חפירות למשעי: השעיר לעזאזל חוזר משם חלק
בשובי ממסע חפירות נוקב בהר-הבית, טעון בידע מקראי מניקבת השילוח ואפוף ממצאים אורגניים מאורוות-שלמה, גיליתי לתדהמתי הצפויה ממצא משעיר שמדגדג מקרוב את פני המדע.
בין שרידיהם הפזורים של שיות לעולה מתולתלי-שוקיים, קורבנות-אשם פרועי-זקן ולוחמי בר-כוכבא שהופתעו בידי הרומאים בזמן הגילוח, נתקל קצה מגפי המבושם בכרך-מגילות מתפורר, חתום בטבעת הכהן הגדול ותפור לכל אורכו בחוט דנטלי מעובד מגיד הנשה של פר אדום טבעי, מבושל בחלב אמו המחומצנת.
בציפורניים חורקות מציפייה צורמת רישרשתי את אצבעותיי בין קפליו השמנוניים של הקלף המנצח, חופר ובולש אחר כתב עברי קדום מן התקופה הפרה-מקראית, או ארמית-דעץ של ימי בית-שני, או עברית ירושלמית של עידן ברוך ג'מילי, אך לנגד עיניי הבוהות נפרש טקסט נועז ובלתי-ידוע, הבנוי מתלתלים שחורים עבותים שהודבקו על מעטה שעווה של דונג-דבורים, ריר-גמלים, זרע-חרדונים, וצבעי-מאכל ממעבדות קרליין. כשניסיתי לפענח מקרוב את הטקסט נתפסה לפתע גבתי השמאלית בין השורות והותירה את חותמה בין דפיה של ההיסטוריה.
מכאן ועד לתרגום הסופי שנערך בביתי בתנאי-מעבדה וידע מקצועי קוסמטי, באדיבותו של "מכון אמריקן-גייזר - הסרת שיער בלבה", פוענח סוף סוף סיפורו השכוח של השעיר לעזאזל - הקורבן האולטימטיבי של כהני האופנה.
מסתבר כי בזמן העלייה לרגל היו הכהנים חבושי המצנפת, ענודי-החושן ורכי האבנט מאויימים תדירות בידי איכרי-הגליל יראי השם ועבותי הפרווה. איום זה לבש צורה מטרידה במיוחד בעזרת הנשים, בה הוסחה תשומת הלב הכללית מטקסי הכהונה על המסלול למזבח, לכיוון בחורי-ישראל הדחוקים בחזות חשופים ברחבת ההיכל. מכאן ועד לטקס השעיר לעזאזל היתה הדרך קצרה ועקובה מדם ומליפסטיק.
ביום הכיפורים נכנס הכהן הגדול בעינטוז קדוש אל קודש הקודשים של הגיליון הבא, לא לפני רגע הפולחן בו נבחר שעיר לעזאזל לטלטל את איבריו הצמריים במורד צוק-תלול, למגינת ליבן של בנות-ציון ורווחת מלבישיהן בשלמות-משי.
מסקנות החפירות הינן חותכות אם לא נזהרים, או צורבות אם הולכים למקום הלא-נכון: השעיר לעזאזל נשלח לגורלו בידי אותו יצור חלקלק מגן העדן, שקודם גירש משם גם את האשה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
