שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    למה האינטליגנציה המלאכותית עוד לא ממש אינטליגנטית?
    ואיך זה שעדיין לא קם בסיס אנושי על הירח? ואיפה התרופה לסרטן? וכמובן, מה לעזאזל קורה עם האקדחי לייזר ההם? עם תחילת העשור החדש, רועי צזנה בודק מה מעכב את הטכנולוגיות שהיו הדבר הגדול הבא כבר בתחילת הקודם

    1. למה עוד אין לנו כפילים משובטים?

    למרות ששיבוטים קיימים כבר הרבה מאוד זמן, טרם בא לעולם אדם משובט. כדי להבין למה, צריך להבין איך בעצם עובד הקונץ של השיבוט. האסטרטגיה היא כזאת: לוקחים תא אחד מהיצור המועמד לשיבוט ושודדים ממנו את הגרעין - החלק החשוב ביותר בתא, שמכיל את כל המידע הגנטי שמכתיב את תכונות היצור. בשלב הבא מחדירים את הגרעין לביצית שנלקחה מנקבה אחרת, ואז הביצית מתחילה להתפתח וליצור עובר שהקוד הגנטי שלו הוא זה שקיים בגרעין. עד 1996 האמינו שאי אפשר לשבט יונקים בדרך הזאת, ואז באה דולי, השיבוט הראשון של כבשה בוגרת. ומה אנחנו, עז?

     

    העניין הוא שמכבשים לבני אדם הדרך עוד ארוכה. לא בגלל שבני אדם מסובכים הרבה יותר מיונקים אחרים, אלא בגלל העובדה שאנחנו הרבה יותר יקרים - וטכנולוגיות השיבוט הקיימות לא מספיק יעילות כדי להבטיח מאה אחוז הצלחה. בעצם, אפילו הצלחה של עשרה אחוזים תהיה שיפור ביחס למצב כיום; לצורך השיבוט של דולי, למשל, נדרשו לא פחות מ־276 ניסיונות כושלים.

     

    גם בעידן הנוכחי, כשאפשר לשבט חתולים וכלבים, עדיין יש צורך בעשרות עד מאות ניסיונות כדי להביא לעולם שיבוט אחד מוצלח. ומכיוון שכל ניסיון לשיבוט אנושי יחייב שימוש במאות ביציות והשתלת כל אחת מהן אצל אם פונדקאית אחרת, צריך מדען ממש מטורף למשימה הזאת, שגם יצליח לגייס מימון לפרויקט העצום הזה. אגב, גם במקרה שיימצאו האיש והכסף זה לא ייגמר טוב. רוב מוחלט של הפונדקאיות צפויות לעבור הפלה ספונטנית ומסוכנת - או להתנחם בסיכוי הזעיר ללדת תינוק משובט, שכנראה יסבול מבעיות התפתחות בגלל הפרוצדורה המסובכת שחווה עוד כשהיה עובר בן תא אחד.


    "למה אתה עובר־חוכם?"

     

    2. מה נגמר עם התוכנית להקמת בסיס על הירח?

    כבר בתחילת המאה ה־20 התחילו אנשי המדע להזות על כיבוש הירח, וב־1954 הציע סופר המד"ב והממציא ארתור ס' קלארק להנחית שם בתים מתנפחים. כעבור 15 שנה הציב האדם הראשון את כף רגלו על הלבנה - צעד קטן, צעד גדול וזה - וכולם היו בטוחים שתכף נוכל לבחור בין שיט בקאריביים לוויקאנד בירח. אז מה קרה? התשובה תלויה במי שתשאלו.

     

    היסטוריון, למשל, יספר לכם שהכל בגלל הניצחון של ארצות הברית במלחמה הקרה. נרענן את הזיכרון: הסובייטים ניסו להוכיח שהטכנולוגיה שלהם יותר משוכללת, ואכן הצליחו להנחית ראשונים גשוש על אדמת הירח בשנת 1959. האמריקאים נלחצו, נאס"א קיבלה תקציבי עתק, וב־1969 הצליחה להנחית את האדם הראשון על הירח - ולא פחות חשוב מזה, להחזיר אותו הביתה בחתיכה אחת. זה היה נוקאאוט בפרצוף של המעצמה הסובייטית, שעד סופה לא הצליחה לשגר קוסמונאוטים לירח בכוחות עצמה. מנגד נחה אמריקה הגדולה על זרי הדפנה, צימצמה דרסטית את תקציב החלל וגנזה את כל התוכניות לבניית בסיס על הירח. את כל זה, כמובטח, יגיד לכם היסטוריון. מהנדס יספק לכם הסבר קצת יותר פרקטי.


     

    מצד אחד, יגיד המוהנדס, אין ספק שקיצוצי התקציב הזיקו מאוד לחקר החלל. מצד שני, הטכנולוגיה לא היתה מלכתחילה - והיא עדיין לא - מספיק מתקדמת כדי ליצור בירח מבנים שמסוגלים להחזיק ולכלכל בני אדם. אפילו אם נוכל להשתמש שם באנרגיה גרעינית או סולרית, הירח עדיין מהווה את אחת מסביבות הקיום העוינות ביותר למין האנושי. בתור התחלה, המבנים חייבים להיות אטומים לחלוטין כדי שלא ידלוף מהם חמצן יקר. את החמצן הזה יצטרכו קודם לשגר לתושבי הסהר יחד עם מזון ומים, או למצוא דרך לגדל צמחי מאכל בתוך חממות סגורות. מה שבטוח, הם לא יוכלו לגדול בקרקע הירח.

     

    ויש עוד עניין קטן, נוזלי. אולי שמעתם שמצאו מים בירח לאחרונה? זה נכון, ויש התרגשות גדולה סביב העניין. אבל האמת העגומה היא שכמות המים הנ"ל כל כך זעומה, שאפילו חולות הסהרה יותר מתאימים לגידול חקלאי. תוסיפו לרשימה הזאת גם את אבק הירח שדומה לאבק זכוכית ומסוגל להשחית ציוד ומבנים, את הקרינה הקוסמית המזיקה לבריאות ואת חוסר הכבידה שפוגע בעצמות, בשרירים ובמערכת החיסון, ותבינו שיש עוד הרבה מאוד זמן עד הרילוקיישן.

     

    נכון להיום שוקדת נאס"א על תוכנית להקמת בסיס באחד מקוטבי הירח עד 2024. סוכנות החלל האירופית טוענת שתקים אחד משלה שנה לאחר מכן, ואפילו רוסיה הכריזה על כוונות דומות. סין והודו מתחילות להצטרף למרוץ החלל החדש ולשלוח אסטרונאוטים מטעמן. עם קצת מזל, התחרות הגוברת בין המעצמות תביא לפתיחת מרוץ החלל הבא. וכמו שזה נראה כרגע, לא בטוח שלאמריקאים יהיה מקום על הפודיום.


    "תדפוק, אולי דור ישראל בבית" 

     

    3. ברצינות עכשיו, עד מתי נחכה לאקדחי לייזר?

    זוכרים את הפרק ההוא של "מסע בין כוכבים", שבו קפטן קירק יורה באקדח הלייזר שלו על שחקן עם המון איפור על המצח? אז למרות שעבר מאז ים זמן, עדיין אי אפשר להשיג אקדחי לייזר - והסיבה הפשוטה לכך היא שצריך הרבה מאוד אנרגיה כדי לייצר קרן לייזר שתצליח לפלח את האוויר ולהשפיע על המטרה, ואי אפשר לייצר כמות כזאת של אנרגיה באקדח או ברובה בלי שהם יימסו בתהליך. מה שכן, בהחלט אפשר לייצר אותה בתותח - וצבא ארצות הברית כבר הצליח להתקין תותח לייזר במטוס בואינג YAL-1, שאמור לספק הגנה מטילי קרקע־אוויר.

     

    זה עובד ככה: בזמן ההמראה מאתרת מערכת חיישני אינפרה־אדום כל טיל שמשוגר לכיוון המטוס, וממקדת עליו את הלייזר למספר שניות. הלייזר מלהיט את מעטפת הטיל, וזה מתפרק באוויר לפני שהוא מגיע ליעדו. מספר ניסויים כבר הראו שהמערכת באמת מסוגלת לזהות טילי דמה בזמן ההמראה ולהתמקד עליהם, ואפילו לירות בלייזר בזמן הטיסה. בהנחה שהפנטגון לא יחתוך חזק בתקציב בעקבות המשבר הכלכלי, אולי נוכל לרכוש את המערכת הזאת תוך פחות מחמש שנים.

     

    אם אתם חייבים דווקא כלי קטל שאפשר להחזיק בידיים, תצטרכו להתפשר על אלקטרו־לייזרים, או רובי ברקים - כלי נשק שכבר נמצאים בשלב הפיתוח עבור צבא ארצות הברית. מדובר במכשיר שיורה קרן לייזר המפרקת את מולקולות האוויר שבדרכה, ומשאירה מאחוריה נתיב צר ומוליך חשמלית. שבריר שנייה לאחר שנורה הלייזר, משגר הרובה מטען חשמלי שנוהר דרך הנתיב עד המטרה. היתרונות: אפשר להרוג בני אדם, להחריב מערכות אלקטרוניות ולהיראות סופר־מגניב תוך כדי. החיסרון: פריקה חשמלית עודפת לתוך האוויר עלולה לפוצץ אתכם במקום את המטרה.


     

    4. ולתרופה לסרטן?

    פה התשובה קצת יותר מורכבת. קודם כל, אין דבר כזה "סרטן": הכוונה היא לאחד מתוך כמה מאות סוגים שונים של מצבים שבהם אחד מתאי הגוף יוצא מכלל שליטה, מתחלק ומשכפל את עצמו בכמה מיליוני עותקים. בחלק מסוגי הסרטן מתקבל גידול - מיליונים עד מיליארדים של תאים שמתרכזים במקום אחד ופוגעים ברקמה שסביבם. בסוגים אחרים, למשל בסרטן הדם, התאים העודפים נשלחים לזרם הדם, וגם שם הם לא עושים משהו טוב.

     

    בקיצור, לא יכולה להיות תרופת פלא אחת ויחידה לסרטן, כי סוגי סרטן שונים מתחילים מתאים מרקמות שונות והם בעלי תכונות שונות. לכן כל סוג מחייב מחקר של שנים ארוכות לפיתוח תרופות ייחודיות לו. הצרה הגדולה באמת היא שגם אם נמצא תרופה מוצלחת במיוחד - איזשהו רעל שאפשר להזריק לגוף ופוגע אנושות בתאים הסרטניים שהתפתחו בחולה - עדיין אין ודאות שנצליח לרפא מקרה של סרטן לאורך זמן. הסיבה לכך היא שהמחלה מתגלית רק כשהגידול כבר מכיל כמה מיליוני או מיליארדי תאים, שבתורם מפתחים מוטציות במהירות רבה יותר מתאים רגילים. מתוך כל מיליארדי התאים יש סיכוי טוב למצוא לפחות תא מוטנטי אחד שהצליח לפתח עמידות לתרופה החדשה. התרופה תהרוג את כל תאי הגידול חוץ מהתא החדש והעמיד. בהמשך חייו הוא יתחיל להתחלק במרץ, ומתישהו יצור גידול חדש שכולו מורכב מתאים חסינים לתרופה החדשה.

     

    בצד החיובי של המטבע מתקדם מדע הרפואה בקפיצות ובדילוגים, ובכל שנה יוצאות תרופות יעילות יותר נגד סרטן. לראיה, ב־30 השנים האחרונות חלה עלייה באחוז השרידות של החולים ברוב סוגי הסרטנים. רעיונות חדשים ומתוחכמים ממשיכים לזרום מהמעבדות בלי הפסקה, כולל תרופות המסוגלות להתביית על תאי סרטן ולהרוג אותם ביעילות גבוהה במיוחד, או חיסון המעודד את תאי הדם הלבנים לסרוק את הגוף בחיפוש אחר תאים סרטניים מסוימים ולקטול אותם. אז למרות שעד עכשיו לא נמצאה התרופה האחת והיחידה, נראה שאנחנו בכיוון הנכון.

     

    5. איפה הרובוטים שאשכרה יודעים לעשות דברים?

    הרעיון של הרובוטים מסתובב בתרבות המערבית כבר מימי האגדה היהודית העתיקה על הגולם מפראג. במחזה שכתב בעקבותיה קארל צ'אפק ועלה לראשונה ב־1920 תוארו בני אדם מלאכותיים שמבצעים את כל המלאכות הבזויות ונקראים רובוטים, "עובד פשוט" בחלק מהשפות הסלאביות. באמצע המחזה מקבלת העלילה את התפנית הרגילה, והרובוטים קוטלים את כל בני האדם ומשתלטים על העולם. ואנחנו שואלים: למה לוקח להם כל כך הרבה זמן?

     

    התשובה היא שהם פשוט לא מספיק חכמים. הרובוטים אמנם השתלטו על העולם המערבי - החל במכונת הכביסה שלכם, עבור בדלתות שמנחשות אתכם ונפתחות מעצמן, וכלה ברמזורים החכמים שמווסתים את עצמם לפי תדירות התנועה, או בפסי הייצור שמפיקים מכונית חדשה כל שלוש דקות. נכון שמדובר ברובוטים מוגבלים במיוחד, אבל אם הם היו מחליטים להתפרע - היינו יוצאים מזה עם הרבה אבדות בנפש. למרבה המזל, כאמור, נכון להיום הם אידיוטים מדי. מה שמחייב שאלה אחרת: למה. הרי הספקנו ליצור מחשבים בעלי כוח מחשוב מהיר בהרבה מזה של המוח האנושי, ולהביא את האינטליגנציה המלאכותית לרמה שמסוגלת לנצח את אלוף העולם בשחמט. אז למה לא יצרנו עדיין את המחשב שיתעלה על יכולת המוח האנושי?

     

    העניין הוא שאינטליגנציה אנושית היא דבר מסובך ומורכב מאין כמוהו. לשם השוואה, בניית תוכנה אלופה בשחמט היא משחק ילדים לעומת פיתוח מחשב שמסוגל להבין את העולם. לא שלנו זה קל במיוחד, אבל המוח שלנו נועד לעשות בדיוק את זה החל ביום הולדתנו. בפעם הראשונה שאנחנו טועמים לימון, למשל, אנחנו מבינים שזה חפץ צהוב־ירוק עם ריח טוב וטעם רע. נסיעה לרופא הילדים מלמדת אותנו שאוטו הוא מכונה על גלגלים שלוקחת אותנו ממקום למקום ומכילה כיסאות, הגה וריפוד, וגם שהרופא יכול להכאיב לנו. בדרך הזאת, בתום 20 השנים הראשונות לחיינו אנחנו כבר יודעים לייחס לכל מושג ועצם עשרות אסוציאציות ולהבין איך הן קשורות האחת לאחרת. אבל אפילו המחשב המהיר והמשוכלל ביותר הוא כמו תינוק בן יומו בבואו לנתח מצב חדש. הוא לא מבין את הקשר בין מושגים שונים, ומתקשה להגיע להיסקים הבסיסיים ביותר בנוגע לעולם שמסביבו.

     

    אחד מהפיתרונות המעניינים ביותר שנמצא בעבודה כיום מתבסס - תאמינו או לא - דווקא על ויקיפדיה. ייתכן שבדורות הקרובים תחונך האינטליגנציה המלאכותית באמצעות סריקה מבוקרת של מאגר המידע הזה, עם דגש על הקישורים למונחים נוספים בתחום. זה יכול להוביל למצבים לא נעימים, בהתחשב בכך שהאנציקלופדיה החופשית פתוחה לעריכת שינויים של כל דביל מצוי. מצד שני, אם יגיע היום שבו הגולם יקום על יוצרו, אולי עדיף שהוא יסתמך על ויקיפדיה. 


    "באנה, סחתיין על ההשקעה. וואחד משתנה הרימו פה"

     

    6. איך זה שלא הצליחו לייצר מכונית מעופפת?

    הרעיון של רכב פרטי מרחף שועט לעברנו כבר מאמצע המאה שעברה, כשרוברט פולטון לקח מטוס קטן והתאים אותו לנסיעה בכבישים. עם הנחיתה, הנהג היה יכול להסיר למטוס את הזנב, הכנפיים והפרופלור הקדמי בחמש דקות בלבד, ולהפוך אותו למכונית לכל דבר. הכלי אפילו קיבל את אישור מינהל התעופה הפדרלי באמריקה, אבל פולטון כשל בגיוס מימון לייצור המוני. גורל דומה נפל בחלקו של מולטון טיילור, שבנה ב־1949 את המודל הראשון של ה"איירוקאר": מכונית שהיתה מסוגלת לנסוע על הכביש, להמריא לאוויר, לנחות, ומיד להתגלגל על הכביש כאילו כלום. גם המכונית המעופפת הזאת קיבלה את אישור ה־FAA, וחברת פורד שקלה לייצר אותה בשנות ה־70. אלא שאז חל משבר הנפט הגדול והטביע את תוכניות האיירוקאר יחד איתו.

     

    מאז השתכללו הטכנולוגיות במידה משמעותית, והחלום לעוף מהבית לעבודה לא נגוז. בישראל מתכוונים להגיע בקרוב להטסות ניסוי של ה"אקס הוק", מין מסוק בגודל מכונית עם פרופלורים קבועים בתוך השלדה. במקומות אחרים בעולם מפותחים גימיקים דומים, אבל על אף אחד מהם לא תקבלו דו"ח בעתיד הנראה לעין. למה? בין השאר בגלל כמות הדלק הגדולה שנדרשת כדי להרים את המכונה לאוויר, במיוחד בעידן הנוכחי המדגיש את צמצום השימוש בדלקים. מארק מור ממרכז המחקר של נאס"א סיכם את זה היטב כשאמר "כשמנסים לשלב בין מכונית למטוס מקבלים את הרע שבשני העולמות: רכב כבד מאוד, איטי, יקר וקשה לשימוש". בקיצור, לא בקרוב אצלכם.


    "איך אני אוהב שמשמיעים עברי לידר"

     

    7. מתי נפיק אנרגיה סולרית בלי הגבלה?

    כשנוכל להרשות לעצמנו לעשות את זה. למרות שהטכנולוגיה להפקת חשמל מאור השמש באמת קיימת, היא פשוט יקרה מדי. הלוחות הסולריים מורכבים מחומרים מוליכים למחצה, שעלות הייצור שלהם גבוהה במיוחד. אז נכון שריצוף הגג בקולטי שמש עשוי לצמצם לאפס את צריכת החשמל שלנו בשנים הבאות, אבל בשביל זה נצטרך לשלם כמה עשרות אלפי שקלים כבר עכשיו. מבאס.

     

    בעיית המחיר מצטרפת למגבלות אחרות של הטכנולוגיה. למשל שהיא יכולה לקלוט חשמל רק בשעות היום, וגם אז רק כשלא מעונן. הדרך לפתור את הבעיה המסוימת הזאת היא באמצעות הטענת סוללה במשך היום ושימוש בה במשך הלילה. אבל כאמור, מראש מדובר בטכנולוגיה שמפיקה חשמל רק חצי מהזמן.

     

    למרות הבעיות הקיימות, תחום הנדסת החומרים ממשיך להשתפר בצעדי ענק מדי שנה, ומחירי המוליכים למחצה הולכים ויורדים. טכנולוגיות חדשות מומצאות לבקרים, ולאחרונה הגיעה לכותרות המצאה חדשה המאפשרת להדפיס משטחים של תאי שמש על הגג, או לחפות בהם קירות חיצוניים במחיר זול יחסית. כן, ברור. אתם כבר רצים להזמין.


    "טוב, אתה תסנוור את אי.טי ואני אגנוב לו את האופניים" 

     

    8. אוקיי, ואנרגיה גרעינית?

    בשנת 1945 עבר מטוס מעל שמי יפן והשליך מעל הירושימה טיל קטן באורך שלושה מטרים. בתוך שנייה אחת נוצר כדור אש בקוטר של כמעט 400 מטר שאייד את כל הסובב אותו, וגלי הדף שמוטטו בניינים במרחק של יותר מקילומטר וחצי ממרכז הפיצוץ. דו"ח הקטל: 140 אלף מתים, אפס אבדות לכוחותינו. זה היה האירוע המכונן שבו נחשף הציבור לראשונה לסכנה ולפוטנציאל של הביקוע הגרעיני, שעל עקרונותיו פעלה הפצצה.

     

    בזמן שהיפנים בנו מחדש את הירושימה, מעצמות המערב והמזרח החלו להקים כורים גרעיניים שמתבססים על ביקוע גרעיני מבוקר. למרות שברית המועצות פיגרה מאחור בפיתוח הפצצה, הכור הגרעיני הראשון שסיפק חשמל לצרכים אזרחיים נחנך בשטחה ב־1954. מאז ועד היום נחנכו כורים גרעיניים נוספים, וצרפת היא המובילה במרוץ בהפרש גדול: 90 אחוז מאספקת החשמל שלה מגיעים מכורים של ביקוע גרעיני.

     

    אבל אליה ופלוטוניום בה: הכורים מסוכנים לסביבה, כפי שהוכח לא מאוד רחוק משם, בצ'רנוביל. אפילו אם תחנות הכוח נשארות שלמות, הדלק המשומש של הכורים מועשר בחלקיקים רדיואקטיביים מסוכנים, שמסוגלים לשרוד מיליוני שנים. אז נכון שאפשר לקבור את הפסולת באדמה ולהשאיר אותה כבעיה לדורות הבאים, או מנגד למחזר אותה בתהליכים לא פשוטים. אלא שאז מסתכנים בכך שהתוצרים הרדיואקטיביים ייפלו לידיים זדוניות שישתמשו בהם לייצור נשק גרעיני.

     

    בהתחשב בכל הסוגיות האלה, ברור למה רוב המדינות נרתעות משימוש בכורים של ביקוע גרעיני. אבל יש גם חדשות טובות בדמות תהליך אחר של הפקת אנרגיה, שנקרא היתוך גרעיני.

     

    בביקוע גרעיני מבקעים גרעין אטום לחלקיקים קטנים יותר, וההתפרקות מביאה ליצירת כמות גדולה של אנרגיה. בהיתוך גרעיני מתמזגים או מותכים זה לזה שני גרעינים קטנים של אטומי מימן, יוצרים גרעין גדול יותר, ובדרך משתחררת המון אנרגיה. אגב, כל החום שהשמש וכוכבים אחרים ברחבי הגלקסיות מפיקים נובע מהיתוך גרעיני. רק שזה לא ממש חוכמה: בלב השמש שוררת טמפרטורה של מיליוני מעלות צלזיוס, ולחץ עצום שמופעל על גרעיני המימן מכריח אותם להתקרב ולהתאחות לגרעין הליום יחיד. בכדור הארץ פשוט לא קיימים התנאים הנחוצים לתהליך דומה.

     

    ובכל זאת, אם תגגלו "היתוך גרעיני" תמצאו שאנחנו עומדים להגיע להיתוך קר - היתוך גרעיני בטמפרטורת החדר - בתוך כמה שנים. עצה שלנו: אל תאמינו להייפ. כבר 40 שנה אנחנו עומדים להגיע אליו בתוך כמה שנים. מה שכן, קהילה קטנה של פיזיקאים לא אמרו נואש, והם ממשיכים לנסות לחולל את הנס הזה. אם הם יצליחו, העולם יזכה במקור אנרגיה כמעט בלתי נדלה, ללא סכנה לקרינה רדיואקטיבית מזהמת ועם פסולת רדיואקטיבית המתפרקת מעצמה תוך 12 שנה בערך. להם דווקא כן נחזיק אצבעות, אבל כסף לא נשים על זה. 


     

    9. האם בקרוב נזמין מהמפגש גלולת לאפה עם הכל?

    לקראת אמצע המאה ה־20 ידעו כולם שבעתיד לא יהיה יותר צורך לבשל או להזמין טייקאוויי, ללעוס או להשתמש בסכין ובמזלג: את הסטייק מדיום־רייר תחליף גלולת המזון, שיהיו בה כל הטעמים והערכים התזונתיים של ארוחה שלמה. שורשיו של הרעיון המבאס הזה נעוצים עוד במאה ה־19, שם תוארה גלולת המזון העתידית ככלי לשחרור האישה מהמטבח. אנחנו יודעים איפה האישה, ומה נהיה עם הגלולה: אף אחד עוד לא הצליח למצוא את הדרך שבה כדור אחד קטן יכיל את כל החלבונים, השומנים, הוויטמינים והמינרלים שיש בארוחה טובה.

     

    הקונספט הנאיבי המקורי מעולם לא התממש, אבל צאצאיו המציאותיים יותר קיימים כיום בצורת חטיפי אנרגיה. בראשם עומד ה"אואה" של צבא ארצות הברית, שאמור לדחות ב־20 אחוז את הקץ עד לתשישות מוחלטת. ה"ניו יורק דיילי ניוז" תיאר את הדבר הזה במילים "הדרך שבה שף גורמה היה מכין חטיפי גרנולה במדבר", ואל תראו בזה המלצה.

     

    הפנטגון על סוכנויותיו השונות ממשיך לחפש דרכים לספק את צורכי האנרגיה של החיילים, ואחת משלוחותיו מפתחת כיום מדבקה שמכילה חומרי מזון בסיסיים ואמורה לשמור חיילים על הרגליים במשך שלושה ימים, בלי אוכל בכלל. אז נכון שלעולם לא יהיה לה את הטעם או הערך של ארוחה אמיתית, אבל ככה זה: בצבא אתה אוכל כל מה שאומרים לך. 


    "חייבים לקחת את האוגר לווטרינר" 

     

    10. למה עוד לא נחתו כאן חייזרים?

    בשתי מילים, אנא עארף.


     

    צילומים: (Shutterstock, אימג' בנק / Getty Images
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הישיבון
    מומלצים