איך זה להיות אוהד עירוני ר"ג? עכשיו תבינו
יחד עם חברתו, גל גרינברג הוא אחד משני אוהדי הקבוצה שמגיעים בקביעות לכל משחק: "אולי לא נעים לאחרים לצחוק עלינו, אבל לפחות הם לא מרביצים לנו אחרי כשאנחנו מנצחים"
לא תאמינו, אבל מצאנו אותו. מדובר בגל גרינברג (21), תושב ר"ג ואוהד שרוף של התכולים. גרינברג שיחק בקבוצות הקט סל והנוער של המועדון וכך הפך לדבריו לנוכח קבוע באולמות. "אין לנו ממש אירגון אוהדים", הוא מתוודה. "למשחקים מגיעים בעיקר אנשים שאני מצליח לסחוב, חברים שלי וכאלה. איך אני מוצא אותם? אני פשוט סוחב אותם למשחקים, בתואנות כאלו ואחרות".
ואיך ההרגשה להיות אורח בסלון ביתך? "אני מאמין שיש לקבוצה לא מעט אוהדים", סותר גרינברג את התזה הרווחת, "פשוט לא מצליחים להתחבר. בתחילת המילניום היו תקופות שכן היו מגיעים הרבה אנשים, כשהיתה יותר הצלחה. הגרעין הקבוע הוא קטן, אנחנו מצליחים לארגן בדרך כלל בין חמישה לעשרה אוהדים. חוץ מזה יש כל מיני משפחות וחברים שבאים לצפות במשחק".
גרינברג, כמובן, אינו מרוצה מדירוג הקבוצה בטבלה: "המצב לא מזהיר", הוא יודע. "אולי כדאי לשקול שינויים פרסונליים, אבל לא מתפקידי להכריע". למרות זאת, יש לדעתו עדיין סיכוי להישאר בליגת העל: "זה תלוי את מי נקבל בפלייאוף התחתון. יש לנו כמה שחקנים לא רעים שפשוט לא מצליחים לבטא את עצמם, למשל ג'וליאן קאזו. לדעתי הוא שחקן מצוין שקצת מתפספס. גם ברנדון יואינג שחקן לא רע. יש פוטנציאל, נקווה שמתישהו זה יתחבר".
בכל זאת, מאזן נקי מנצחונות. לא בא לך לפעמים לשרוף את המועדון?
"היאוש נעשה יותר נוח. מתרגלים. כבר כמה שנים שהקבוצה מדשדשת, כך שהפסדים זה משהו שאני רגיל אליו. אני מניח שזה יעשה את הניצחון מתוק יותר, בתקווה כמובן שהוא יגיע מתישהו".
"ברור שזה מבאס", הוא ממשיך. "היה מצב בתחילת המשחק מול גלבוע/גליל שפיגרנו 18:0, ואז אתה אומר לעצמך, 'למה אנחנו עושים את זה לעצמנו'. אבל אני נהנה לאהוד דווקא את הקבוצה הקטנה. הרי לפני כל עונה אומרים שאנחנו הקבוצה הכי חלשה ושנרד ליגה, העונה זה אולי באמת מתגשם (צוחק), אבל לרוב אנחנו מצליחים לשרוד. יש משהו נחמד בלאהוד את האנדרדוג, אני נהנה גם מלהיות כקהל מעטים מול רבים. זה מאתגר".
נכון שגם הקבוצה בפיגור רציני בטבלה, אבל גם במשחקי הבית אתם בפיגור רציני מבחינת האוהדים, שלא לדבר על משחקי החוץ.
"זה נכון שאנחנו מיעוט, אבל אני עם חברה שלי בכל המשחקים כך שאני לא לבד... חוץ מזה יש בזה משהו נחמד, אני נוסע לכל אולם וגם כשאנחנו רק שניים תמיד שומעים אותנו. אולי זה דווקא יותר בולט כששניים באים ומעודדים, זה מעורר יותר תשומת לב. כמובן שהייתי שמח אם היו באים יותר אנשים והיה לנו יותר כוח, אבל יש בזה משהו נחמד, כשאתה מרגיש שאם לא תבוא - אף אחד לא יבוא. יש לך אחריות כלפי הקבוצה".
היו ימים, אווג'ובי בר"ג. "הפיינל-פור פחות רלוונטי לגבינו" (גלעד קוולרצ'יק)
גרינברג וחברתו יעל גוטליב הם גם נציגי הקבוצה במנהלת האוהדים, מה שמעורר אוטומטית מבטי הזדהות והשתתפות בצער. "אני דווקא לא מרגיש רחמים", הוא
מתנגד. "האמת שבמנהלת צוחקים דווקא יותר על בני השרון, למרות שמצבם מצוין לעומת זה שלנו. אני לא יודע, אולי אפילו לצחוק עלינו כבר לא נעים".
על מדברים שם? הרי לכם אין בעיה של כרטיסים, למשל.
"במנהלת האוהדים מדברים הרבה על הפיינל פור, ודברים כאלה פחות רלוונטיים לגבינו".
ואיזה תגובות אתם מקבלים במגרשי חוץ?
"בדרך כלל דווקא טובות מאוד. קוראים לנו הזויים, אבל אני חושב שדווקא לכיוון הטוב. בגן נר אמרו לנו שבחיים לא ראו שני אוהדים מעודדים לבד. קרה גם שקיללו אותנו, אבל יחסית האוהדים המארחים בסדר איתנו, אולי גם כי אנחנו מפסידים כל הזמן. הרי כשאתה אחרי ניצחון אתה שמח, אז אין לך בעיה לתת מחמאות גם לאוהדים היריבים".
מעורר קצת חמלה, לא?
גרינברג בוחר שוב להסתכל על חצי הכוס המלאה: "ייתכן שזה דווקא מזל, אחרי הפסדים אולי היו מרביצים לנו".
