שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ערן דביר
    שני ספרים שלא חייבים שיהיה להם נושא
    ספרים טובים באמת לא נמדדים בכריכתם האחורית ובסיכומיה. ספר טוב הוא לא על נושא מסויים. הוא פשוט ספר טוב. רינת פרימו מצאה שניים כאלה. אחד על פיל שמרפא מחלות ושני שיכניס אתכם לאווירה היפנוטית של חלום

    ספרים טובים לא נענים בקלות לתקצירים ולהגדרות. סביר להניח שמי שינסה לסכם אותם במשפט: 'זה ספר על--', ישאר עם טעם תפל בפה. ספרים טובים, כמו אנשים, הם לא על--. גם אם יש שורה תחתונה שאפשר לסכם אותה במשפט, היא תמיד תעשה עוול למכלול, משום שהיופי טמון דווקא במה שאי אפשר לכנס אל תוך אותה שורה תחתונה.

     

    בעולם ספרי הילדים, באופן בולט יותר מספרי מבוגרים, יש נטיה להגדיר קודם כל את ה"נושא" ואחר כך לכתוב אותו או עליו. כך נוכל למצוא על המדף 'ספרים על פחדים ממכשפות', 'ספרים על קבלת השונה', 'ספרים על אח חדש במשפחה' וכך הלאה. כך אנחנו רגילים לצרוך ספרי ילדים ובדרך החידתית של ביצה ותרנגולת, כך גם רבים כותבים אותם. כמובן שהקטגוריזציה הזו היא בעיקר כלי שיווקי. מה קל יותר מלהיכנס לחנות ולשאול 'יש לכם ספרי ילדים על--?' זה חוסך הרבה התלבטויות.

     

    כמוני – כמוך

    בודאי שאפשר לסכם את הספר "כמוני – כמוך" שכתבה עינת יקיר (ספר המבוגרים "מרכז בעלי מלאכה" ועוד) לכדי שורה תחתונה. אני קוראת את הכריכה האחורית ושם זה כתוב: "כמוני כמוך הוא סיפור על חברות אמיצה בין שני סוסים שתחילתה בפחד ובהיסוס וסופה בשותפות, בחיבה ובאהבה". זה, כמובן, נכון.

     

    אפשר לומר שזה ספר על סוס פוני שעובר תהליך של התנתקות כואבת מבבואתו במים, מהתפיסה שכל העולם קיים עבורו בלבד ומעבר להבנה שעד כמה שהזולת יכול לעצבן, לעורר קנאה, להיות שונה בצורה בלתי נסבלת, בכל זאת יש בו יתרונות ואפילו הכרח להתפתחות ולצמיחה. הנה, אמרתי את זה.

     

    לכל אורך הספר, יכול המבוגר לפגוש הרמזים מיתולוגיים, פסיכולוגיים, פילוסופיים וספרותיים. נרקיס ואיקרוס, תפיסת ההתפתחות של לאקאן ותפיסת האחר של לוינס, אני חושבת שזיהיתי גם שלונסקי מנופף מהשורה: "...גבעה מטפס ובעשב שורק / ומוני צוחק וצוחק וצוחק". (אצל שלונסקי: "איך משהו זע ורחש בחיקה, / והיא צחקה, צחקה, צחקה?" מתוך "אני וטלי או ספר מארץ הלמה").

     

    לוינס, אגב, אולי היה מסתייג מהשם "כמוך-כמוני", כפילוסוף שטען שדווקא שונותו המוחלטת, הבלתי נתפסת של האחר, היא שורש הציווי המוסרי לאהבה ואחריות. במילותיה של יקיר עצמה, אפשר אולי לחשוב על השם "שונה מכל שוני".

     

    אבל הרבדים השונים, מפתים ככל שיהיו למבקרים, לא יועילו דבר אם הספר לא עובד ברובד של ילד בן שש, ילד שעדיין לא התוודע ללוינס, אבל כן התוודע לאינספור ספרים גרועים שמטיפים לו לאהוב את רעהו כמוהו. אחרי ש"כמוני-כמוך" עבר את המבחן הקל יותר של המורכבות, האם הוא יעמוד במבחן המסובך של הפשטות?

     

    האם השפה הפיוטית והעשירה של יקיר תשמח ילדים כפי שהיא שימחה אותי? האם הסיפור שהוא מספר יצליח להתגבש לכדי תמונה בהירה אצל זאטוטים בשר-ודם?

     

    כשסיפרתי לילדים שלי, בני שש, את "כמוני-כמוך", לא פתחתי פתח רחב מדי לביאורים ולדיונים. עכשיו אנחנו מדברים את--, לא מדברים על--. זה היה מוצלח ואפילו מרגש.

     

    השפה השירית של יקיר – המשקל המדויק, החרוזים המוקפדים, המטאפורות המפתיעות - והאיורים הפנטסטיים של הילה חבקין, מצליחים להשרות אווירה של חלום על הסיפור. וההיפנוזה הספרותית הזו, היא בעיני ההישג של הספר, יותר מכל שורה תחתונה.

     

    אווירת החלום ההיפנוטית מאפשרת לשוט על גבי הריתמוס ולעבור חוויה, הרבה לפני סיכומים תודעתיים של עלילה ושל מוסר השכל. לכן אני מעדיפה לחכות עם הספר לגיל שש ולא לקרוא אותו עם הפסקות תכופות לביאורי מילים. יותר משחשוב שהילד יבין כל מילה, כדאי שתתמסרו ביחד למוסיקה של המילים. רוצים לטעום קצת?

     

    "שוזר מפרחי צבעוני זר-זרים,

    שותה בצמא מאגם-עגורים,

    זולל ברעב נשיקה של חציר,

    ישן, והרוח נושבת לו שיר:

    "כמוני אין מוני

    כמוני סוס-פוני!""

     

    הפיל

    ספר נוסף, מעט שונה על מדף ספרי הילדים, הוא תרגום של ספר רוסי משנת 1905, בשם "הפיל". גם כאן סיכום השורה התחתונה יגרום עוול לסיפור. הכריכה האחורית מספרת על "אהבה ללא סייג של הורים לילדיהם", אהבה לעולם החי ויכולת של גוף חולה להבריא כתוצאה מאהבה כזו.

     

    הסיפור, בקצרה, הוא על ילדה חולה שדוחה את כל התפנוקים שמעתירים עליה הוריה ומבקשת פיל אמיתי, חי ונושם. ואמנם, רק אחרי שמביאים אליה פיל כזה, היא מבריאה.

     

    אני מודה שהתקציר גורם לי לחוסר נוחות, משום שהוא יכול לרמוז על היענות הורית לגחמות של ילדים. גחמות מהסוג של "בא לי פיל". בא לך? יופי. עכשיו תשכבי ותשתעלי בשקט. מבוגרים של ימינו עלולים גם לזוע בחוסר נוחות בתיאורי חיות הקרקס ולהטוטיהן או בתיאורי העישון המופרז של אביה של הילדה. מאוד לא פוליטקלי-קורקט, אבל כמו שציינו ספרים טובים אינם נמדדים בכריכתם האחורית ובסיכומיה. מדובר בסיפור מצוין ודרמטי על ילדה חולה ועל החלמתה בעזרת חבר גדול. גם הספר הזה גרר התרגשות רבה באגף הזאטוטים וקשב ללא דופי.

     

    אורנה גדיש תרגמה את הספר והוציאה אותו בעצמה מתוך אמונה שאין צורך "להתאים" ספרים מראשית המאה הקודמת לילדים של ימינו. הם בהחלט יכולים לשבת בשקט ולשמוע את השם 'מיכאיל פטרוביץ'' כמה פעמים שידרש.

     

    גדיש צודקת, כמובן, ומגיעים לה שבחים על הנסיון לעוף נגד כיוון הרוח השולטת בספרות הילדים. עם זאת, חייבים לציין שלמרות הכוונה הטובה, הספר עמוס שגיאות ניסוח, הגהה וניקוד. שגיאות כמו: "הדלת איננה סגורה, והילדה ממיטתה הכל נראה ונשמע", או עברית עילגת וצורמת: "אני רואה שרצונך לשאול אם לא יצאתי מדעתי? אז זהו שבינתיים עוד לא".

     

    כאשר מדובר בשליחות אישית, כפי שאני מתרשמת שמדובר אצל אורנה גדיש, מומלץ לא לחסוך בעורכי תרגום, עורכים לשוניים ומגיהים. ספר ילדים עמוס בטעויות, נותן הרגשה לא נוחה שאין על מי לסמוך.

     

    ועם זאת, כדאי לחפש את הספר, לעלעל בו, לבדוק אם תוכלו לתקן את הטעויות תוך כדי קריאה ולהחליט אם לתת לו להפיח רוח חדשה ושונה במדף ספרי הילדים שלכם.

     

    • כמוני-כמוך. עינת יקיר. איורים: הלה חבקין. כתר.
    • הפיל. אלכסנדר קופרין. תרגום: אורנה גדיש. איורים: מיכאל גונופולסקי.

     

    רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "זהרורים", "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד. לכל הטורים של רינת פרימו .

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים