבינה איך נוצרה לי התדמית הקרה והמנוכרת הזו"), ציפיות לדיווה מרירה והכנות נפשיות לקראת ראיון מהגיהינום, הגעתי לבית הקפה הקטן שבו קבענו.

גינזבורג נעמדה בפתח המקום בפנים רציניות ולוק מעורר הערצה, כמו אמזונה גבוהה ונוצצת היא פסעה אל עבר השולחן ומיד ממיסה את הסובבים בחיוך מפנק ורגוע. "מה מזמינים?", היא מציתה סיגרייה ומתעלמת לגמרי מהעובדה כי רק לפני שנייה סיימה ארוחת ערב עם חברות במסעדה סמוכה.

עוגת גבינה?

"כן, יאללה! נחלוק, בסדר?". היא מחייכת במבוכה ושוברת עוד סטיגמה של מי שאמורה לשקול כמו נוצה בצילומי גיליון בגדי הים הבא של "ספורטס אילוסטרייטד".

יש לה הרבה מה להגיד, לאסתי הצעירה. רק תנו לה נושא והיא פוצחת במונולוג ארוך ומנומק. הניסיון הרב בגיל כל כך צעיר הוביל אותה לתובנות מעניינות עלינו, עליה ועל מי שגדל והתעצב בעשר השנים האחרונות.

"אני חושבת שמה שמאפיין את העשור האחרון ואת הצעירים שגדלו בו זאת העובדה שהתרגלנו לסיפוקים מיידיים", היא מסבירה. "מלבד הנאות קטנות, מה שהכי מעניין זה שאנשים התרגלו להשיג זה את זה בכל זמן נתון. יש לי חברים למשל, שיש להם פייסבוק על הפלאפון וכל שנייה הם רואים עדכונים. בלי שום קשר לאיפה הם נמצאים באותו הרגע. אני מנסה לא להיות מהאנשים שמחוברים לנייד שלהם, זה מגעיל בעיניי, אין שום דבר שבגללו אני צריכה להיות מאושפזת עם הפלאפון", היא מנשנשת עוד ביס מהעוגה ובודקת עדכונים בנייד הפרטי והמשוכלל.

לא ממש מתרגשת מכל ההמולה סביבה

גינזבורג, 19 וחצי, נולדה וגדלה בצפון תל אביב לאם רופאה ואב אדריכל. " יש לי הורים חזקים מאוד". כשהיתה בת שלוש נולדה אחותה יעל ומאז השתיים בלתי נפרדות. "היא החברה הכי טובה שלי", היא חוזרת ואומרת, "היא יודעת שאתן לה את החיים שלי".

"לא נתנו לי לעוף על עצמי יותר מדי". גינזבורג (צילומים: אוהד רומנו)

בגיל 14 הבינה כי עתידה טמון בעולם הדוגמנות. היא שכנעה את הוריה ויחדיו הלכה המשפחה לחתום בסוכנות עלית שמייצגת אותה גם בימים אלה. מה שלא מפריע לאמה להיות שותפה כמעט בכל החלטה, לשמור ולנתב את הקריירה של בתה א־לה ציפי רפאלי, אלא שלהבדיל, היא מעדיפה להישאר מאחורי הקלעים.

עד מהרה, ולמרות גילה הצעיר של גינזבורג, החלו לזרום הצעות עבודה, כשהראשונה שהתקבלה היתה לצילומי קמפיין של קסטרו לצידה של בקי גריפין, בעודה בת 14 בלבד. מאוחר יותר החלו לזרום הצעות מסביב לעולם ואסתי התברגה אל לב ליבו של עולם הדוגמנות הנוצץ.

למרות שהורייך גוננו ושמרו עלייך ועל הילדות שלך בצמר גפן, נדמה שהתבגרת מהר מדי.

"התפרסמתי בגיל נורא צעיר, כבר בגיל 15 הייתי מפורסמת, אז הייתי ילדה. בגילים האלה, עד כמה שזה נשמע מספרים קטנים, אתה עובר את השינויים הכי דראסטיים בחיים, אני רחוקה שנות אור מהאדם שהייתי לפני שנתיים־שלוש. בגילים האלה כל שנה זה שנה, זה מאוד משמעותי, בגיל 16 הייתי ילדה, ופתאום הביאו לי את יהודה לוי, ו־FOX זה ענק, לא הרגשתי בנוח, אבל זה לגיטימי שאתבגר ואסכים לעשות עכשיו דברים שלא עשיתי בעבר".

ואיך לא מפתחים מניירות של דיווה?

"נשארים עם חברים ישנים, משפחה וההבנה הבסיסית שהכל חארטה!".

חארטה?

"כן, אני לא צריכה אנשים שמתקרבים אליי כי אני דוגמנית, בסופו של דבר הם לא יהיו שם, אם חס וחלילה אעשה תאונה, החברים מעולם האופנה לא יהיו אלה שיבואו לעזור".

איך מגיעים לתובנות כאלה בגילך?

"אני נוסעת בעולם מגיל צעיר, רואה דברים וחווה דברים".

"אני לא צריכה אנשים שמתקרבים אליי כי אני דוגמנית"

את מאושרת?

"טוב לי, כל אחד מרגיש כאילו הוא יכול להיות יותר מאושר, אבל אני לא מרגישה בנוח להתלונן".

מה חסר לך?

"כלום, טפו־טפו־טפו, יש בריאות, אושר, אנשים שאוהבים אותי, מה עוד אני צריכה?".

גיל 18 ותלוש של מיליון שקל

באמת נראה כאילו לגינזבורג יש את הכל. מלבד יופי, ניסיון ומשפחה אוהבת, היא גם התברכה בלא מעט מזומנים בבנק. מי שבגיל 16 החליפה את יעל בר־זוהר כדוגמנית הבית של FOX, בהתחלה לצידו של יהודה לוי ולאחר מכן עם מייקל לואיס והרוויחה עשרות אלפי שקלים, שדרגה את המשכורת שלה שנה אחרי, כאשר הנשמות הטובות באיל מקיאג' שכרו את שירותיה תמורת סכום של 100 אלף דולר.

בגיל 18 האמיר המספר שעל תלוש המשכורת עד למיליון שקל, אותם הסכימו אנשי טאג TAG WOMAN לשלם בשמחה עבור שירותיה. וזה עוד לפני שדיברנו על הקמפיינים למותג האיפור Smash Box, ברברי, טומי הילפיגר, קטלוג ל־PINK, קו ההלבשה התחתונה לצעירות של ויקטוריה'ס סיקרט.

את משלמת פה על הקפה והעוגה, כן?

"די, נו, אתה מאמין לכל מה שאתה קורא?".

אני מניח שניפחו את הסכומים מעט.

"נכון".

גם אם נחתוך בחצי, עדיין מדובר בכמויות אדירות של מזומנים. מה עושים עם כל כך הרבה כסף בגיל כזה צעיר?

"כל השנים שגדלתי והרווחתי כסף בחו"ל, בחיים לא היתה לי גישה לזה, ההורים שלי שמרו עליי. לתת לילדה בת 16 גישה לכל כך הרבה כסף כשאני הולכת לאכול עם החברות שלי במקדונלד'ס, זה לא נורמלי. ברור שפינקו אותי, כי הגיע לי, עבדתי בשביל הכסף הזה, אבל לא נתנו לזה לעלות לי לראש".

ידעת כמה יש לך?

"אני תמיד יודעת, אני לא חיה בערפל, אני תמיד יודעת מה קורה, היום זה שונה, כי אני כבר בנאדם מבוגר, לא צריכה שאמא שלי תיקח בשבילי את הצ'קים, אבל שוב, זה חוזר לבית, לא נתנו לי כרטיס אשראי להשתולל, אבל כן ידעו לפנק אותי".

שוב פרדוקס. מצד אחד מרוויחה סכומי עתק, ומצד שני חיילת.

"שמרוויחה 200־300 שקל בחודש! אלה החיים".

"אני כבר בנאדם מבוגר, לא צריכה שאמא שלי תיקח בשבילי את הצ'קים"

איך החברים מהצבא מתמודדים איתך?

"הם לא מדברים איתי על כסף. החיילות שאני משרתת איתן מדהימות, כולם שם כאלה אנשים חמודים. ברגע שהם הבינו שאני לא סנובית, רעה ומבריזנית, הם נהיו נחמדים, הם חברים שלי ואני אוהבת אותם. הם ראו שאם אני הולכת לקנות בבוקר קפה, אז אני מביאה איתי בורקסים לכולם, זה גם אנשים שאתה איתם כל היום, הם לא פותחים עליי עיניים".

לא הכל תותים וקצפת בבועה הוורודה

הם אולי לא, אבל מספיק לשמוע על חוויותיה מהטירונות שהתקיימה לפני חצי שנה, כאשר ובניגוד לאחרות בתחום, בחרה להתגייס לחיל השלישות, שם פגשה גם בני נוער לא כל כך חביבים, כדי להבין שלא הכל תותים וקצפת בבועה הוורודה שלה. "בטירונות סבלתי ברמות שבחיים לא חשבתי שאסבול, אני לא חושבת שאי פעם אסבול כמו שסבלתי שם".

למה סבלת?

"כל הקטע שמוליכים אותך ממקום למקום, המדים, החום של אוגוסט וכל הקטע שבגלל שהתגייסתי מאוחר כל המפקדות שם היו בגילי".

לא התעללו בך בגלל מי שאת?

"ממש לא, להפך, הרגשתי שמנסים לגרום לי הרגיש כמו כולם ולהיות איתי הכי בסדר. התקלחתי לבד, אבל הבנות שהיו איתי הבינו את זה. כן הציקו לי בטירונות כי זה היה בסיס עם עוד אנשים, אז מהקורסים האחרים הציקו קצת, קראו את השם, העליבו".

אסתי משתתקת לרגע, לוגמת מכוס התה שלה וממשיכה בקול נמוך. "אתמול הייתי בצבא ושני חיילים קראו לי, המשכתי ללכת ולא הגבתי, אז הם המשיכו לצעוק, 'אסתי, יא מכוערת!'. ככה!". היא ממשיכה בקול מתרגש ועיניה הופכות למבריקות פתאום. הפרסונה הנוצצת שאמורה כבר להיות רגילה לכל סוג של ביקורת, פתאום הזכירה לי שהיא קודם כל ילדה קטנה ושבירה.

"אני לא יכולה להתייחס לדברים כאלה, זה היה משגע אותי". היא ממשיכה, "לא מבינים איך אני לא רגילה לזה שמציקים לי, לפעמים מגיעים אליי מסות של ילדים שצועקים ורוצים להצטלם, לא כולם נחמדים תמיד, תופסים אותך ביד, אבל יש גם מתוקים. אני פשוט צריכה ללמוד איך להתמודד עם זה. זה ממש קשה, אבל אין לי מה לעשות".

אז איך מתמודדים?

"בגלל זה אני לא אומרת דברים, ולא מספרת כלום רק לחברים שלי שאני סומכת עליהם. למרות שכבר נפגעתי מחברים, אז זה רק גורם לי לצמצם את המעגל ובאמת לנסות להבין מה המניעים של האנשים סביבי, אם הם טהורים או שמסתתר משהו מאחורי זה".

"סבלתי ברמות שלא חשבתי שאסבול". גינזבורג בצבא (צילום: אלירן אביטל)

קצת עצוב, לא?

"זה עצוב כי כשאני פוגשת אנשים חדשים, אני צריכה להיות קצת יותר סגורה ולא ממש אני. אבל אני לא מוכנה לחיות במסכה ולנתק את עצמי, כי אז אהיה אומללה".

ואיזו מין חברה את?

"אני מחשיבה את עצמי כחברה מאוד טובה. אני יודעת שאם יש לי חבר או חברה שצריכים אותי, אעזוב הכל בשבילם".

איך הם מגיבים להצלחה שלך?

"מגניב להם. החברה הכי טובה שלי מכיתה ה' עברה איתי את הכל, ועדיין נשארנו אחיות, היא מתקשרת אליי לפעמים כשהיא קוראת רכילויות ושואלת איך זה שלא סיפרתי לה שאני יוצאת עם זה ועם זה. היא לא מבינה ש־90 אחוז מהפעמים שכתוב עליי משהו, זה בכלל לא נכון. זה שאכלתי ארוחת ערב עם עוד 10 אנשים זה לא אומר שאני בזוגיות עם אחד מהם".

גינזבורג: "כל הזמן מפרסמים שמועות על בני הזוג החדשים שלי"

מה קראת על עצמך לאחרונה שהוא לא היה נכון?

"שאני מחפשת לקנות בית, זה לא נכון בכלל".

מה עוד?

"על כל מיני אנשים שהם חברים שלי וזה רחוק שנות אור מהמציאות".

אוקיי, אז בואי תעשי לי סדר, מי היה ומי לא היה. איש נדל"ן בן 27 בשם יוסי בובליל?

"היה חבר שלי, אין לי מה להוסיף עליו".

קומיקאי שחרחר בשם ציון ברוך?

"גם כן היה חבר שלי ואפילו נשארנו חברים".

איך עשיתם את זה?

"לא יודעת, זה קרה בטבעיות, פשוט נשארנו".

עודד קובו?

"לא היה חבר שלי, סתם ידידים".

"אני מחשיבה את עצמי כחברה טובה" (צילום: מהקמפיין של TAG WOMAN)

אנחנו שמענו שלא רק שאתם יוצאים ביחד, אלא שאפילו קיבלת הודעות טקסט מאיימות ממישהי שיצאה איתו קודם.

"ממי, ממנה?", היא מחייכת ולשנינו ברור כי מדובר בנמסיס של גינזבורג, בר רפאלי. "נראה לך? ממש לא, אפילו לא שמעתי על זה כלום, זה הכי חארטה בעולם. כל הזמן מפרסמים שמועות על בני הזוג החדשים שלי, אם היה לי חבר - היית רואה אותי איתו כל הזמן, אני לא הייתי רוצה להסתיר אותו".

נו, כמו צ'ייס קרופורד ההורס מ"אחת שיודעת"?

"הוא אמנם בחור יפה תואר, אבל ממש לא היה חבר שלי".

ומה לגבי השמועה הלוהטת והטרייה עלייך ועל הזמר הסופר שווה, אסף אבידן?

(מחייכת)

לא שמעתי תשובה.

"אין תגובה", צוחקת. "תראה, אני עושה מה שכל אחת אחרת בגילי עושה, אני פשוט באור הזרקורים אז זה מקבל קצת יותר תשומת לב. אני לא יוצאת עם כל אחד, אני לא הולכת כל לילה עם גבר אחר, ממש לא, אני ממש בררנית!".

מה עושה לך את זה?

"בחור אמיתי, בחור שרוצה דברים אמיתיים, שהדברים שמסביב לא מעניינים אותו, שהוא פשוט הוא וזהו". היא פוסקת ונוגסת שוב בעוגת הגבינה.

"בעיניי רזון חולני זה מהמם"

את אוכלת על באמת, אה?

"תקשיב, אני חייבת לשמור, יש לי נטייה להשמנה ואם אני לא שומרת אין לזה סוף, אבל לאט לאט למדתי לקבל את עצמי".

אז איך מנהלים קריירה עם בטן שבעה בתוך תעשייה מורעבת?

"עד כמה שזה הכי מטומטם להגיד, בעיניי רזון חולני זה מהמם, אין מה לעשות, זה מצטלם טוב ובגדים מונחים עליו הכי נכון שאפשר, אבל אני לא חיה בסרט, זו לא אני, אין לי את המבנה הזה ולא משנה מה אעשה, לעולם לא אצליח להגיע למשקלים האלה של הדוגמניות האחרות וכמה שאבין את זה יותר מהר, יהיה לי יותר טוב".

ניסית לרדת במשקל?

"בטח שניסיתי, זה מאבק מתמיד, אני סביב זה כל החיים שלי, אין מה לעשות, זאת אני. מה לא עשיתי".

ובכל זאת, מה כן עשית?

"לא לאכול - זה לא עובד, לאכול ארוחה אחת ביום - גם לא עובד, לא משנה מה עשיתי... זה ממש קשה".

נו, אבל לפחות רזית?

"רזיתי אבל הייתי אומללה". היא מחייכת ודוחסת עוד פיסת עוגה לתוך הפה הפוטוגני שלה. "היום אני חושבת שזה מהמם, בייחוד כשאני בעין הציבורית, אני לא רוצה להוות דוגמה לאנורקסיה. לפני כמה זמן עשיתי שער למגזין 'את' שלא עבר טיפול פוטושופ, וראו שם שאני לא שיא הרזון ועם בטן קטנה, בהתחלה מאוד כעסתי, נגעלתי מזה, אמרתי שזה מחריד ושאני נגעלת. אבל שבוע אחרי, במכתבים למערכת, היתה בחורה שכתבה שהיא נאבקת המון זמן באנורקסיה, היא ראתה את זה והבינה שזה בסדר להיות קצת יותר, ושעדיין אפשר להיות רזה, בריאה ומאושרת... זה עשה לי טוב".

אבל נראה כאילו בעידן האחרון יותר קל להיות דוגמנית מלאה, לא?

"חארטה ברטה!!"

אה?

"זה העידן הכי נוראי, אף פעם לא היו דוגמניות כל כך רזות! תסתכל על מסלולים, אתה רואה שם דוגמניות מלאות?".

בגלל זה את לא עושה מסלולים?

"גם בגלל זה וגם בגלל שאני לא גבוהה מספיק".

מה השאיפה הלאה?

"השמיים הם הגבול. בעיניי כל חלום שאתה משיג, מיד אחריו מגיע חלום חדש".

•  עוד על המודל של העשור, החלום שלה לכבוש את הוליווד ומה היא חושבת על ההשוואה בינה לבר רפאלי - בגיליון פנאי פלוס החדש והחגיגי
  

• צילום: רועי חביב, יניב סופר, עדו לביא, דיוויס פקטור, בן וולף, יחסי ציבור