שתף קטע נבחר
צילום: מאיה פרי

ספרי ילדים: יום הולדת לא שמח

דווקא ביום הכי שמח בשנה, הכל משתבש. הסופרת חנה גולדברג אספה שלושה ספרים עבור ילדים, שדווקא כשהיום הזה סוף סוף הגיע, לא היו שמחים

יום הולדת אמור להיות היום השמח בשנה, לפחות עבור בעל השמחה. זה אמור להיות היום שבו בעל השמחה חוגג בעליזות-אין-קץ את עובדת היוולדו ואת עצם קיומו בעולמנו המופלא. השיא של האירוע המשמח הוא כמובן מסיבת-יום-ההולדת, שאמורה להיות עולצת ומענגת, חגיגה שבה מתכנסים כל מכריו ומוקיריו של בעל השמחה כדי להרעיף עליו תשומת-לב, אהבה וכמובן – מתנות, על מנת להמחיש ולהדגים בפניו עד כמה הוא יקר ללבם.

 

ואולם, במציאות, לעתים המצב שונה. לא אחת מתגלה יום-ההולדת כיום המועד לאסונות כמעט מכל סוג ומין. לא אחת העניינים משתבשים, ובמקרים קיצוניים – אף יוצאים מכלל שליטה ומדרדרים לכדי כאוס מוחלט: בעל השמחה לא ישן כל הלילה מרוב חרדה שמא איש לא אוהב אותו באמת, ואולי אף אחד לא יגיע למסיבה.

 

אימהות שוברות את הראש כיצד לשעשע את באי השמחה הזאטוטים וכיצד למנוע מהם לקפץ בהמוניהם על השולחן בסלון ולנתץ את הטלוויזיה, ובסוף, בייאושן, הן שואלות את עצמן האם כדי למנוע את חורבן הבית אכן מוצדק יהיה למכור כליה.

 

המוזמנים שוברים את הראש, את הרגליים ואת תוכניות החיסכון שלהם בחיפוש מתיש אחר מתנת-יום-הולדת-מתאימה-ומקורית וכבר מתחילים לקלל את בעל השמחה בלבם, על שבגללו הם נאלצים לכלות את זמנם בחיפושים אחר חפץ ארור, לרוב מיותר, שברוב המקרים, ממילא לא יקלע לטעמו ולצרכיו של בעל השמחה, ובמקרים קיצוניים אולי אפילו יעליב אותו ויגרום לו להעניש אותם בבוא היום, כאשר יגיע תורם שלהם לחגוג, ותורו שלו לקושש מתנה.

 

כל עניין המסיבה והמתנה הוא כה רגיש ונוגע כה עמוק באזור הדמדומים של הנרקיסיזם האנושי, עד שאני מכירה כמה אנשים שניתקו את יחסיהם עם יקיריהם בעקבות מתנה "מעליבה" שקיבלו ליום-ההולדת או בעקבות היעדרות-נטולת-אליבי-משכנע ממסיבת יום-הולדת-"חשובה".

 

אם זה המצב אצלנו המבוגרים, מה יגידו הקטנים, שהאגו הרך והשברירי שלהם עדיין לא הספיק להתבצר ולגדל סביבו קוצים וחומות הגנה?

 

המטען הרגשי הנלווה למושג "יום ההולדת", הדרמות שכל העסק הזה טומן בחובו והפוטנציאל שלו להפוך לטרגדיה יוונית - כל אלה לא נעדרו מעיניהם של סופרי הילדים. ולראיה – הנה שלושה ספרי ילדים שעלילתם נסובה סביב היום המיוחד הזה.


 מתוך הספר "האורח ביום הולדת"

 

האורח ביום הולדת

כתבה לאה גולדברג, אייר דני קרמן, ספרית הפועלים (לבני שנתיים-שלוש ומעלה).

 

למה?

כי אצל לאה גולדברג החריזה קולחת, העברית מתגלגלת בחופשיות, המקצב עובד, לא מתאמץ ואף מרשה לעצמו, מדי פעם, בנינוחות, שבירות משקל ופאוזות, סתם כדי לקחת נשימה ובספרות ה'איך' לעולם יהיה חשוב מה'מה'.

 

נכון, סיפור יום ההולדת הזה אינו הטוב בספריה של גולדברג. נראה שהיא כתבה אותו בהשראת "זבובה זמזובה" של צ'וקובסקי הרוסי, שאליו כבר התייחסתי בטור שלי בעבר (באותם ימים היה מקובל מאוד לכתוב סיפורים שהם עיבוד חופשי לקלאסיקות זרות, רצוי רוסיות. גם אלתרמן הרבה לעשות זאת). העובדה שגולדברג תרגמה מיצירתו של צ'וקובסקי ("פלא עץ"), הופכת את ההשערה הזו לסבירה ביותר.

 

והתוצאה: גרסה מרוככת וקלה יותר לעיכול לסיפורו היצרי של צ'וקובסקי. גם אצל לאה גולדברג מדובר בסיפור מחורז וקצבי, וגם כאן, כמו אצל צ'וקובסקי, כמעט נהרסת מסיבת יום ההולדת בגלל חיה מפחידה שמגיחה לפתע, אבל העכביש האכזרי של צ'וקובסקי הוחלף אצלה בנמר חביב, ובעלת השמחה הזבובה הוחלפה בזוג ילדים תאומים. למה דווקא תאומים? לא ממש ברור, שכן עובדה זו מוזכרת בתחילת הסיפור ולא זוכה לפיתוח בהמשך. גם הסוף הדרמטי של הסיפור הזבובי הרוסי הומר כאן בסוף קל לעיכול: הנמר נעלם כשהופיע, סתם ככה, ללא סיבה נראית לעין.

 

ולמה בכל זאת אני מעדיפה את העיבוד-הלא-מושלם-הזה על המקור-הזבובי-הרוסי? בזכות העברית הגמישה, המתנגנת, הקצבית והנונשלנטית, שהופכת את האופן שבו מסופר הסיפור ללב כל העניין.

 

מה הסיפור? 

סיפור מחורז על מסיבת יום הולדת שכמעט נהרסת, ועל אורח שמגיע וגורם למהומה ובהלה.

 

למה לאה גולדברג? 

בגלל הכתיבה הפזמונאית הטבעית והגמישה, ובגלל שגם כשהיא לא במיטבה, היא יודעת לייצר קצב, משקל וחרוז.

 

מעשה בקדרה ומצקת

כתב מיכאל אנדה, אייר כריסטוף רודלר, מגרמנית: יוסיפיה סימון (לגיל 9 ומעלה).

 

למה? 

בגלל האירוניה, ההומור והמשמעות הכפולה המצויה בכל משפט של אנדה, ובגלל שזהו משל אנטי-מלחמתי ואנטי-צרכני המציג את הפוליטיקה, הצרכנות, הצרחנות והמלחמות המודרניות באור מגוחך הממחיש לנו עד כמה כולנו מפסידים ממלחמות ומרוויחים מידידות ומשיתוף פעולה.

 

נכון, זהו אינו סיפור-יום-הולדת-קלאסי, ומסיבת-ההולדת שאליה שכחו להזמין את הפיה המרשעת היא רק תעלול של סופרים מיומנים, שמחפשים דרך לייבא לסיפורם קדרה-בלי-מצקת ומצקת-בלי-קדרה. אבל אנדה הוא אנדה, ואצלו מצקת היא לעולם לא רק מצקת, קדרה היא לא רק קדרה, וכל מצקת זקוקה לקדרה, כל קדרה זקוקה למצקת, ורק השילוב בין השתיים יכול לייצר מרק משביע להמונים הרעבים.

 

מה הסיפור?

המלך פיהוקן והמלכה פינוקית ושכניהם-אויביהם המלך מרציפן והמלכה מתוקית שכחו להזמין את הפיה המרשעת למסיבת-הולדת-הנסיך-והנסיכה - יורשי העצר. כעונש על כך הם קיבלו מהפיה מתנות מייסרות. האם יצליחו מושלי שתי הממלכות להאכיל את נתיניהם לשובע? האם יצליחו שתי הממלכות היריבות למצוא דרך לשתף פעולה? מי יגבר על מי?המלכים והיועצים רוחשי המזימות והכוחניים או ההיגיון הפשוט והבריא? האם האהבה תנצח?

 

למה מיכאל אנדה?

כי אצל אנדה שום מהלך עלילתי לעולם אינו שרירותי, שום דמות אינה נמצאת שם סתם כך, אין תיאורים שאינם מקדמים במשהו את האמירה שהוא מנסה לומר (כולל שמות הגיבורים שהם בעלי המשמעות כפולה), והסאב-טקסט לא פחות חשוב מהטקסט.

 

כלום במתנה

כתב ואייר פטריק מקדונל, עברית: רימונה דינור הוצאת מטר (לבני שנתיים ומעלה).

 

למה?

ספר קטן, תמציתי ומתוק על פולחן-המתנות שכולנו נוטלים בו חלק, על הרווח שבין כלום להכול ועל מה שבאמת חשוב בחיים.

 

מה הסיפור?

מוש רצה לתת לחבר הכי טוב שלו מתנה, אבל מה אפשר לתת למישהו שיש לו הכול?

 

למה פטריק מקדונל?

בגלל הקו המשוחרר, החצוף ומלא התנועה באיורים שלו (ניכר שמקדונל הוא קודם כל יוצר קומיקס), אבל לא פחות מכך – בגלל שהוא יודע שלשבת סתם ככה ביחד בלי לזוז, להסתכל על השמים וליהנות מכלום ומהכול – זו המתנה הכי נהדרת שאפשר להעניק למישהו שאוהבים.

  

  • חנה גולדברג היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "קישתא", "חברים בכל מיני צבעים", "קוף משקפוף", "מי חטף את נסיכת המחשב?" ובקרוב "שוקי מוקי". מקיימת מפגשים עם ילדים והורים בבתי ספר וגני ילדים. לכל הטורים של חנה גולדברג .

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כלום במתנה
עטיפת הספר
מעשה בקדרה ומצקת
עטיפת הספר
האורח ביום הולדת
עטיפת הספר
מומלצים