אשת הונקי טונק

"לא היתה מוזיקה, רק ריקודים. המקום התמלא. אנשים החלו להביא בקבוקים. יצאנו בריצה לשתות בברים וחזרנו בריצה. הלילה הפך להיות מטורף יותר ויותר.

הצטערתי שניל ואלן לא שם - אחר כך קלטתי שהיו מרגישים לא שייכים ואומללים. הם היו כמו האיש עם בור הכלא והאפילה, עולים מן המחתרת, ההיפסטרים המרושלים של אמריקה, דור רצוץ וחדש שהלכתי והצטרפתי אליו לאיטי" ("בדרכים", עמ' 166)

אישה קלת הליכות בהונקי טונק (צילומים: אסנת איטה סקובלינסקי)

אחרי ארבע שעות שינה בעקבות ליל ההוללות בניו אורלינס, יצאנו צפונה בדרך ההרים לכיוון ניו-יורק. עייפים והלומי שתייה נהגנו כל היום עד שהגענו בערב המאוחר לנאשוויל. בדרך זמזמתי את השיר honky tonk woman וניסיתי לברר את משמעותו.

לפי הערך בוויקיפדיה זהו כינוי לאישה קלת הליכות שמסתובבת בהונקי טונק. בערך על הונקי טונק - בר של בוקרים - הופיעה תמונה של בר ההופעות Tootsie's Orchid Lounge בנאשוויל. הבנו שחייבים ללכת. בנאשוויל בעצם הוטבע המונח "דור הביט". 

נאשוויל. פה הוטבע המינוח "דור הביט"?

כשהגענו ההונקי טונק היה ריק למחצה; הזמנו כהרגלנו ג'ק דניאלס וצפינו בנער הבוקרים היפה ששר בלדות על הבמה. הטוטסיס הוא בר המוזיקה שכל כוכב קאונטרי גדול הופיע בו לפחות פעם אחת. לידינו עמד בחור עם מצחייה בצבעי הסוואה עליה הכיתוב Carolina. כששמע על מוצאנו אמר לברמנית, תוך שהוא תופס אותה במותניה, שתצרף אותנו לחשבון שלו.

הברמנית ענתה ב"כן אדוני" ומיד ביררה מה המשקה שלנו. כל כוס שהגיע לסופה התמלאה מחדש ואיבדנו את הספירה. נער הבוקרים התחלף בבוקר חלקלק וכנרת יפה ועוד ועוד אנשים נכנסו. בחור שבדיוק חזר מעיראק צרח עם חברתו בקולי קולות את מילות השירים. הבוקר עלה לשיר מהבר, וערימות של בחורות דרומיות צהובות שיער, אדומות שפתון ומחויכות רקדו ברחבה. כולם הכירו את המילים. השוער, גם הוא חייל לשעבר, סיפר שכולם תיירים.

כנסיית האלכוהול

“זה כמו כנסייה, רק עם אלכוהול", אמר הבוקר. מדי פעם הוא הגיש את המיקרופון לאחד הרוקדים שישלים את המילים ואז זה היכה בי: הקאונטרי הוא בעצם המוזיקה המזרחית של האמריקאים, למעשה בילינו במקבילה הנאשווילית למועדון הפלקה.

מוזיקאי על כל סנטימטר מרובע

מהר מאוד אני וסאם היינו שתויים לגמרי, הוא אפילו רקד, חזיון נדיר מאוד. קרוליינה העתיק את חיבתו לזוג נשים מבוגרות במעילי פרווה ונחתכנו מהחשבון. המשכנו לשתות בכל זאת. אחד ממעילי הפרווה מצא את דרכו לכתפיו של הזמר ובעלת הבית שלו עלתה לשיר מהבמה.

"את סקסית", אמר לי בחור ממשוקף בחולצת פוטבול שנעמד קרוב מדי. "אתה שיכור", עניתי ולקחתי צעד הצידה. "את עדיין סקסית", אמר הבחור והתקרב אליי. אני לא בעניין של שיכורים. כשהבחור המשיך להתקרב, הצבעתי על סאם רחב הכתפיים שמתנשא לגובה של 1.95 מטרים. "זה אחי הגדול והוא חייל בצבא הישראלי". השיכור נסוג. בארבע לפנות בוקר ידעתי שעוד שלוק אחד ואני על הרצפה. סחבתי את סאם המתנדנד לאוטו.

נרדמנו במושבי הרכב המותנע והמחומם. כעבור שעתיים סאם התעורר והכריז שאם לא יקבל מים הוא ימות. גלשתי בזהירות לתחנת הדלק הקרובה. שתינו גלון של מים וטרפנו בוריטוס מגעילים משקית. סאם הסיע אותנו לתחנת מנוחה למשאיות והמשכנו לישון עד שמונה.

יותר מדי מוזיקה, פחות מדי מקומות

זה היה זמן טוב לחסוך בהוצאות לינה, הארנק שלנו הפך להיות קל יותר ויותר. זה בהחלט לא היה זמן טוב לגוף שלנו שעוצב מחדש בצורת מושב מכונית. נסענו לאשוויל שמפרידה בינה לבין נאשוויל אות אחת, אבל בעצם עולם שלם. לקחנו מלונית יחסית יוקרתית כדי לפצות על העוגמה הגופנית שלנו ויצאנו להסתובב.

בירת הפולק

אשוויל היא עיר הבירה של הפולק, נראה שגרים בה רק מוזיקאים, כי פגשנו רק כאלה. ביום שלישי המנומנם להקת "בלו גראס" נינגה ב-Barley Tap Room, בחרנו בירה ממבחר 40 הברזים בבר, ופגשנו מוזיקאי נסיוני מימין וגיטריסט חתונות משמאל.

מקום מנומנם, אבל 40 ברזי בירה בבר

"כולם פה מוזיקאים, אבל אין מספיק מקומות להופיע בהם, אז אנחנו גרים פה ומופיעים ברחבי ארה"ב", אמר הנסיוני שמשמש גם כמנהל הבר ומורה לילדים עם מוגבלויות. למחרת בעיר פגשנו נגני בנג'ו מלואיזיאנה ומסצ'וסטס שהתחברו עם נערה מקומית והתהלכו בעיר כאילו היא לא מושלגת על סף קיפאון.

אחד מהם התיישב וניגן על ספסל. רציתי לזרוק לו כמה דולרים, אבל לא היה לאן. "בעיקרון אני מנגן עבור טיפים, אבל עף לי הכובע ברוח". נתתי את הכסף לבחורה. "לאן אתם ממשיכים מפה?" שאלתי. "אין לנו מושג, קצת קשה פה כי האמא של כל אחד מנגנת כאן בבנג'ו, אז אולי צפונה". זו היתה הפעם הראשונה בטיול שפגשתי נוודים אמיתיים. לא חסרי בית או מטיילים, אלא כאלה שאין להם מטרה ברורה, רק כלי נגינה להסתמך עליו.

הכובע עף ברוח, אבל מסתדרים

"אני מרוויח פה כסף לא רע", אמר בילי, "יכולתי אפילו לשלם שכר דירה אם לא הייתי שותה את כולו בברים". בילי בריטני וג'ואל הם היפסטרים. גם בשנות ה-40 היו היפסטרים דור של של חובבי ג'אז, שהתלבשו כמו מוזיקאי ג'אז שחורים. הם היו עניים מבחירה, עישנו סמים ובדקו את גבולות המיניות עד הסוף. קרואק בעצמו מזהה ב"בדרכים" היפסטרים כל הזמן רק לפי לבושם: "קמים ועולים על אמריקה, מתבטלים ותופסים טרמפים בכל מקום, כחברים בזרם רוחני מיוחד", כך כתב.

בין היפסטרים להיפים

בשלב הזה הארנק שלנו היה כך כך קל שיכול היה להתעופף ברוח בעצמו. נכנסנו לאתר קאוץ' סרפינג שמשדך בין טיילנים לאנשים שמוכנים לארח אותם בבתיהם. אם קרואק התארח אצל חברים, אנשים שפגש במהלך הדרך או מאהבות, אנחנו הסתמכנו על חסדי גולשי האינטרנט. גיל וננסי, זוג יהודי בגיל העמידה, הסכים לארח אותנו בהודעה של הרגע האחרון.

פרקים קודמים

נחיתה בסן פרנסיסקו

לוס אנג'לס - לא מה שחשבנו

סידורים אחרונים בדנבר

ניו אורלינס - הטבור של העולם