אפלטוני זה הדוגי החדש
אחי, אני, כמו שאתה רואה אותי, דווקא אני ידידותי לסביבה.
אקולוגי כזה שאוהב כל דבר בעולם השסוע, קרוע, שרוט, פרום, עלי, מפרום שלי
מבית אמא של מישהו אחר.
העניין הוא שלפעמים ידידות זה דבר שהורס את ההרמוניה עם הטבע. שלי.
מי בנעוריו, לא רכב בדוגי אחוז-תשוקה מעל מחברת-מבחן, מביט בשותפתו למעשה האהבה הטהורה הרוכנת מעל למחברתה שלה ומביט באחוריה הפיסגתיים כמשה מול ארץ התחת המובטחת?
מי לא רטט בתנוחת פקינז כמה לעלות לרגל אל אחוריה של סאן-ברנרדית הגומעת לאיטה מבקבוק סאן-בנדטו?
מי לא זכה וחילל כמה ידידויות שעד אז חילל לצליליהן?
מי זה שיאהב את כפו הקרה של אפלטון האשמאי, על חלציו האריסטוטליים, הטוטליים, האפיקוריים, והחולים על השדיים של המרצה לפילוסופיה?
המוג'הידין המתפוצצים שעבורם אפלטון הוא כפירה, הבל ורעות-רוח רדופת שדים ושדיים?
מי זה יקרא לתשוקתו אחותי, ויתכחש לאמא-טבע שילדה את שניהם בחרמנות לא ידידותית על אפו ועל חמתו של אפלטון בן הזונה הפריג'ידית?
לא אני הוא האיש, לא אני הידיד, ומעולם לא למדתי במכון צ'רלס-אורד-וינגייט.
אני זה אני, והיא זה היא, ואם לא אחוש בזה, אז אני לא אני.
את הידידות אני משאיר לידידיי הכלביים, ומשונאיי אתיידד עם עצמי, ידיד-נפשי, חבר כלבי, אח ורע, ללא אח ורע לי, אני, כפרה עלי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
