כך היתה חנה רובינא

בסוף השבוע מציינים חובבי התיאטרון בישראל והעושים במלאכתו 30 שנה לפטירתה של חנה רובינא, ממייסדיו של תיאטרון הבימה ומי שזכתה ללא עוררין בתואר הגברת הראשונה של הבמה העברית. כמחווה לזכרה, חזרנו לשולחן הסדר של הרב שמואל אבידור הכהן בו התארחה רובינא, לצד שורה של שחקנים ובוהמיינים, ב-1979.

חודשים ספורים לפני מותה, שרה רובינא את המזמור הפיוטי "קרב יום", ספק איום ספק הבטחה שכולה מסתורין לקראת בואו הקרב של יום הדין. הפיוט, אשר מופיע בחלקה האחרון של ההגדה, עוסק בעתיד משיחי וביום הדין. תיעוד נדיר זה, ששודר בערוץ הראשון, הוא אחד האחרונים באלבום חייה של רובינא.

בגיל 88 רובינא מוכיחה פעם נוספת שעבור שחקן, כל טקסט, גם אם אינו כתוב כמחזה, הוא חומר ללוש בו. האינטונציה הדרמטית, הדגש על מילות מפתח בפיוט, ההזמנה הקוראת בתנועת יד לכלל יושבי הסדר להצטרף אליה כמקהלה יוונית גדולה, הופכים את האירוע לרגע בלתי נשכח ומהדהדים את הכריזמה המהפנטת שהפכה אותה לאחת ויחידה.

"קרב יום, קרב יום

אשר הוא לא יום ולא לילה

רם הודע, הודע, הודע

כי לך יום אף לך לילה.

שומרים הפקד, הפקד לעירך

כל היום וכל הלילה

תאיר, תאיר, תאיר, תאיר

כאור יום חשכת לילה".