"שיחקתי עם השכן במשחק הורדת בגדים"
מילדה חברותית, מקובלת, אהובה ומלאת שמחת חיים, הפכה גליה (כיתה ב') לילדה עצובה, כעוסה ואגרסיבית, שמאוננת בשיעורים. היועצת, ד"ר רותי בן זאב, חיפשה את הסיבה ומצאה ילדה מבוהלת ופגועה מינית
עד חופשת חנוכה הכל נראה נהדר. גליה (כל השמות בכתבה בדויים), ילדת כיתה ב', היתה ילדה מלאת שמחת חיים, עטופה בקשרים נהדרים עם בני כיתתה ומסתובבת בהפסקות עם חבורת בנות צוהלות, משחקת ומדלגת במרץ בחבל לתרועת חברותיה.
אחרי חופשת חנוכה, חזרה גליה לבית הספר במצב רוח שפוף, הסתובבה עצובה וכעוסה, הייתה מעורבת בקטטות במהלך ההפסקות, סירבה ליצור קשר ובמקביל, הייתה קשורה באופן אובססיבי לדובי שהביאה מהבית. בפגישה עם מהמחנכת שלה, נודע לי שלאחרונה גליה החלה לאונן בשיעורים.
אנשים עירומים מנשקים אחד את השני
כשבועיים לאחר החופשה, זימנתי את אמא של גליה. במהלך השיחה היא שיתפה אותי בכך שגליה מקבלת לאחרונה הרבה עונשים בבית כי היא לא מתפקדת כהרגלה ומרגיזה במכוון את אחיה התינוק כדי למשוך תשומת לב, אך מה שהטריד במיוחד היה כשסיפרה שערב קודם מצאה את גליה עירומה לחלוטין במיטתה, מנשקת בתשוקה את הדובי שלה ואומרת לו מילים גסות.
גליה הייתה מבקרת הרבה אצל השכנים, שגרים דלת לידם באותה קומה ובאותו בניין, כשהוריה היו יוצאים לעיסוקים דחופים (קניות, תור במרפאה, ביקור דחוף אצל הסבתא שנמצאת במוסד סיעודי ועוד). לדברי גליה, ההורים של דניס לא היו בבית ודניס הזמין אותה לצפות איתו בסרטים שבהם היא ראתה אנשים עירומים מנשקים אחד את השני. דניס הבטיח לה מתנות וממתקים ואמר לה לא לספר על מה שעשו יחד. האם נשברה במהלך השיחה ופרצה בבכי.
משחק של הורדת בגדים
השיחה דווחה מיד לרשויות הרווחה, לשירות הפסיכולוגי והפיקוח. חוקרת ילדים שדיברה עם גליה דיווחה על חשד לפגיעה מינית. מתברר שבנוסף לצפייה בסרטים הכחולים, גליה שיחקה במשחק של הורדת בגדים עם הנער והיו גם נשיקות במקומות מוצנעים.
במקביל דווח על מעשיו של דניס לבית הספר שבו הוא לומד. בעקבות הדיווח, הוא עבר חקירה על ידי חוקר נוער. בחקירה, דניס הכחיש כל קשר לעניין הורדת הבגדים והמגע הפיזי ביניהם. לדבריו גליה בדתה את כל הסיפור. הוא ראה סרט וגליה הצטרפה אליו לצפייה. הוא לא רואה בעיה כלשהי וגם לא מביע חרטה.
הוריו של הנער תומכים בו ולא משתפים פעולה עם המוסדות. הם פגועים מהמקרה וטוענים שבמקום להודות להם על כך שביתם פתוח לבת השכנים, ועל כך שהם אימצו את המשפחה ועוזרים לה – השכנים מפיצים עליהם חרושת שמועות רעה ולא נכונה. העובדה שבנם ראה סרטים פורנוגראפיים עם ילדה קטנה וחסרת ישע, לא מטרידה אותם. הם דואגים לשמו הטוב של בנם.
הפיתוי: קניית משחקים וממתקים
בישיבה בין-מקצועית (עם כל הגורמים הטיפוליים), שהתכנסה בבית הספר, הוחלט על מספר צעדים. השירות הפסיכולוגי לקח אחריות לטפל בגליה בשירות הפסיכולוגי. שירותי הרווחה מלווים את המשפחה ומדריכים אותה בעקבות האירוע. בית הספר לקח אחריות לתמוך בגליה בין כותלי בית הספר, לשפר את תפקודיה ולהעניק לה תשומת לב והתייחסות מיוחדת לאור מה שעברה.
כמו כן, הכנסנו לבית הספר תוכנית נוספת להדרכת הילדים בנושא שמירה על גופם והסכנות שאורבות להם מילדים ומבוגרים שמנסים לגעת בהם ללא הסכמתם.
לדברי פרופ' אליעזר ויצטום (מומחה לפסיכיאטריה מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון), "הפדופיליה היא הגדרה פסיכיאטרית לאדם אשר ילדים מעוררים בו גירוי מיני". לדבריו, הפדופיל אוהב ילדים בדרכים שונות. לרוב לא כדי לבצע אקט מיני - הוא רוצה ללטף, להפשיט ולאונן - לעתים רחוקות הוא מגיע לידי אקט מיני.
"הפגיעות הן בתוך המשפחה ומחוץ למשפחה", מציין פרופ´ ויצטום ומדגיש כי הפגיעה בתוך המשפחה (גילוי עריות) היא ההרסנית במיוחד. הילד נפגע ע"י דמות הורית שבה בטח ולכן הנזקים קשים ביותר.
לדבריו, רוב הפדופילים אינם אלימים. הם מאמצים להם שיטות שונות של פיתוי. הם יוצרים מערכת יחסים קרובה עם הילדים ע"י קניית משחקים וממתקים. יש מביניהם המשקיעים בכך זמן רב ביותר ורק כשמרגישים שבשלו התנאים לכך, מבצעים את זממם.
לפדופיל תחושות מיניות מיוחדות כאשר הוא רואה ילד או ילדה והוא משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לקרב אליו את הילדים. לעומתו - עבריין המין אונס את כל מי שמזדמן בקרבתו, אינו סלקטיבי ואלים. לעיתים קורבן לפדופיליה עלול לפתח תכונות דומות בעצמו".
תלמיד מצטיין ונחבא אל הכלים
בישיבה בבית הספר של דניס, הצוות החינוכי מדגיש את היותו תלמיד מצטיין ונחבא אל הכלים. יועצת בית הספר משתפת אותי: "אי אפשר להאמין שמדובר בדניס. הוא כל כך עדין, נחמד, חברותי ומצליח בלימודים. זה נראה כמו חלום רע".
לשאלתי האם לדעתם אנסים, פדופילים, רוצחים למיניהם וכו' - נראים תמיד בעייתיים, משתררת שתיקה שבהסכמה. אני מזכירה להם שלא תמיד מזהים את הבעיה. להיפך, ככל שמדובר באדם אינטליגנטי ומתוחכם – כך קשה יותר לאתר את הבעיה. אנשים אלה יודעים להסתיר את סטייתם ויש להם כלים יותר טובים לתעתע בכל הגורמים הטיפוליים.
לפדופילים אין אפיונים מיוחדים ולא ניתן לזהותם ברחוב. הדאגה מפני האפשרות שמקרה כזה יחזור על עצמו מוסיפה להטריד אותנו ההורים. לכן, עלינו לקחת את מלא האחריות ולהעביר את המסר לילדינו שעליהם להיות זהירים מפני כל אדם שרוצה לגעת בגופם. מבמה זו אני שולחת מסר ובקשה לכל הנוגעים בדבר לקדם חוקים נוספים שירתיעו ויגנו על ילדינו.
ובינתיים, הדילמות הקשות של גליה נשארו כפי שהן: הנער נחקר ולא מביע סימני חרטה, הוריו לא משתפים פעולה עם פקידת הסעד ולכן הוא אינו מקבל טיפול מקיף, גליה נאלצת לראות את דניס לעיתים קרובות בגלל היותם שכנים והיא מפחדת לצאת מהבית ונלווית אל הוריה לכל מקום אליו הם הולכים.
- ד"ר רותי בן זאב
, יועצת חינוכית, נשואה ואמא לשני בנים, מומחית ובעלת ניסיון עשיר בייעוץ לילדים והורים בנושאים חינוכיים. לכל הכתבות בסדרה
.
לפנייה לכתב/ת 
