פענוח ציורי ילדים: למה בני מצייר רק בשחור?

מיתוסים רבים נקשרו לנושא פענוח ציורי הילדים. "בפענוח של ציורי ילדים לא מייחסים מסקנה אישיותית גורפת על פי סימן אחד. חייבים תמיד סימנים רבים המצטלבים זה עם זה וכך מאששים את המגמה הכוללת", אומרת מיכל וימר. ידיים גדולות לא מעידות בהכרח על התעללות, צבע שחור לא מעיד על מצב נפשי קשה וגוף בלי ידיים לא מעיד דווקא על התעללות.

שאלה: מהם השלבים לציור דמות?

"שלום, אני גננת בגן ילדים. הייתי רוצה לדעת מהם השלבים הנורמטיביים להתפתחות ציור דמות שהילדים מציירים. תודה מראש".

תשובה:

התשובה לשאלתך מתחלקת לשני חלקים – החלק הראשון הוא לגבי מה שקראת לו 'שלבים נורמטיביים'. יש בהחלט שלבים שכאלה, אבל מאוד חשוב בראש ובראשונה להשוות את הילד לגרף ההתפתחותי שלו. יש בהחלט מקרים בהם ילדים מסוימים לא אוהבים לצייר דמות אנוש כחלק מהנושאים שהם מעדיפים לצייר ואין זה אומר שיש כאן איזו חריגה מההתפתחות הנורמטיבית.

יש חשיבות גדולה בהשוואה של ציורי הילד לעצמו. כך ניתן לראות טוב יותר האם הילד עדיין מבצע התקדמות, למרות שהיא אפילו לא בקצב המצופה ממנו בגילו. יחד עם זאת, השלבים השונים של התפתחות הציור נועדו כדי לקבוע בכל זאת תקן כלשהו לציור, כאשר אחד השימושים בו למשל הוא בדיקת יכולתו המוטורית של הילד בציור של פרטים קטנים שמטבע הדברים קיימים בדמות אנוש (אפשר אגב, לאתר התייחסות לפרטים קטנים גם בטרקטורים, דינוזאורים או נושאים אחרים שהילד אוהב).

באופן כללי, מקובל להתייחס בדמויות אנוש לציור 'דמות ראשן' – ידיים ורגליים היוצאים מראש מעוגל. הציור מאפיין את גילאי 3-4. לאחר מכן, ילדים מפתחים בהדרגה את הציור: האיברים הופכים לדו מימדיים יותר, מתווספים אביזרים שונים, הבעות פנים ועוד. לקראת גיל בית ספר מתגבשת דמות אנוש סכמטית יותר ואפשר ממש להבדיל בין הדמויות השונות בציור.

שאלה: למה הוא מצייר רק בשחור?

"שלום, בני בן 4, ילד שמח מאוד וחברותי, אך משום מה אוהב לצייר ולצבוע בעיקר בצבע שחור. אם לא מציעים לו צבע אחר, תמיד יעדיף את השחור. השאלה היא אם הוא פשוט אוהב קונטרסט או שיש בכך משהו שמעיד על מצבו הנפשי? חשוב לציין שהוא מזהה צבעים בשמם (הוא לא עיוור צבעים). תודה רבה".

תשובה:

ציורי ילדים וצבעים בתוכם אינם בהכרח תלויי תרבות. כשילד מצייר רק בשחור אין הדבר אומר, שהוא נמצא בדיכאון או בעיצומו של אבל כפי שמקובל בתרבות שלנו לגבי השימוש בצבע השחור. נוכל למצוא ציורים שחורים גם במדינות בהן האבל מיוצג באמצעות צבעים אחרים ואפילו לבן, למשל: הדגלים הלבנים שהונפו ברחובות קולמבו שבסרי לנקה לאחר אסון הצונאמי.

לשימוש הכתבה בלבד! מיכל וימר פענוח ציורי ילדים

במחקר מעניין שנערך בנושא במסגרת בית חולים פסיכיאטרי לילדים השוו בין ציורי ילדים שסבלו מדיכאון קשה לבין ילדים שאינם סובלים מכך ונמצא שדווקא הקבוצה הראשונה ציירה ציורים צבעוניים במיוחד וללא שימוש כלל בצבע השחור.

מדוע אם כן, מציירים בשחור? ראשית, צריך באמת לבדוק שזה לא הצבע היחיד שנשאר זמין לציור באותה עת (למרות שבגני ילדים רבים דווקא מוציאים את הצבע השחור מהקופסא). מעבר לזה ילדים רבים אוהבים את השימוש בצבע השחור משום האפקט החזק והדרמטי שמתקבל "שחור על גבי לבן". בדרך כלל מדובר בתופעה חולפת, שאין לייחס לה משמעות של מצוקה דווקא – כדי לאתר מצוקה יש צורך בסימנים רבים החוזרים על עצמם כמגמה בציורים ולא סימן אחד כמו שימוש בצבע.

שאלה: למה הדמויות ללא ידיים? 

"בתי בת החמש מציירת כמעט תמיד דמויות ללא הידיים, אך עם יתר פרטי הגוף. לדבריה היא תמיד שוכחת את הידיים. מה זה אומר? שמעתי שזה יכול להעיד על התעללות אבל אני אפילו לא חושדת בכך. ממה הדבר יכול לנבוע?"

תשובה:

בטווח הגילאים של 5-6 נמצא במחקרים שדמויות ללא ידיים נחשבות לתופעה נורמטיבית לגיל! כלומר, זוהי תופעה שנחשבת לחלק אינטגראלי משלבי התפתחות הציור ואין לייחס לה בהכרח משמעות רגשית.

ילדים רבים מציירים אמנם דמויות בעלות ידיים ואף משקיעים זמן רב בציור האצבעות ובכל זאת יש ילדים שמתעלמים מאיבר זה לחלוטין. זוהי תופעה אופיינית ונורמטיבית לגיל זה ואין צורך לשכנע את הילדה לצייר אחרת.

אגב, משאלתך אני מבינה ששאלת אותה למה היא לא מציירת ידיים והיא ענתה ששכחה. השאלה 'למה ציירת כך' בציורי ילדים נותרת ברוב המקרים ללא מענה. ילד יכול לשוחח על הציור, להסביר מה הוא מרגיש שקיים בציור, אבל לשאלה 'למה כך ולא אחרת' בדרך כלל אין תשובה מילולית. כאן הציורים מדברים בעד עצמם. יש אמת במה ששמעת לגבי הקשר בין זה לבין התעללות, אבל, רק כשלא בטווח הגילאים שציינתי וכמובן בשילוב עם סימנים רבים נוספים.

בהקשר לזה, נמצאו במחקרים ציורים של ילדים שסבלו מהתעללות כאשר הם מציירים דמויות ללא ידיים, אבל במקביל, עושים הבחנה בין הדמויות השונות ואת עצמם מציירים ללא ידיים בעוד שאת שאר הדמויות מציירים באופן מלא. לשם איתור מצוקות חמורות והתעללויות שונות אין להסתמך על ממצא אחד שמופיע בציורים אלא על הצלבות והשוואות רבות ומגוונות.

שאלה: למה הידיים ענקיות?

"שלום, בני בן ה-6 נשאר שנה נוספת בגן ולא עלה לכיתה א'. כמעט בכל ציוריו ישנה דמות שכפות ידיה גדולות וממנה יוצאים אצבעות. אנו איננו מכים אותו ומעולם לא הרמנו עליו יד! הוא ילד אהוב שאנו מפנקים ואוהבים מאוד. הוא הבן הבכור והיה כך במשך 5 שנים (לפני 10 חודשים הצטרפה נסיכה למשפחתנו)".

תשובה:

התופעה שאת מתארת לגבי הקשר בין כפות ידיים גדולות לאלימות היא אחד המיתוסים המוטעים שדבקו בתחום הציורים. בפענוח של ציורי ילדים לא מייחסים מסקנה אישיותית גורפת על פי סימן אחד. חייבים תמיד סימנים רבים המצטלבים זה בזה וכך מאששים את המגמה הכוללת.

יד גדולה לא בהכרח מעידה על אלימות כלפי הילד. תלוי כמובן ברמת הציור הכללי ובאופן בו הוא מצייר את כל הדמות ולא רק את הידיים. לפעמים המסקנה יכולה להעיד על כישורים חברתיים מפותחים ועל תכונות רבות אחרות שאינן קשורות כלל להתעללות.