שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר
    איך לשכנע אותה לקום מהמיטה, וללכת לביה"ס?
    הילדה כבר בת 16, ובהדרגה כבר מפסיקה ללכת לבית הספר, ומעדיפה טלוויזיה, אינטרנט וחברים עד השעות הקטנות של הלילה על לימודים. פרופ' עמוס רולידר מבטיח שזה קורה להורים רבים, ומתריע: אם לא תתעקשו, הילד יאשים אתכם אחר כך

    ההורים של דנה מתוסכלים ובמידה רבה מיואשים וכואבים. מזה שלושה חודשים, בבוקרו של כל יום לימודים, הם מנסים ללא הצלחה להשפיע על בתם בת ה-16 לעזוב את מיטתה, להתארגן ולצאת מהבית לבית הספר. ההורים ופסיכולוג המתמחה במתבגרים קיימו לא מעט שיחות עם דנה במטרה להבין ולברר את הסיבות לחוסר יכולתה או רצונה לקבל על עצמה את האחריות הבסיסית ללימודיה, ולא הצליחו לאתר סיבה חריגה הקשורה במצבה החברתי או הלימודי.

     

     

    גם מאמציהם לגייס את גורמי בית הספר כדי שישפיעו על הנערה להטיב את דרכיה, התייעצויות עם מומחים שונים, הבטחה לדנה כי עמידה בחובה בסיסית של הליכה לבית הספר תזכה אותה בנסיעה לטיול חלומי לחו"ל בסיום השנה, ואפילו ניסיונות לנהוג עימה בתקיפות ובקשיחות - אינם מועילים. במרבית ימי השבוע ממשיכה דנה להישאר במיטתה עד לשעות הצהרים המאוחרות. או אז סדר יומה כולל לרוב צפייה בטלוויזיה, גלישה באינטרנט, שיחות באמצעות הנייד עם החברות שחזרו מבית הספר, יציאה מהבית לפגישות עם חברים או לצורך קניות, וחזרה הביתה רק כדי לאכול - ושוב מחשב וטלוויזיה, עד השעות המאוחרות של הלילה. הוריה של דנה פשוט לא מסוגלים להבין איך ילדה כל כך מוכשרת, המסוגלת להצליח ללא קושי פשוט, ויתרה על לימודיה בבית הספר.

     

    הדרך ההדרגתית למטה

    הוריה של דנה לא לבד. הורים רבים לילדים בחטיבות הביניים, ובעיקר בחטיבה העליונה, מוצאים את עצמם בשנים האחרונות נאבקים מדי בוקר עם ילדיהם

    המסרבים לקום, להתארגן ולהגיע לבית הספר. הווריאציות על הנושא מגוונות: חלק מהנערים והנערות מגיע לשיעור השני או השלישי, חלקם בנה לעצמו מערכת לימודים משלו ללא רשות בית הספר ונכנס רק לחלק מהשיעורים. חלקם, כמו דנה, אינם מגיעים לבית הספר כלל. ההורים של המתבגרים שהפסיקו לפקוד את בית הספר יודעים לספר שהנטישה לא החלה בבת אחת. בתחילה היו איחורים פה ושם, אי כניסה לשיעור מדי פעם, ויתור על יום לימודים בודד, בדרך כלל בטענה ש"אין מה ללמוד היום", עייפות מצטברת המקשה על ההתעוררות בבוקר, ולבסוף - שכירת מורה פרטי המגיע הביתה ללמד את אותם מקצועות בהם הנער נכשל בבית הספר. כל אלה קדמו לנטישה הסופית.

     

    התבוננות מקרוב מלמדת כי רובם המכריע של המתבגרים שהחליטו להפוך את ההליכה לבית הספר לפעילות של רשות או לוותר עליה לחלוטין אינם (בניגוד למה שנהוג לחשוב) קורבנות של דחייה חברתית או של אי הצלחה אקדמית. נהפוך הוא, לרוב מדובר בנערים ונערות בעלי פוטנציאל לימודי מצוין, מקובלים בחברה ושומרים בקנאות על קשר חברתי הדוק לפחות עם חלק מחבריהם. הם מעורים היטב בנעשה בבית הספר כמו גם בתוכניות הריאליטי השונות, ממשיכים בדרך כלל להגיע בעקביות ולהשתתף בחוגים ופעילויות אהובות עליהם בשעות אחר הצהריים והערב ועולים על יצועם בשעות הקטנות של הלילה. בהדרגה, משתנה השעון הביולוגי של מתבגרים אלה וגופם מתרגל לשינה במהלך שעות היום וערות מלאה בשעות הלילה.

     

    מתחינות ועד איומים

    התבוננות מקרוב על הוריהם הסובלים של המתבגרים שאינם פוקדים את בית הספר מלמדת כי הם אינם חוסכים במאמצים לנסות להשפיע על הילד לחזור ולתפקד כתלמיד לכל דבר. ניסיונות אלה כוללים שילוב כזה או אחר של שיחות אין ספור, מאבקי כוח וניסיונות בלתי פוסקים להעירם ולשכנעם לעזוב את המיטה, לעתים בתוספת שימוש בכוח פיסי מלווה באיומים ("לא נשלים עם זה.." " את תשלמי על זה ביוקר.." " אין בית ספר אין חוגים..." ועוד), ומשא ומתן על שילוב חלקי בבית הספר ( "לפחות תלכי לחלק מהשיעורים..").

     

    לעתים קרובות נתקלים ההורים בהתנגדות עזה: הילד מתחצף, ישנם גילויי אלימות מילולית ואף פיסית, איום כי יעזוב את הבית, הטלת חרם על ההורים והסתגרות ממושכת בחדרו. כמוצא אחרון מנסים חלק מההורים המתוסכלים לארגן לבנם מערכת לימודים פרטית בביתם או לנסות לשלבם בבית ספר אקסטרני המוכן לקבלם בשעות "נוחות יותר" למערכת חלקית התואמת את רצונו והסכמתו של המתבגר.

     

    הורים יקרים, אין ספק כי ההתמודדות עם מתבגר שהפסיק לתפקד כתלמיד אינה פשוטה כלל ועיקר. התמודדות כזו דורשת מההורים לנתח נכונה את המצב, לשלב ידיים ולהתייצב מאוחדים כאיש אחד מול התנגדות (לעיתים עזה) של הנער, לקבל שיתוף פעולה מלא וסיוע מבית הספר אליו אמור להגיע הנער, ליצור למתבגר מסלול הדרגתי מזמן הצלחה, והתנייה אמיצה של פעילויות מועדפות על המתבגר (ויש לא מעט כאלה) בהליכה סדירה לבית הספר.

     

    להכין אותם לחיים האמיתיים

    המסר הבסיסי שלנו למתבגרים אלה חייב להיות כי סביבת בית הספר דומה במידה רבה לכל סביבת עבודה בה ישהו ויעבדו בעתיד. עליהם להבין ולהתרגל

    לעובדה כי יהיו בקרים בהם יהיה להם קשה מאוד לצאת מהמיטה כן, לעתים קרובות השיעורים יהיו משעממים, קשים ואולי אף בלתי נסבלים, ועליהם להתרגל ולהפנים כי לחלק מהמורים שלהם (הבוסים שלהם..) אישיות נעימה, ויכולות הוראה מצוינות ולחלק אחר לא. עליהם להתרגל כי לעתים יתקלו בקושי להבין את הנלמד ואף כי יכשלו פה ושם, ולפעמים יומם יהיה רצוף הצלחות והנאה. 

     

    במלים אחרות, החיים בבית הספר התיכון מהווים הכנה מצוינת לאשר מצפה להם בחיים המקצועיים בעתיד הלא רחוק. כן, במידה רבה סביבת הכיתה ובית הספר דומה לסביבת העבודה המצפה להם מעבר לפינה ולכן יש להסתגל אליה ובשום אופן לא לנטשה ולוותר עליה. עליהם להבין כי ביכולתם להפוך את סביבת בית הספר לסביבה נעימה לפחות במרבית הימים, זאת על ידי עבודה קשה ומאומצת וכי אתם מוכנים לתמוך בהם ולסייע להם ככל יכולתכם, אך בשום אופן לא תאפשרו להם "להתפטר מעבודתם" רק משום ש"לא בא להם" ורק ומשום שהם יודעים ש"מישהו אחר משלם את כל הוצאות המחייה שלהם למרות שהם בעצם כבר לא פוקדים את מקום "עבודתם..." ולמרות שהם הפסיקו "להרוויח את לחמם...".

     

    דעו את מגבלות הילד

    עם התובנה הבסיסית הזו, שבו עם המתבגרים שלכם והגדירו להם את הצפיות הבסיסיות בכל הקשור לסדר יומם במהלך ימי השבוע. הציפיות הבסיסיות האלה כוללות: הליכה סדירה וקבועה לבית הספר והשתתפות פעילה בכל השיעורים, הקדשת זמן להכנת שיעורי הבית בשעות קבועות לפני כל פעילות אחרת מועדפת שלהם, והליכה לישון בשעה התואמת את גילם וצרכי גופם המתפתח.

     

    בנוסף, עשו ככל שביכולתכם להבטיח כי המתבגר שלכם יצליח בלימודיו. אין דבר יותר מתסכל ומבייש לנער מלשבת בשיעורים שבהם אינו מסוגל להשתתף ,כתוצאה מהפער בין רמת החומר הנלמד לבין רמתו שלו. לעתים כדאי לשקול לוותר על מקצוע מסוים שבו אין לנער סיכוי להדביק את הפער כדי להפחית את מנת התסכול אותה הוא חווה. בנוסף, רצוי לשכור סטודנט שבתיאום עם מורי המקצעות השונים, יסייע לנער להתכונן לקראת השיעורים על ידי הכנתו לחומר הנלמד והעתיד להילמד בכיתה, סיוע בהכנת שיעורי הבית והכנה לקראת מבחנים.

     

    כעת, לאחר שעשיתם סדר הגיוני ברצף חייו של ילדכם בו "העבודה" קודמת לבילוי ולאחר שהבטחתם כי סיכוייו להצליח בלימודים גבוהים, וכי אתם מגבים אותו, כל שנותר לכם הוא פשוט לא לוותר, לא להיכנע ולא לאפשר למתבגר שלכם להמשיך באורח חייו ההפוך. זהו אחד המבחנים הקשים ביותר של הורים. האתגר בעמידה על הכלל: עבודה קודמת לבילוי, יהיה בתחילה רצוף מאבקים לא

    פשוטים. הילד ייעלב, יכעס, יצעק, יאיים, יפסיק לדבר אתכם, יסתגר בחדרו ואף יעבור למספר ימים לגור עם חבר.

     

    הוא בוודאי יטען כי אינכם מבינים אותו וישטח בפניכם טיעונים אין ספור (חלקם נכונים) מדוע הוא לא רוצה/מוכן/יכול לפקוד את בית הספר. כאמור, עמידה איתנה מול התנגדותו העזה והעיקשת של הנער לחזור לתפקוד רגיל היא קשה ומורכבת, אך הכרחית. בדקות הקשות של מאבק חינוכי זה על ההורה לנסות ולזכור כי בקשותיו וציפיותיו מילדו לגיטימיות וכי הוא מסוגל לעמוד בהם וכי אתם תמיד נמצאים שם לתמוך בו ולסייע לו בכדי להתגבר על כל קושי העומד בדרכו להצליח בלימודיו, אך אין אתם מוכנים לאפשר לו או לסייע לו "להתפטר מעבודתו". תתפלאו, יבוא יום והוא יודה לכם על כי לא ויתרתם עליו.

     

    • פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המרכז להורות אחרת והמכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך ". 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים