שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מצביעים בחו"ל: מיהם ולמי יתנו את קולם?
    כ-540 אלף ישראלים חיים בחו"ל, וכשני שלישים מהם בעלי זכות הצבעה. רובם חיים בצפון אמריקה. האם ייטו להצביע למפלגות הימין, ומי מהם יטרח בכלל לממש את זכותו. גם המומחים החוקרים את הנושא חלוקים בדעתם. ומה אתם חושבים?

    לימין sure? מאז שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצהיר שיקדם הצעת חוק שתאפשר לכל אזרחי ישראל להצביע בחו"ל, כפי שנקבע בהסכם הקואליציוני עם ישראל ביתנו, הופרחו לאוויר אינספור מספרים, נתונים, השערות וספקולציות לגבי המהלך והשלכותיו. פנינו למספר חוקרים וניסינו לתהות על קנקנם של המצביעים הפוטנציאליים בחו"ל - ולמי יתנו את קולם?

     

    נתחיל מהמספרים הפשוטים. לדברי ד"ר לילך לב-ארי, סוציולוגית באוניברסיטת בר-אילן ומכללת אורנים המתמחה במחקרים אודות ישראלים המתגוררים בחו"ל, חיים ברחבי העולם כ-540 אלף בעלי אזרחות ישראלית. רובם, כשני שלישים, בעלי זכות הצבעה.

     

    56 אחוזים מהם מתרכזים בארה"ב וקנדה, כשליש נוסף באירופה, והשאר פזורים ברחבי העולם, כשהריכוזים העיקריים הנוספים הם באוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה ומדינות דרום אמריקה. כ-60 אחוז מהישראלים בחו"ל הם ילידי הארץ ובני משפחותיהם, והיתר - כאלו שעלו לארץ ולאחר מכן עזבו.

     

    ד"ר לב ארי מסבירה כי האוכלוסייה הישראלית בארה"ב מורכבת מפלח גדול של מהגרים לצורכי קידום מקצועי וכלכלי. על פי מחקריה, עיקר הפלח הזה, שאף הולך וגדל עם השנים, מורכב מישראלים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, שכבר כשעזבו את הארץ היו אמידים, הן ביחס לתושבי ישראל והן ביחס לתושבים ותיקים במדינות אליהן היגרו.

     

    הם עזבו את הארץ בשל מניע כלכלי ושאיפה לרמת חיים גבוה יותר - וגם בשל רצונם למצוא מימוש טוב יותר להשכלתם הגבוהה.

     

    חלק נוסף ולא מבוטל הם ישראלים שיצאו "לחפש את החלום האמריקני" - כאלה שמצבם לא שפר עליהם בארץ, וחלמו לשנות את הסטטוס שלהם. חלקם הגשימו את החלום, אולם מנגד, לא מעטים מהם גילו בסוף הדרך מפח נפש. לדברי ד"ר לב ארי, כ-12 אחוזים מהישראלים בארה"ב שקועים מתחת לקו העוני, אך מתביישים לחזור לישראל.

     

    ומה בדבר המהגרים לאירופה? ד"ר לב ארי מסבירה כי המחקר לגביהם מפותח פחות, אך ככלל, היא סבורה שסיבות ההגירה למערב אירופה (המדינות המועדפות על ישראלים: צרפת ובריטניה) זהות כמעט לחלוטין לסיבות ההגירה לצפון אמריקה. במזרח אירופה, לעומת זאת, המצב שונה. 40 אחוזים מהישראלים החיים שם לא נולדו בישראל, ורובם ילידי חבר המדינות. לפי הנתונים שבידיה, כ-8 אחוזים מעולי חבר המדינות לא נקלטו בארץ ועזבו. אמנם רובם היגרו לארצות המערב, אך בין הישראלים במזרח אירופה - הם הרוב.

     

    כך או כך, היא מבהירה, המניע העומד מאחורי ההגירה הוא ברוב מכריע של המקרים אישי. רק מיעוט זניח מהעוזבים, תולים זאת בנושאי ביטחון, בשלטון או במצב במדינה.

     

    "להפסיק לקרוא למהגרים בשמות"

    אז האם ראוי להעניק לכל אותם מהגרים זכות הצבעה? ד"ר לב ארי סבורה שכן. "בישראל הבינו שאזרח יכול לשמור על זהויות בארץ המוצא שלו ובארץ בה הוא גר", היא אומרת. "הוא יכול לקיים עסקים בשתי מדינות, לבוא לבקר, וכך המדיניות הרבה יותר פתוחה ביחס למהגרים. בדומה לשאר העולם, הבינו כאן שהתופעה בלתי ניתנת לעצירה. ישראל הבינה שצריך להפסיק לקרוא למהגרים בשמות, ורק כך ייתכן שהם יחזרו".

     

    אך הדעות בנושא זה מגוונות. כך למשל, ד"ר גדעון רהט מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, סבור כי הרעיון אנטי ציוני במהותו. "המטרה הראשית של הציונות היא הקמת בית יהודי לעם היהודי, ומתוך כך הציונות במטיבה זה לחיות בארץ", הוא סבור. "המטרה של החוק הזה היא לאפשר לאנשים שלא חיים ולא מממשים את המטרה הראשונית של הציונות להצביע ולהשפיע על גורל הבית הזה. יש פה שבירה של כל המהות הזו. כל מה שהפוסט-ציונים עשו במשך עשרות שנים מתגמד לעומת זה, זה שובר את כל מה שהמדינה מייצגת".

     

    עוד מזהיר ד"ר רהט, כי צעד גורף שכזה יכול לגרור דרישה להצביע גם מצד הפלסטינים. "בשנת 1948 התלבטו ראשי המדינה אם לאפשר לשליחי המדינה במחנות המעפילים, מלח הארץ, להצביע - והחליטו שלא לעשות כן מחשש שהערבים שחיו בשטח ישראל לפני 1948, ידרשו להצביע גם הם. מהלך שכזה היום יכול להביא לכך שהצאצאים שלהם יבואו בתביעות. זה פשוט מדהים איך התהפכנו".

     

    ד"ר אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, דווקא קרוב יותר לדעתה של ד"ר לב ארי. הוא מסביר כי התומכים ביוזמה נשענים על זכויות האזרח - כפי שעושים במדינות רבות בעולם: "מה שמקובל בכל הדמוקרטיות, זה שאזרחים זכאים להצביע בלי שום קשר לחייהם העצמאיים, בלי קשר לבחירות האישיות שלהם - ובכלל זה לבחירה שלהם היכן לגור".

     

    לדבריו, עשרות אלפי אמריקנים ובריטים מצביעים באמצעות הדואר והשגרירויות: "זו זכות אזרחית. זה שהאדם החליט שהוא רוצה לגור כמה שנים בחו"ל, זה לא אומר שהוא מוותר על זכות ההצבעה או שהוא לא זכאי לה".

     

    גם פרופ' יחזקאל דרור, שהקים את "המכון לתכנון מדיניות עם יהודי", וכיהן במשך שש שנים כנשיא המכון, תומך במהלך ואף סבור כי תוצאותיו ייטיבו עם ישראל: "זה צעד הכרחי בבחינת הקשר בין הישראלים תושבי חוץ, ילדיהם ומדינת ישראל. בעולם הבינו זאת מזמן. מקובל שאנשי מדע ומקצועות שונים גרים שלא בארצות מוצאם. מה שהיה נכון בעבר לא תקף כיום".

     

    פרופ' דרור, שהיה גם אחד מחברי ועדת וינוגרד לחקר תוצאות מלחמת לבנון השנייה, ציין כי "מחקרים שנעשו במכון הראו כי הצעד יחזק את הקשר עם יהודים בחו"ל עם ישראל, ואני אתפלא אם יהיו מפלגות שלא יתמכו בהצעה, שנדונה בחיוב גם בפורום האסטרטגי של המועצה הציונית בישראל. חשוב לחזק את הקשר ולהחזיר את הילדים ארצה. כדי להצליח צריך להסתגל למציאות".

     

    "למי יצביעו? אין אף מחקר בנושא"

    גם אם זכות ההצבעה תוענק - האם הישראלים בחו"ל בכלל יטרחו לממש אותה? ד"ר עוזי רבהון, מרצה בכיר במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, סבור שרק מחצית מבעלי זכות ההצבעה בחו"ל יצביעו. בהקשר זה, אגב, ראוי לציין כי בבחירות האחרונות, גם בין השליחים ועובדי המדינה שמורשים להצביע בחו"ל, רק 55 אחוז הגיעו בפועל לקלפיות בנציגויות.

     

    מדוע? ד"ר רבהון סבור שבידיו ההסבר: "אני יכול לומר על-פי המחקרים שלי, כי ישראלים בחו"ל, או לפחות בארה"ב, מתרחקים מישראל ככל שהם שוהים זמן ארוך יותר בחו"ל. מנגד, הם מגבירים את הזהות היהודית המקומית שלהם. מכאן ניתן להניח שכמחצית מהם לא יצביעו, גם אם תינתן להם האפשרות. הם לא מאמינים שמגיע להם להצביע".

     

    ואם כבר יצביעו, אז למי? בתקשורת מיהרו להבטיח את תמיכת הישראלים בחו"ל למפלגות הימין, אך החוקרים זהירים הרבה יותר. ד"ר רבהון מבהיר כי אינו יכול לחזות את דפוסי ההצבעה. גם ד"ר לב ארי מבהירה כי על פי מחקריה, לא עלה כי המצביעים ייטו לצד זה או אחר:

    "לרוב יש הבדל בין מה שמשערים לבין מה שקורה. לא ידוע לי על מחקר שעסק בנושא. חקרתי נושאים סביב הנושא הפוליטי, ואף פעם זה לא עלה בקרב הנחקרים, שכאמור מעט מאוד מהם עזבו בשל המצב בארץ או נושא הביטחון".

     

    גם פרופ' דרור קובע כי לא ניתן לחזות כיצד ישפיע מהלך כזה על המפה הפוליטית: "אין אף מחקר בנושא".

     

    היחיד שמוכן להסתכן בהימור הוא ד"ר רהט, שמיישר קו עם התקשורת, ומנדב את קולות היורדים לימין, וזאת, "בשל האווירה בחו"ל, בשל תחושת הרדיפה. לעתים, כשאתה בחו"ל, אתה הולך קצת יותר ימינה. אמנם כשאתה חוזר ארצה התחושה הזו מתפוגגת, אבל בחו"ל זה קיים וזה משפיע על חלק גדול מהישראלים. לכן אני מאמין שהמהלך יוסיף קולות למחנה הימין". 

     

    • האם לדעתך ישראלים שיצביעו בחו"ל יחזקו את הימין או שלא? סמנו - והגיבו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר לב ארי. חלק מהיורדים שקעו בעוני, אך מתביישים לשוב לישראל
    ד"ר רהט. מה עם הפלסטינים?
    פרופ' דרור. "צעד הכרחי"
    צילום: צביקה טישלר
    מומלצים