שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    אהבה בין נשים לגברים: חיקוי לאהבת אם

    פרופ' עדה למפרט טוענת כי מקורה של האהבה הרומנטית בת זמננו הוא בהיסטוריה האבולוציונית שלנו. האמהות הראשונות של מחלקת היונקים לימדו אותנו מהי אהבת אמת, ומאז ועד היום אנחנו מנסים לחקות אותן. ראיון מיוחד לכבוד חג האהבה

    זה שנים שפרופ' עדה למפרט, פסיכולוגית אבולוציונית ומחברת הספר "האבולוציה של האהבה", חוקרת את האופן בו עוצבה האהבה על ידי הברירה הטבעית. בראיון לרגל Valentine's Day, היא מסבירה כיצד נוצר לראשונה רגש האהבה, מהו המקור לאהבה הומוסקסואלית ומדוע "אין אהבה כמו אהבה של אמא".

     

    מתי בפעם הראשונה האהבה מופיעה בטבע?

    המקור לאהבה הוא תופעת האימהות במחלקת היונקים. זו הפעם הראשונה באבולוציה שאנחנו עדים לגילויי אכפתיות של פרט אחד כלפי השני, כשהפרטים הם אימא ותינוק. עד לפני 150 מיליון שנה כל היצורים שחיו עלי אדמות התרבו בכל מיני צורות (למשל על ידי שיבוט) ולא טיפלו או הכירו את הצאצאים שלהם. השינוי התרחש לראשונה במחלקת היונקים, שהייתה למחלקה הראשונה ששמרה על חום גוף קבוע ולכן לא הסתמכה על חום השמש. כשצאצאי היונקים נולדים, אין בכוחם לבצע את המלאכה הקשה של שמירה על חום גוף, ולכן התפתחו באם מנגנונים של הנקה.

     

    החלב הוא נוזל עתיר אנרגיה ובמהלך ההנקה הצאצא מוצמד אל גוף האם, מה שעוזר לשמור על חום גופו ומגן עליו מפני טורפים. כך התפתחה התקשרות צמודה ורגשית בין האימא לתינוק וזהו הבסיס לאהבה מבחינה אבולוציונית. ממנו התפתחו כל האהבות שאנחנו מכירים כיום: אהבת גבר לאישה, אהבת אדם לאלוהיו, ואפילו אהבת האדם לרכבו המפואר. היום אפשר להגדיר אהבה כגילוי של אכפתיות כלפי מישהו אחר ורצון להטיב עימו, לשמוח בשמחתו, לטפל בו ולעזור לו לאהוב יותר את עצמו.

     

    איך האהבה האימהית הפכה לאהבה רומנטית בין גבר לאישה?

    אהבת אם לילד היא חומר הגלם שממנו נוצרה האהבה בין גבר לאישה. אנחנו מעבירים בתורשה מדור לדור את כל התכונות שהאבולוציה בררה במהלך הברירה הטבעית, ולכן גם גברים קיבלו בתורשה את התכונות שנבררו עבור אמהות ותינוקות. זו גם הסיבה לכך שגברים יכולים לנהוג בצורה אימהית, ואפילו קיימות עדויות לגברים שהצליחו להניק.

     

    עם זאת, גברים עדיין פחות אימהיים מנשים, משום שהאימהות קיימת הרבה לפני האדם. אמהות הופיעה כבר ביונקים הראשונים שהיו עכברים קטנים, ואילו האדם קיים בסך הכל 3-4 מיליוני שנה, וברוב המינים בכלל לא נהוג שהאב משתתף בהורות.

     

    עדות לכך שאהבת אם היא הבסיס לאהבה בין גברים לנשים אפשר למצוא בראשית ההתאהבות: ישנו שלב בולט מאוד שבו שני האוהבים מתנהגים כמו תינוקות, מדברים בשפת הקוצ'י-מוצ'י, מתלקקים, לא יכולים להיפרד זה מזה, ותופסים את בן הזוג שלהם כיצור המופלא ביותר שנוצר אי פעם. עוד דוגמא בולטת לקשר בין אהבה רומנטית ליחסי אם-תינוק, קיימת במעשה האהבה עצמו שמשתתפים בו אוקסיטוצין ופרולקטין, שהם למעשה הורמוני חלב.

     

    אפשר להבין מכך שאהבה היא עניין ביולוגי?

    אני לא מפרידה את האדם לגוף ונפש ומתנגדת לחלוקות מלאכותיות של ביולוגיה לעומת תרבות, סביבה מול תורשה, נלמד לעומת מולד וכו'. הגוף שלנו הוא דבר מופלא, והתהליכים שמתרחשים בו הם מורכבים ומסובכים, גם אם אנחנו סך הפעולות של הגנים, ההורמונים ומערכת העצבים שלנו.

     

    זה אומר שאנחנו מסוגלים לרקוח "שיקוי אהבה" שישפיע על הגוף?

    בהחלט. אם ניתן לאנשים אוקסיטוצין או פרולקטין, הם יתחילו להתנהג באופן הרבה יותר אוהב. מחקרים שנעשו הראו שאם מזריקים אוקסיטצין לאנשים שיושבים יחד באותו החדר, הם מתחילים להיות ידידותיים ואכפתיים יותר זה כלפי זה.

     

    איך כל זה מסביר אהבה הומוסקסואלית, בין גבר לגבר או בין אישה לאישה?

    היכולת לאהוב היא תולדה של האהבה האימהית ולכן אהבה הומוסקסואלית זהה לאהבה הטרוסקסואלית. למעשה, כל אחד יכול לאהוב את שני המינים. כלומר, טמון בו פוטנציאל כפול לאהוב. השוני בין אדם לאדם היא במינונים של הפוטנציאל הכפול הזה, שקשורים בהבדלים בתהליכי ההפריה והעוברות ולשוני מבחינה מוחית, גנטית, הורמונאלית וכו'.


    אהבה בין שני גברים: חלק מההתפתחות האבולוציונית (צילום: AP)

     

    זה נכון שהאהבה הראשונה היא באמת האהבה החזקה ביותר?

    כן, אם אתה מתכוון לאהבה האימהית. אמא היא האוהבת הגדולה ביותר בתבל, והאם האנושית היא האם האוהבת ביותר מכל האימהות האחרות בטבע. אין כמו אהבת אם, ובהשוואה אליה, גבר ואישה הם אוהבים מאוד עלובים. בארצות הברית למשל, 50% מהזוגות שמתחתנים בפעם הראשונה מתגרשים, 75% מהזוגות שמתחנים בפעם השנייה מתגרשים, ו-85% מאלו שעושים זאת פעם שלישית. כלומר, אנחנו לא אוהבים גדולים במיוחד, וגם כששני בני אדם נשארים לחיות יחד, ברוב המקרים זה פשוט משום שהם התרגלו זה לזה. בני אדם אוהבים מאוד שגרה, והרבה פעמים נשארים יחד מסיבות שלא קשורות באהבה, כמו טעמים כלכליים או מסורת תרבותית.

     

    זוגות שאוהבים אחד את השני גם אחרי 40 או 50 שנה אפשר למצוא, אך זה הרבה יותר נדיר. סוד ההצלחה של זוגות כאלה קשור בהתאמה המוצלחת שיש ביניהם: התאמה גנטית, נפשית, תרבותית, אידיאית, פוליטית, טמפרמנטית ועוד. מדובר באנשים שלא מתרגזים בקלות ושיש להם מעין שקט נפשי.

     

    האם תחומי מחקר כמו מדעי החיים והמוח לא מרוקנים את הקסם מהאהבה?

    נהפוך הוא! הגילויים החדשים הופכים את האהבה למופלאה עוד יותר, משום שהמוח בעצמו מופלא עד אין קץ, ואנחנו נמצאים רק בראשית ההבנה שלו.

     

    פרופ' עדה למפרט היא מומחית לפסיכולוגיה דרוויניסטית מהמרכז האקדמי רופין, ומחברת הספרים "האבולוציה של האהבה" ו"נפש ערומה". 

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים