בקצב הפרקש

הימים הם סוף דצמבר, והזמן היחיד לראיין את עמית פרקש הוא יום שישי ב־19:30 בערב. ככה זה כשמדובר בבחורה שתופרת ארבעה פסטיגלים ביום ואז מצטלמת להפקת אופנה ומוזיקה במשך יום שלם. לריאיון, שנערך בבית קפה בשדרות רוטשילד, היא מגיעה בשיער אסוף, פנים כמעט נקיות מאיפור ועיניים עייפות מאוד. אבל פרקש היא מקצוענית אמיתית, וזה גם מה שחשוב לה שיידעו עליה. לדבר איתה על החיים האישיים, לעומת זאת, זה כבר כמעט בלתי אפשרי: "אני יכולה לספר לך אם את רוצה, אבל זה לא לכתבה".

פרקש, רק בת 20, ילדה טובה קיסריה, משרתת בימים אלה בלהקת חיל האוויר ומאוד אוהבת את זה. היא התפרסמה כשלוהקה למחזמר "היי סקול מיוזיקל", וגם בעקבות השיר "מיליון כוכבים" ששרה על מותו של אחיה הטייס תֹם, שנהרג בהתרסקות מסוק במלחמת לבנון השנייה. בקרוב היא מתחילה את הצילומים לעונה השנייה של "חצויה" ("הוט") לצדו של ספק בן זוגה ספק לא - יון תומרקין. לפני שנה וקצת עזבה את קיסריה ושכרה דירה בתל אביב, אבל אין כל סימן וזכר להתנהגות פרועה או קיצונית. טוב, למה אפשר לצפות ממישהי שרוצה לחדש את השיר "פרח הלילך" של חווה אלברשטיין (ראי בסוף הכתבה)?

צילומים: רונן פדידה; סטיילינג: מעין גולדמן; פאות באדיבות רבקה זהבי

קריירה, אהבה, משפחה, בילויים - מה סדר העדיפויות שלך בחיים כרגע?

"אני בגיל שבו אני עדיין מתגבשת, אבל בשבילי משפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם. רק מלדבר על ההורים שלי ועל אחותי הקטנה עולות לי דמעות. הם האוויר לנשימה, הכוח בחיים. מבחינה אישית היום הכי חשובה לי הקריירה. ללמוד מוזיקה, משחק, להתמקד".

את עובדת הרבה וקשה, איך את מתפרקת?

"גם כשאני לא עובדת אני בצבא, כך שאין לי חלונות זמן גדולים מדי לעשות עוד דברים. אני אוהבת לראות סרטים ולהיות עם החברות שאני לא רואה הרבה. אני קצת זקנה באופי, מאז שעברתי לתל אביב אני אוהבת להיות במיטה ולראות טלוויזיה. אני מודה שאני אוהבת סרטים קיטשיים על אהבה ורומנטיקה. אני גם אוהבת לקנות סדרות ב־DVD".

מה למשל?

"'גוסיפ גירל'", היא מחייכת. "החיים מספיק קשים, במיוחד במדינה שלנו שהחדשות בה מבאסות - עוד מישהו שמת, עוד משהו שקרה, עוד פעם גלעד שליט לא חזר. אז אני נהנית לנקות את הראש, להיכנס לעולם שטחי בלי הרבה תכלית, להתפרק ולראות אופנה, רומנטיקה ובגידות".

בפעם האחרונה שראיתי את פרקש היא הצטלמה לכתבה ב"פנאי פלוס" על 25 הצעירים הכי מצליחים בתעשייה. מסתבר שלהיות ערפד זה עסק מאוד מכניס היום. אבל ערפדים הם אופנה חולפת, עוד מעט הרי יבואו אנשי הזאב וישכיחו מאיתנו את ניביו החדים של רוברט פטינסון (סתם, בחיים לא נשכח אותו!), ובשביל פרקש החלום הבא הוא להוציא את הדיסק שלה.

"מוזיקה היא החיים שלי, בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי אני שרה. אני מאוד אוהבת לשחק, אבל זה לא בא במקום. אנחנו נמצאים בעולם שאפשר לעסוק בו בכמה דברים, והתחום הזה כל כך מגוון. אם את טובה ואוהבת את מה שאת עושה, אני חושבת שזה אפשרי".

איך את מתקדמת עם הדיסק?

"אני רוצה לכתוב, אבל עכשיו אני לא כותבת בכלל".

למה?

"יש לי מין מחסום, אני לא מצליחה לפרק את החומות ולכתוב. זה לא בא לי בטבעיות ויכול להיות שזה גם לא יבוא בחיים, אבל זה בסדר כי יש כאלה שכותבים לאחרים. אני מאוד מקווה שאחרי הצבא אלך ללמוד מוזיקה ואפתור את המחסומים".

אז את לא כותבת למגירה?

"לא".

וכשהיית נערה בת 16 עם לב שבור לא כתבת?

"יש כמה דברים שכתבתי, אבל בחיים לא אוציא את זה מהמגירה. זה יהיה נורא אם מישהו ימצא זה, אי אפשר לתאר".

עם יד על הלב, קורה שכשאת בבית לבד את מעמידה פנים שאת מצטלמת לקליפ?

"זה קרה בעבר, לא נפרט", היא צוחקת. "מי שאוהב את התחום הזה מתבקש לעמוד מול המראה ולשיר, ובמקלחת יש לי רפרטואר שלם".

יון בחייה

אמנם פרקש מכריזה על עצמה שהיא זקנה, אבל תעודת הזהות מראה אחרת. היא צעירה, יפה, מצליחה וחיה בתל אביב. אז איפה השערוריות? הרומנים הסוערים? אהה! אחרי רומן מתוקשר עם יון תומרקין, שותפה ל"חצויה", היא ממלאת פיה מים ולא חושפת. מה שכן, היא מוכנה לנדב הסברים לסיבה שהיא לא מדברת על זה. נו, זה גם משהו:

"הרבה פעמים שאלו אותי על יון ולא עניתי. לא כי אני דיווה אלא כי אני בעצמי לא ידעתי מה לענות. אז למה להגיד סתם, את מבינה? אני הכי פשוטה, זה לא נובע מזה שרציתי להסתיר".

עכשיו את פנויה?

"יואו, אני לא יכולה לענות על זה... זה מצב מאוד שברירי כרגע, אני לא יכולה".

אחרי שאת יוצאת/ לא יוצאת עם מישהו, זה לא קשה לראות פתאום תמונות פפראצי שלו מתנשק עם מישהי אחרת?

"איך את שואלת אותי דבר כזה? זה לא כיף בכלל. זה כמו שתלכי בשדרה ותראי את האקס שלך עם מישהי אחרת. פשוט כשזה באינטרנט זה יותר קשה, כי אין לך דרך להימנע מזה. אבל זה לא מעסיק אותי, זה לא משהו שאני חושבת עליו אחר כך המון או מתוסכלת ממנו. יש דברים שאנשים לא יודעים".

כמו מה?

"שוב, אני מוכנה להגיד לך, אבל זה לא לכתבה. חשוב בעיניי לשמור על פרטיות ולשמור על עצמי. לפעמים אנשים מקבלים רושם אחר מכתבות, ואני נורא רגישה ולוקחת את זה ללב. אבל זו אני, אני תמיד חושבת על מה שאני אומרת, על הצעד הבא. אני לא בנאדם מתלהב".

החשיפה האישית קשה לך?

"לא, זה חלק מהעניין ואני צריכה להשלים עם זה. אני לא מאמינה בלברוח מפפראצי, ואם מישהו תופס אותנו ברחוב זה בסדר, אני מכבדת. כן, היה לי קשה כשכתבו שאנחנו כן, ולא, ואולי, ו'החברה של יון'. הרגשתי שפולשים לי לפרטיות ולזוגיות. אבל בגדול אני חושבת שהתמודדתי עם זה לא רע, כי החלטתי להתעלם ובלב שלי ידעתי מה חשוב".

מה מושך אותך אצל גבר?

"ביטחון ומראה. אני אוהבת בחורים יפים עם בייבי פייס, אוהבת פנים טובות כאלה. חשוב לי שיהיה לו חוש הומור, שיהיה אדם שיודע מה הוא רוצה בחיים ורציני לגבי מה שהוא עושה".

קרה שרצית מישהו והוא לא רצה אותך?

"ברור, אני לא אשכח את זה. הוא היה גדול ממני בכמה שנים בבית הספר, והוא לא התייחס אליי כי הייתי קטנה מדי. זה מה שאמרתי לעצמי, בכל אופן. זה קורה, זה לא אנושי אם זה לא היה קורה, תמיד אתה מתאכזב ומאכזב".

מתחילים איתך הרבה?

"כן, בעיר הזאת זה לא קשה".

לא חטפת הלם תרבות כשעברת לתל אביב?

"לא, כי מגיל 15 אני נוסעת לפה ברכבות לשיעורי משחק ופיתוח קול. בהתחלה היה לי קשה, היה לי הלם ראשוני, אבל עכשיו אני משלימה עם זה שהחיים שלי פה. אחרי שנה כאן הפכתי את הדירה שלי לבית נעים וחמים, ויש לי פה חברים".

אין לך צורך למרוד? להיות קצת ילדה רעה?

"לא, כי זה לא שאני חנונית. אני יודעת לצאת וליהנות, אבל זה משהו שאני לא יכולה לעשות באופן יומיומי. גם אם אני לא אצא שבוע או שבועיים זה בסדר, וגם לשבת בבית קפה עם חבר או חברה זה נחמד. נראה לי שמרדתי מספיק בגיל ההתבגרות. אף פעם לא הייתי ילדה שעושה שטויות כמו אלכוהול וסמים, לא גדלתי במשפחה ובתרבות כזאת, אז לא היה לי צורך בזה. אני מאוד מודעת לעצמי ולרצונות שלי, וזה לא משך אותי".

אז במה התבטא מרד הנעורים שלך?

"במין עצבנות כזאת. היה לי קשה בבית הספר, לא הייתי התלמידה הכי טובה בעולם ואת רוב הזמן ביליתי על הדשא. יש לי בגרות מלאה, כן? אבל באותה תקופה זה היה המרד שלי, היה לי קשה ללמוד. היום אני לומדת טקסטים בשנייה, יושבת על התחת ולומדת 15 סצנות, אבל פעם זה פחות עניין אותי".

"בחרתי להמשיך בחיים ולחיות עד הסוף"

פרקש מעידה על עצמה שהחוויה המעצבת של חייה הייתה המוות של אחיה הגדול, תֹם. על קרסולה יש קעקוע של האות T, האות הראשונה של שמו.

לפעמים כשנתקלים במוות זה מעורר איזו תשוקה לחיות, למרות הכאב הגדול. ככה זה היה עבורך?

"זו הייתה כאפה רצינית שבחרתי לקום ממנה על הרגליים בגב זקוף, להמשיך בחיים ולחיות עד הסוף. כשמישהו קרוב אלייך הולך, יש לך שתי בחירות: או למות יחד איתו או לקום ולחיות. יחד עם המוות, אבל לחיות. זה מה שבחרתי - להגשים את החלומות שלי. אין יום שאני לא חושבת על אח שלי, הוא תמיד בלב שלי ובחלומות שלי. באיזשהו מקום זה הוא בתת המודע שלי שאומר לי 'תקומי, תעשי, תרוויחי, יום חדש מחר'".

יש דברים שאת מצטערת במיוחד שהוא לא ראה?

"כל מה שעשיתי בשנה וחצי האחרונות. הוא לא ראה אותי מתגייסת, הוא חסר לי בארוחות שישי, בחגים. החור הזה תמיד קיים, אין שום דבר שימלא את זה בחיים".

בעוד המילים יוצאות מפיה, פתאום נדבק אל חלון בית הקפה השחקן עוז זהבי, ופרקש אומרת בהפתעה "אה, הנה הם!". הכוונה היא לזהבי ותומרקין, שעמם היא הולכת לראות את הסרט "דמדומים 2" ("מאוד אהבתי את החלק הראשון, ואני סקרנית לראות את זה"). אני חייבת להודות שזה קצת משעשע לראות את בלה ואדוארד הישראלים הולכים לראות את בלה ואדוארד בקולנוע.

אם אני אראיין אותך עוד חמש שנים, על מה תרצי שאשאל אותך?

"על האלבום השני שלי ועל הסרט שיוצא בקרוב. ואולי על זה שאני אהיה אמא".

את רוצה להיות אמא צעירה?

"כן, אני גם מאוד מאמינה שהדבר הכי חשוב זה משפחה. החלום שלי הוא משפחה גדולה, ארבעה ילדים. אם אתאהב ואהיה מספיק זמן עם מישהו כדי לדעת שהוא האחד, אז אין לזה גיל".

ומתי תנוחי?

"אני מקווה שלעולם לא".

הפסקול של עמית

הדיסק הראשון שקנית: "כשהייתי ילדה אמא שלי הייתה קונה לי דיסקים של מדונה והייתי רוקדת לצליליהם בסלון".

הדיסק האחרון שקנית: "של ליבי. אני מעריכה ואוהבת אותו, ולא רציתי לבוא לפרמיירה שלו בלי להכיר את המילים של השירים".

שיר שהיית רוצה לחדש: "ללא ספק, 'פרח הלילך' של חווה אלברשטיין. לא יודעת למה אני כל כך אוהבת את השיר הזה. בכלל, אני אוהבת שירים ישנים. גדלתי על בוב דילן וסיימון וגרפונקל, ובעברית - על שירים ישנים כמו 'היו לילות'. אלה השירים שאני הכי אוהבת בעולם. יש לי טעם מאוד זקן".

זמרת אהובה: "זה בא בתקופות, אבל נראה לי שכרגע זו ביונסה. זה לאו דווקא הסגנון שאני רוצה לשיר, אבל ווקאלית יש לה קול שאין לאף אחת אחרת והיא מדהימה בכל מה שהיא עושה".

שיר שאת מתביישת להודות שאת אוהבת: "אין לי משהו ספציפי, אבל יש המון שירים אמריקאיים קיטשיים ופופיים שהתמכרתי אליהם".

שיר סלואו מושלם: "'קולדפליי'. כל שיר שלהם גורם לי לרומנטיקה בלב, גם אם המשמעות לא רומנטית. זה משהו במנגינה".

דיסק שגנבת לאקס: "לא גנבתי, אבל האקסים שלי קנו לי או הכינו לי הרבה דיסקים. החבר הראשון שלי הכין לי דיסק עם המון שירים רומנטיים, והוא עדיין אצלי באוטו. חוץ מזה קיבלתי במתנה את 'קולדפליי', יהודית רביץ ואביתר בנאי. קנו לי הרבה דיסקים בחיים".

הסגנון שאת הכי אוהבת: "אני אוהבת מאוד את לילי אלן ואת נורה ג'ונס, היא מדהימה. אני אוהבת הרבה סגנונות אבל עדיין לא התגבשתי, זה חלק מהחיפוש העצמי שלי. יש גם זמרת שאני מאוד אוהבת ומחפשת דיסק שלה כבר המון זמן – אדל. אין אותו בארץ, אבל אני תמיד ממליצה עליו, אני מתה עליה".

סגנון הלבוש של זמרות שאת מעריכה: "אני מאוד אוהבת אופנה ולבוש. לילי אלן מתלבשת מדהים בעיניי. בשבילי זה כיף להסתכל על הבנות האלה, כי אני לוקחת רעיונות לעצמי".