בחזרה להילולה
צהלולים מהקהל ובדיחות במרוקאית נשמעו בקונצרט פתיחת העונה של התזמורת האנדלוסית אשדוד. החיבור עם האורחים שלמה בר והפייטן חיים לוק הדגיש את היופי והרלבנטיות של המוזיקה הזאת, והחזיר את אבי שושן לילדות
התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד פתחה אמש (א'), בתיאטרון ירושלים את עונת המנויים לשנת 2010, ומה יש לומר, פתיחת עונה זו, ה-15 במספר, לא הייתה דבר של מה בכך לתזמורת זו. לאחר שנה של מאבקים קשים בין הנהלת התזמורת לעובדיה הנגנים לגבי זכויותיהם, היה נדמה היה שנסתם הגולל על מפעל מבורך זה עם הוראתו של בית המשפט על פירוקו. אבל הנהלת התזמורת, בדחיפתו המאסיבית של ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, הצליחה להקים תזמורת חדשה עם נגנים חדשים ובתוך שלושה חודשים בלבד של עבודה אף עשתה את הבלתי ייאמן והכינה עונת מינויים חדשה.
האמת היא שכל חיי ברחתי, ולעתים אף התביישתי, במוזיקה האנדלוסית, שהייתה חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי. בעיני רבים, מדובר בפילהרמונית של המרוקאים, רק שכאן, בניגוד ליצירות של אמנים מערביים ורוב לא יהודים, מנגנים פיוטים, רוחניים ברובם, שכתבו גדולי רבני ספרד.
שלמה בר עם לוק. שילב מילים במרוקאית
המוזיקה הזו שואבת אותי אל זיכרונות מסבתי שהייתה עומלת במטבח לצלילי ג'ו עמר, מאבי שהחזיק במשך שנים קלטות נדירות של זמרים כמו בבר, סמי אלמגרבי, פטי ארמו (אבא של קובי פרץ) וכמובן, ריימונד אבקסיס ומהילולות משפחתיות, של אחי סבי, הבאבא סאלי, ושאר קרובים.
להחזיר את "יא ריבון עולם" למרוקאים
המוזיקה הזו נראתה לי עדות חיה לעבר שכבר לא רלוונטי לחיים כיום במדינת ישראל, לניסיון של הדור הוותיק לשמר את הניחוח הערבי ממנו באו, אותו אנחנו, ילדיהם, רצינו לטשטש ולהדחיק ולא לקחת בו חלק. אבל לאחרונה מצאתי את עצמי חוזר למוזיקה הזאת, בין אם מתוך נוסטלגיה או מתוך חיבור מחדש לשורשים.
ראשון עלה לוק לבמה. כפייטן מנוסה, הוא העניק לקהל את המטעמים שבשבילם הוא הגיע: פיוטים מפורסמים, שירי שבת אהובים ובעיקר המון סיפורים, בדיחות ואנקדוטות במרוקאית שחיממו את הקהל וגררו קריאות "זראד" (צהלולים, על פי אבן שושן או בשפה פשוטה – קולולולולו) מכמה נשים שהיו באולם.
לוק. פייטן מנוסה ששילב אנקדוטות במרוקאית בין השירים
הוא שר, בין היתר, את "יא ריבון עולם", לא לפני שהודיע לקהל שלמרות שהאשכנזים אימצו אותו, צריך לזכור כי זהו פיוט של רב ספרדי (רבי ישראל נג'ארה) וכי יש להחזיר עטרה ליושנה. בהמשך שר גם את הפיוטים "יגדל אלוהים חי" ו"ידיד נפש", שנהוג לומר במהלך תפילות השבת. הקהל, חשוב לציין, היה דתי ברובו, ושר יחד עם לוק את כל השירים.
בעיני רבים, מדובר בתזמורת הפילהרמונית של המרוקאים
בניגוד ללוק, ששר בעיקר פיוטים דתיים, בר העניק ביצועים לכמה משיריו המוכרים, חלקם תוך שילוב מילים במרוקאית. בין היתר, הוא שר את "חתונה מרוקאית" - שם הדגיש כי אלו החתונות השמחות ביותר - ואת שני להיטיו הגדולים ביותר, "כפר טודרה" ו"ילדים זה שמחה", שהביאו את האולם כולו למעין שירה בציבור והיוו את שיאי הערב.
למרות שנכנסנו כבר לעשור השני של המילניום, התזמורת הוכיחה אמש שהיא רלוונטית יותר מתמיד בנוף הישראלי, לראיה, הקהל כלל אנשים מכל קצוות הגיל, כולל צעירים ואף כמה ילדים קטנים. ייתכן שבעקבות הערב המרגש שחוויתי והזיכרונות שצפו לי, אולי אף אלך השנה, לראשונה זה שנים, להילולה של רבי יעקב אבוחצירא שתתקיים מחר (ג'), שם אשמע שוב את אותם צלילים מהם התחמקתי כל השנים.
