נולדנו להזדווג ואח"כ לברוח כמו שפנים
אני, כמו שאתם רואים אותי, לא תראו אותי על השער של פלייבוי.
זאת אומרת, יו הפנר פנה אלי, ואפילו הציע לי לעבור מהחור שלי בבקעת-נרקיס לחריץ שלו בעמק הסיליקון. אבל אני, כמו שאני, אוהב את עצמי ככה בלי שיפוצים דיוקנאיים ובלי ניתוחים ספרותיים, שגם אם ינסו לא יצליחו להפוך מישהו אפילו לטיוטה שלי.
האמת? כל האמת? רק האמת סו הלפ מי איי? בתכל'ס יו הפנר, לא עשו אותו באצבע מעמוד האמצע. הוא יודע לזהות מה שעומד מולו. אם זה הולך כמו נמר, שואג כמו אריה, ומתרומם כמו נשר - זה כנראה שפן.
כמו שאמר דוד המלך כפרה עליו ועל הדוש של בת-שבע: "הרים הגבוהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים". ככה זה. יש כאלה שמשאירים אי-מייל, ויש כאלה שמתחבאים מאחרי טוקבק עם ניק.
בכל מקרה, שפן זה לא אומר בהכרח גבר בלי גזר. זה כן אומר נסיך שמנתר מהחלון של הפיה, רגע אחרי שהגזר נהיה גמדי. יונק מתוק וזקור אוזניים שמקשיב באף רוטט להלמות ליבה, ונס על נפשו כשהדופק מזכיר לו ששכח לסגור הדלת.
וככה, הזדיין המסכן וקיבל נזלת של דמעות, ופחדים, ושורות של עוד להקות מהתיכון, ומסרונים לא מוסריים, ומלתעות לוחשות של זאב מאוהב מתהדקות סביבי, מלאכי הענוג, כרובי המתוק, תחתיו תגור יפהפיה זו הגברת שפנפנה המאזינה לדילוגו המתרחק, שלי, שפנפני, צמרירי, צמרמורת של עונג ופחד ממני, אני, כפרה עלי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
