שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכדור(גל) בידיים שלהם
    בזכות הפופולאריות העצומה של הכדורגל, השיווק והפרסום האדירים שנלווים לו, ניתן להבין באמצעותו מהו קפיטליזם מודרני: אלה שיש להם כסף, הם שהשרישו את התפיסה שבלי כסף אין כדורגל. הציבור אימץ את החשיבה הזאת בלי לחשוב

    בעידן המודרני, כדי לדעת אם אדם מתייחס ב"גמישות" לסעיפים בחוק או שיש לחשוד במניעיו, ניתן לגלות זאת בקלות על ידי בדיקה - האם רכש לאחרונה כלי תקשורת או קבוצת כדורגל. בין אם ככלי לקידום עסקים, בין אם כדרך לטיהור שם ובין אם כאמצעי להשיג דרכו עוצמה פוליטית – אין כמו הכדורגל להשיג השפעה, לשרת אינטרסים אישיים ועל הדרך לרכב על הקבוצות ואוהדיהן.

     

    הכדורגל הוא כלי נפלא ללמוד באמצעותו על תהליכים כלכליים וחברתיים. בזכות הפופולאריות העצומה שלו, השיווק והפרסום האדירים שנלווים לו, הוא בבואה שדרכה ניתן להבין מהו קפיטליזם מודרני. כי מילת המפתח בכדורגל היום היא כסף ואילו הקפיטליזם מושתת על ניצול וקולוניאליזם תרבותי, הזוכים לתואר המכובס "גלובליזציה" - הקבוצות החלשות נותנות כוח אדם ומוותרות על הצורך להתחשב בהן.

     

    אלה שיש להם מתעשרים יותר על חשבון אלה שיש להם פחות והודות להשתעבדות של האחרונים למרדף אחרי הכסף הגדול, יש להם אפילו עוד פחות. בדרך נמחקות זהויות שלמות. אחרי שינקה מדרום אמריקה כל בדל כשרון אפשרי, גילתה אירופה את אפריקה. פעם ילד דרום אמריקני היה זוכה לראות את אלילו משחק למשך עונה או שתיים בטרם נקנה על ידי הקבוצות הגדולות מאירופה. היום מסי הוא שחקן שמשחק בברצלונה מגיל 13. על כל דידיה דרוגבה יליד חוף השנהב אחד שמככב בצ'לסי, מאות ואלפי ילדים אפריקאיים הולכים בעקבות החלום וגומרים ברחוב.

     

    למועדון הענק מנצ'סטר יונייטד יש הסכם עם מועדון הפאר (מהעבר) ספורטינג ליסבון לפיו הוא יכול להשוות כל הצעה שספורטינג תגיש לשחקנים שהיא מגדלת כדי להעביר אותם אליו. התוצאה היא שמיטב הכישרונות שהצמיח המועדון הפורטוגלי מוצאים עצמם במנצ'סטר, דוגמת כריסטיאנו רונאלדו ונאני.

     

    סגן נשיא ספורטינג התבטא לפני שנתיים ואמר שעם רונאלדו ונאני הקבוצה הייתה לוקחת אליפות ומגיעה לרבע גמר הצ'מפיונס ליג. אבל במכירה שלהם הכריזה ספורטינג על עצמה כלא רלוונטית, כי היא הוציאה עצמה מהמשחק. כמוה מתאיידים מועדונים רבים (אייאקס אמסטרדם הגדולה, וגם באיירן מינכן כבר מזמן לא פקטור אמיתי באירופה) ואיתן ליגות שלמות. בקיץ, אחרי שלוש שנים, מכרה מנצ'סטר יונייטד את רונאלדו לריאל מדריד ב-60 מיליון פאונד יותר מהסכום ששילמה לספורטינג עליו ועל נאני ביחד.


    סמלים של ספורט, אייקונים של קפיטליזם. רונאלדו ומסי (צילום: רויטרס)

     

    הטלוויזיה וטפילי הקפיטליזם

    זאת רק דוגמא. באבולוציית השתלטות הכסף על הכדורגל, הטלוויזיה היא החוליה הממשית הראשונה בשרשרת. היא הביאה איתה את המפרסמים הכבדים ואת השיווק, והעצימה את החשיפה הפופולארית של המשחק. היא קבעה את זמני המשחקים. התנאים האלה הולידו את הופעתם של טפילי הקפיטליזם בדמות בעלי ההון.

     

    המיליארדר האמריקאי-יהודי מלקולם גלייזר ראה שחולצות של בקהאם הולכות חזק ביפן, כי ביפן ראו את בקהאם בטלוויזיה, ורצה את הקבוצה של בקהאם לעצמו. גלייזר לא היה צריך לשחד אף אחד כדי לקנות את מנצ'סטר יונייטד. כל מה שהוא צריך היה לעשות הוא להשתלט עליה דרך הבורסה. אוהדי מנצ'סטר יונייטד נותרו חסרי אונים. כמה שנים קודם הם הצליחו למנוע מאיל התקשורת רופרט מרדוק לקנות את הקבוצה שלהם, אבל מהרגע שהקבוצה נסחרה בבורסה לא הייתה להם אפשרות חוקית לעשות את זה.

     

    חולדאי – חסר זיקה לתל אביב

    העיר תל אביב הפכה למה שהיא בזכות הרוח הבוהמיינית שאפיינה אותה, אווירת בתי הקפה והאמנות. כל אלה לא הולכים

    יד ביד עם התעשרות. אמן לא חייב להיות תפרן, אבל שיעורם של אלה בקרב האמנים ואנשי הרוח עולה על שיעורם של בעלי הממון בקרבם. רון חולדאי הוא ראש עירייה שמשול לבעלי ההון שהשתלטו על הכדורגל. אדם ללא כל זיקה לתל אביב העיר, שהחליף בתים כבסיסים, שביקש להתמנות לחבר כנסת ונכשל בטרם בחר בערוץ המוניציפאלי, והפך את תל אביב ב-11 השנים האחרונות לאבן שואבת ליזמים נדל"ניסטים שמרימים מגדלים בעיר והופכים אותה למקום מנוכר, הפוך לחלוטין ממה שהיא באמת. תל אביב הפכה לבית עבור תושביה בזכות הרוח שאפיינה אותה, בזכות הנשמה שהייתה לה. הן הרוח והן הנשמה יצרו זהות. הזהות יצרה קהילה.

     

    את המגדלים שלו בונה חולדאי הודות לאשליה שהוא מוכר לתושבי העיר: את הטיילות והשדרות היפות מממנים כספי ההיטלים שמשלמים היזמים עבור המגדלים. זה נכון, כמובן, רק שאת אופייה של תל אביב לא יצרו המגדלים וההיטלים, וגם לא השדרות המטופחות, והוויתור על הרוח של העיר תמורת אותן שדרות לא שווה את המחיר. תל אביב אולי יפה יותר חזותית היום, אבל היא מאבדת מנשמתה ומתכערת ברוחה. כשהתל אביבים ה"אמיתיים" שעוד נותרו כאלה יבינו את זה, הם כבר יגורו בגבעתיים.

     

    את המחיר האמיתי תשלם תל אביב כשייגזר עליה בעוד שנים ניוון תרבותי. הקהילה תל אביב תאבד את מקומה למותג תל אביב. מותג, יספר לכם כל מוכר אשליות מחברות הפרסום והמיצוב, הוא שקר פלסטי נטול תוכן ומהות.


    זהו את העיר (צילום: שאול גולן)

     

    הכדורגל כמותג

    הכדורגל נולד כחוויה קהילתית. בעידן הצ'מפיונס ליג וכדורגלנים כדוגמניות קצת קשה להסביר את זה, אבל כשהוקמו הקבוצות לא הלכו לראות אותן עשרות אלפים במגרש. עבור האוהדים היו הקבוצות בית וייצגו את חוויית הביחד.

     

    כשם שהתל אביבים האמיתיים מורחקים מהעיר, כך נדחקו החוצה במהלך 15 השנים האחרונות אוהדי הקבוצות האמיתיים ממגרשי הכדורגל ואת מקומם תפסו הטרמפיסטים שהתאהבו במותג המצליח ויכלו להרשות לעצמם לממן את ההתייקרות במחירי הכרטיסים. בעלי ההון הפנו עורף לאוהדי הקבוצות, כיוון שהללו הצטיירו כמטרד: גם תובעים לעצמם נתח בבעלות על הקבוצה וגם מתקשים לשלם סכומים יקרים עבור כרטיס כניסה.

     

    תל אביב היא מטאפורה כשם שהכדורגל הוא כזה. את אותו הסיפור בדיוק אפשר היה לספר על מערכת הבריאות הישראלית בה חלקו של הציבור במימון שירותי הבריאות הולך וגדל ככל שחולפות השנים, שעה שהציבור חי באשליה על מערכת ציבורית וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שכל שעשה בפועל היה להסדיר את הפרטת המערכת. ניתן היה לספר אותו על מערכות החינוך והרווחה. אין להאשים עוד את חולדאי במצבה של תל אביב. הוא אשם, כמובן, אולם חלקו של הציבור התל אביבי בהתפרקותה של עירם מנכסיה התרבותיים גדול משלו, משום שאחרי שתי קדנציות הרסניות לאחריהן המשיכו והצביעו עבורו – האחריות לגורלם מוטלת עליהם.

     

    היה רע לתפארת

    ישראל היא מדינה נטולת מעורבות חברתית ואזרחית. היעדר המעורבות נשען במידה רבה על תרבות השנור – הן התלות בכסף האמריקני והן בהון היהודי מהתפוצות, מלובים היטב בפחד התלוש מפני הערבי שאיננו יהודי. התלות הזאת הפכה את החברה הישראלית לחברה רמוסה מצד אחד, ומרירה מצד שני. כולם מכירים בזה שרע להם, אבל לא עושים דבר כדי לייצר שינוי פוליטי וחברתי. במידה רבה, גם מדינת ישראל היא יותר מותג מקהילה לתושביה.

     

    התוצאה היא שאוהד הכדורגל הישראלי, כמו גם האזרח הממוצע, שבוי בתפיסה שכסף מנהל את הכדורגל והבעלות הפרטית היא הדרך היחידה לקיים את המשחק. הוא שבוי בתפיסה שכסף שווה הצלחה והצלחה היא המהות, בלי להתרומם לרגע ולהיווכח שרק המצליחים מצליחים, ואלה הם מיעוט שלא נוהג לצרף אליו חברים חדשים.

     

    האוהד הישראלי יסגוד לגיידאמק כדי לקלל אותו אחר כך, ימאס בלוני הרציקוביץ' כדי לרומם אחריו את מיטש גולדהאר. הוא יתקשה להבין שהבעיה איננה נעוצה בהם, אלא בשיטה, ואת השיטה מעצב בסופו של הדבר הציבור. אוהד הכדורגל הישראלי יאמר להגנתו: אבל ככה קורה בכל העולם, את הכסף הגדול בכדורגל הרי לא המציאו בארץ. אבל המדהים הוא שהכדורגל האירופי חי ופועל כבר כמעט 150 שנה, ורק בעשור וחצי האחרונים אוהדים התרגלו לחשוב שבלי גיידאמק אי אפשר. אלה שיש להם כסף, הם שהשרישו את התפיסה שבלי כסף אין כדורגל. הציבור אימץ את החשיבה הזאת בלי לחשוב.

     

    אנחנו חיים בעידן מנוכר שמקדש את הפרט על חשבון הקהילה, בלי להבין שבדרך הזאת אנחנו גוזרים על עצמנו כליה. כשם שתמות תל אביב, כך יגווע הכדורגל אם לא תרוסן המגמה. בתוך שנים ספורות לא ייוותרו עוד מועדונים בעוצמה של מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה וריאל מדריד, וכך, לאט ובהדרגה יאבד הכדורגל מטעמו. כשהיינו ילדים היה לנו חלום שתהיה ברשותנו חולצה של קבוצתנו האהובה. היום ילדים בארץ הולכים עם חולצות של מסי (ברצלונה) וראול (ריאל מדריד). הליגה המקומית בקושי מעניינת אותם.

     

    במגרשי הכדורגל נדיר לפגוש ילדים קטנים. פעם חוויה של אבא ובן שהולכים יחד למשחק היתה סיבה לגברים להביא ילדים לעולם. אבל יש מקום שילדים כן הולכים אליו למגרש. לא כל אוהדי מנצ'סטר יונייטד נותרו חסרי אונים נוכח ההשתלטות של גלייזר על הקבוצה שלהם. על אף שמנצ'סטר היא אולי המועדון המצליח ביותר בעולם בחמש עשרה השנים האחרונות, הלך חלק מהם והקים קבוצה משל עצמו וקראו לו "מועדון הכדורגל המאוחד של מנצ'סטר" (FC יונייטד) תוך הבנה שהקבוצה שלהם היא-היא מנצ'סטר יונייטד האמיתית.

     

    הרוב הגדול מבין אוהדי מנצ'סטר, העיוור, שחה אמנם עם הזרם. אבל אוהדי FC יונייטד התרעמו על מחירי הכרטיסים ההולכים וגוברים, זעמו שהטלוויזיה מחליטה עבורם באיזו שעה ויום ישוחקו המשחקים, ומעל לכל לא הבינו למה אדם שלא היו לו כל זיקה ועניין לקבוצה שלהם, יהיה הבעלים שלה. לעומת זאת, הם הבינו שבעידן הבעלות הפרטית, זהות הקבוצה היא זהות בעליה ולמורשת שלה כמעט ואין משמעות.

     

    מלקולם גלייזר לא מגיע למשחקים של מנצ'סטר יונייטד גם היום. כארבעת אלפים מאוהדי FC יונייטד דווקא כן מגיעים למשחקי הקבוצה שלהם, ובארבע השנים מאז הקמת המועדון, הספיקה הקבוצה לעלות שלוש ליגות. בארץ פועלות הפועל קטמון ומכבי ("קביליו") יפו. יש אלטרנטיבה. צריך פשוט לדעת לייצר אותה.


    • המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. המדור מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
    • לכל השיעורים לחצו כאן .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים