היועצת: "חמותי משתלטת לי על הילדה"
הרבה נשים לא מסתדרות עם חמותן והרבה חמיות לא מסתדרות עם כלתן, אבל מה קורה במצב בו החמות ממש משתלטת לך על כל הבית וחינוך הילדים? ד"ר רותי בן-זאב, יועצת בית ספר, נתקלה במקרה קיצוני במיוחד
היה זה היום הראשון ללימודים והורים רבים הגיעו ללוות את ילדי כיתה א'. היא פסעה לידן גבוהה, בהירה ובולטת ביופייה ה"סלאבי". בתה נלי (כל השמות בכתבה בדויים) נצמדה לסבתא (חמותה), בוכה וממאנת להיפרד ממנה.
הייתה זו הסבתא שהחזיקה את תיק בית הספר ומדי פעם יישרה את קוקיות שיערה הדק של נלי, תוך כדי השמעת הוראות אחרונות ברוסית לפני שהובילה אותה בנחרצות לשורה הראשונה ברחבה. אז הושיבה אותה על ברכיה ונשארה לשבת בין שאר התלמידים לצפות בטקס פתיחת השנה. האם (ג'ניה) נשארה לעמוד מאחור בסבר פנים קפוא, שלא ניתן היה לפענחו.
בכל בוקר, נלי סירבה להיכנס לכיתה והייתה נצמדת לסבתא בדמעות ותחנונים. הסבתא הייתה מלווה את נלי לכיתה, מסדרת את ספריה ומחברותיה בתא ואח"כ מתיישבת לידה ומנסה להרגיעה בליטופים, מתנות והבטחות. לעיתים, אם נלי לא הייתה מתרצה, הסבתא הייתה נשארת איתה לאורך כל היום.
סבתא מנהלת את הבית
לאחר חודש וחצי, פנתה אלי המחנכת וביקשה ממני עצה. "נלי לא מתפקדת באופן עצמאי. היא מסרבת לעשות מטלות לימודיות, ההסתגלות מאוד קשה לה והיא אינה יוצרת קשרים חברתיים עם שאר ילדי הכיתה". ביקשתי ממנה ליצור קשר עם ההורים ולקבוע שיחה משותפת איתם. הדגשתי בפניה שרק ההורים מוזמנים לפגישה. אמנם הסבתא הייתה בקשר רציף עם המחנכת ודאגה לכל מחסורה של נלי, אך בסופו של דבר ההורים הם האפוטרופוסים של נלי ואחראים על גידולה.
ביום הפגישה הגיעה ג'ניה לבדה. לדבריה, בעלה עסוק מאד. הוא נהג משאית שנמצא בנסיעות ארוכות. לא תהיה אפשרות שיגיע לשיחה איתנו גם במועד אחר. במהלך השיחה, שהייתה מלווה בבכי, גוללה ג'ניה מסכת ארוכה וכואבת של קשיים בבית.
הקשיים נסבו סביב יחסיה הטעונים עם חמותה, שגרה איתם באותו בית. יחסים מורכבים אלו השפיעו מאד גם על יחסיה עם נלי. לדבריה, חמותה אישה שתלטנית שלא מאפשרת לה להתנהל בביתה באופן עצמאי. היא זו שמחליטה על חינוכה של ילדתה, על התפריט של האוכל, זמני הארוחות, ההוצאות הכספיות בבית, האופן שבו עליה להתייחס לבעלה וכמובן, היא דורשת מכלתה כבוד כלפיה.
ג'ניה פוחדת מאד מחמותה. יש לה השפעה עצומה על בעלה ועל הבת שלה. היא מרגישה פחותת ערך בביתה והסיפוק היחיד שיש לה הוא הצלחתה בעבודתה מחוץ לבית. (כימאית שעובדת במפעל מזון בפאתי העיר).
כאבה ודמעותיה של ג'ניה לא השאירו אותי אדישה. בעיותיה של ג'ניה הפגישו אותי עם הכאב הרב הכרוך ביחסי חמות-כלה לא תקינים. הבעייתיות ביחסים שלהן נוצרה על רקע תחרותיות בין החמות והכלה על תפקידן האימהי במשפחה. החמות תופסת את תפקידה כהתרחבות תפקידה האימהי. מנגד, הכלה, מרגישה איום על תפקודה כאם ורעיה בזוגיות.
חמות צריכה לתת ולשתוק
ד"ר שרה ברסלרמן ערכה שני מחקרים בנושא (אוניברסיטת חיפה, 2003, 1993). לדבריה, יחסי חמות-כלה נחשבים מזה דורות בעייתיים ובעלי השלכות על יחסים אחרים במשפחה, אך המחקר הפסיכולוגי עד כה, נטה בעיקר להאשים את החמות (אמו של הבעל) בבעייתיות היחסים. במחקריה, היא שמה לב שאין קשר בין בעייתיות זו לבין תכונות האישיות של החמות והכלה.
מהמחקרים עלה גם שיחסי חמות-כלה מושפעים ממיתוסים ודעות קדומות ובעיקר ממיתוס ה"חמות הטיפוסית". הכלות טענו שחמות טובה צריכה "לתת ולשתוק". החמיות והכלות במחקר זה היו מודעות להיותן נתונות בתוך מאבק כוחות, ואף העריכו את כוחן היחסי מול האחרת. אצל חלק מהנשים התבטא מאבק הכוחות בניתוק הקשר, בעיקר על ידי הכלה.
מכיוון שג'ניה התלוננה על קשיים גדולים במשפחה ועל חוסר יכולתה להתמודד איתם לבד, הצעתי לה טיפול משפחתי כדי לחזק את הקשרים הזוגיים וההוריים במשפחה. בהתחלה ג'ניה התנגדה. "הבעיות המשפחתיות שלי קשורות ליחסי עם חמותי. בעלי לא אשם בכך שאימו איומה". בהמשך, כאשר הבינה ששילוב הבעל בהבראת היחסים היא קריטית למשפחתה, היא נרתמה לרעיון.
לסבתאות דרושה תקופת הסתגלות
ד"ר ברסלרמן טוענת, שאחד הממצאים החשובים של מחקריה היה ההתעלמות של הנשים ממקומו של הגבר (הבן / הבעל) בסיפור היחסים ביניהם. גם החמות וגם הכלה ראו את הגבר כחלש ובלתי רלוונטי במערכת יחסיהן ולכן אחת המסקנות המרכזיות של מחקרה היה העצמת יכולתו של הגבר ב"משולש" יחסים זה, כדי למנוע את החרפת הקונפליקט וכדי ליצור יחסים תקינים בין אמו ורעייתו.
לדבריה, באופן טבעי, הכלה מעוניינת בגבולות ברורים בין משפחות המוצא והתא המשפחתי החדש, בעוד החמות מעוניינת "לספח" את המשפחה הצעירה לתוך המשפחה המורחבת. מכאן שלעיתים קרובות העימות בין חמות וכלה הינו על גיבוש הגבולות הרצויים. הבנת הצרכים השונים ושילוב הגבר (הבעל / הבן) בקביעת הגבולות המשפחתיים, עשויה למנוע חלק גדול מהבעייתיות.
מחקרים שנערכו במהלך השנים בנושא זה העלו שרוב ה"עקיצות" נוגעות ליחסים שבין החמיות וכלותיהן וכמעט שלא נוגעות ביחסים שבין החתן לבין החותנת. רוב הבדיחות עוינות את החמיות. היו שהסבירו כי הבדיחות נובעות מסטריאוטיפ הרואה בחמיות נשים שתלטניות שלעולם אינן חושבות שכלותיהן ראויות לבן היקר שלהן.
בהקשר זה ברצוני להביא מסיפורה של חמות. "לכל ההורים שמתלוננים על הסבתות. להיות סבתא דורש תקופת הסתגלות. אף אחד לא למד זאת קודם, ואם למד - זה היה רק תיאורטי. שוב, תלוי מאיזה צד הסבתא. אם היא מצד האם, קל לה יותר בד"כ. מצד האב הדבר מזמין חיכוכים עם הכלה. היחסים תלויים בהתחשבות הדדית והיכולת לדמיין איך מרגיש הצד השני.
"כשהפכתי לסבתא קיבלתי מתנה נהדרת מחברותי - פסל של שלושת הקופים. אחד מכסה על עיניו, השני חוסם את פיו והשלישי סוגר את אוזניו. הפסל הוא אולי העצה השקטה והחכמה ביותר שקיבלתי. בכל פעם שאני נעלבת מכלתי, אני מסתכלת על הקופים ומצטרפת אליהם".
ג'ניה ומשפחתה הקטנה הגיעו לטיפול משפחתי. ג'ניה למדה לשים גבולות לנלי כמו גם לחמותה – בצורה אסרטיבית, אבל גם רגישה ומתחשבת. גם התמיכה של בן זוגה בה – העצימה אותה כרעייה וכאם ושיפרה מאוד את יחסי הזוגיות שלהם. ג'ניה וחמותה למדו שהיחסים העכורים ביניהן פוגעים ביציבות המשפחה ופוגעים בנלי וביכולתה ליצור קשרים בריאים עם הוריה. גם יכולתה של נלי ללמוד להיות עצמאית ולהתרועע עם ילדים בני גילה השתפרה בעקבות הטיפול המשפחתי. "הפינוק החונק" של הסבתא לא אפשר לנלי להתמודד עם החיים האמיתיים.
אין ספק, יחסי חמות-כלה יכולים להיות יחסים מתגמלים ונעימים, במידה והציפיות והגבולות מוגדרים מראש, והתקשורת - פתוחה וגלויה. כאשר צד מסוים מרגיש מדוכא וסובל, הרי שכולם מפסידים.
ואסיים בדברי קארל רוג'רס: "במידה שיכולים אנו ליצור קשרים המעודדים את צמיחתו של הזולת – כך תשתקף גם צמיחתנו אנו".
- ד"ר רותי בן זאב, יועצת חינוכית, נשואה ואמא לשני בנים, מומחית ובעלת ניסיון עשיר בייעוץ לילדים והורים בנושאים חינוכיים. לכל הכתבות בסדרה.
