חייבת להימכר

אפילו השונאים הכי גדולים של שמעון מזרחי, ואלוהים יודע שיש לו כמה במידה אקסטרה לארג', לא יתכחשו להיגד הבא: האיש עושה את מה שהוא עושה למען הקבוצה ורק למענה. גם דייויד פדרמן והרקנאטים, שני השלישים האחרים בטרויקת הבעלות של מכבי תל אביב, לא חשודים כמונעי־אגו, תהילה או רווח אישי מכל סוג שהוא. בעצם, האדם היחיד בהנהלת מכבי שנתפס כמי שלא רק טובת המועדון עמדה לנגד עיניו - בצדק או שלא, באמת שקטונתי - היה רענן כץ, שאתם יודעים איפה הוא היום. ומכיוון שכך, מזרחי־פדרמן־רקנאטי צריכים לעצור ולשקול היטב את המילים הנצחיות שסטינג גנב מריצ'רד באך: אם אתם אוהבים אותה, שחררו אותה.

ראיתם את הסרט הדוקומנטרי "חייו הסודיים של מוני פנאן", ששודר בחודש שעבר בערוץ 10? אז הוא היה איום ונורא, אבל אפילו שם - עם התחקיר המחורר והקריינות השומר־מסכית של אמנון לוי - לא היה אפשר להתעלם מהתחושה שהקבוצה של פנאן כבר לא תצליח להשתחרר מהצל שהטיל עליה מי שהיה המנהל שלה. זה לא שיש סיבה לחשוב שמזרחי, פדרמן או הרקנאטים ידעו על מה שמכונה בפי כל "הבנק של פנאן"; זה שעם מותו של האחרון, נקבר גם הסיכוי להוכיח באופן חד־משמעי שהם לא ידעו. וזה אומר שבבעלים הנוכחיים של מכבי - שוב, בצדק או שלא - דבק רבב, שלא לומר רבבה.

"עזוב, נשחק שש בש עם קובייה אחת וזהו" (צילום: שאול גולן)

יש לפחות עוד דבר אחד שהופך את מכירת מכבי תל אביב לאינטרס מיידי של בעליה - דבר שמכונה "כסף", ושמיד אגיע אליו - אבל מנקודת המבט שלי, מראית עין של ניקיון כפיים היא סיבה מספיק טובה בפני עצמה. הרי גם בלי הטוויסט הבנקאי הנוכחי, זה לא שמכבי נהנית מתדמית צחה במיוחד. עכשיו, את האמת צריך להגיד: אני לא זוכר אפילו מקרה אחד בהיסטוריה המכבית שבו איזשהי התנהלות פסולה מצידה הוכחה שחור על גבי פרקט. אבל בין ניחוח הפיצה של צ'ורצ'יץ' לשנים של חיים על חשבון משלם האגרה, בין סמי בכר למוני פנאן, גם טינופת לא מוכחת מצטברת ולבסוף מסריחה. למען הסר ספק, את זה אומר לכם אוהד צהוב מבטן ומלידה; דמיינו איך כל זה נראה דרך עיניים אדומות.

אוקיי, אמרנו שנגיע לכסף. והאמת, זה די פשוט: אם יש משהו שההיסטוריה העדכנית מוכיחה זה שתחת הבעלים הנוכחיים, מכבי תל אביב לא מסוגלת להתמודד עם הטופ האירופי בכל הנוגע לענייני תקציב. נכון, בשנים שמנות מעמידים הצהובים קבוצות בשכונה של 20 מיליון דולר, אבל לצסק"א ולאולימפיאקוס וכיו"ב מתחרות עמוקות כיס יש שנים של 30 ו־40 מיליון. ונכון, את כל גביעי אירופה שלה לקחה מכבי למרות נחיתות תמידית בצד הכספי. אבל לא לעולם חוסן, בטח לא במצב הנוכחי של הכדורסל הישראלי. כשבענף כולו יש בדיוק שלושה שחקנים ברמה בינלאומית, ולצהובים אין מספיק ירוקים כדי להחזיק אף אחד מהם, זה סימן שמישהו כאן זקוק לתזריק מזומנים.

את התרגיל של להביא איש עם כיס הם כבר ניסו. זה לא עבד: רענן כץ אמנם שיפר מאוד את האפשרויות הכלכליות של הקבוצה, אבל הקדנציה שלו תיזכר לנצח כתקופה ההיא שבה הפכה מכבי למפלצת מרובת ראשים. העובדה שהיא מתנהלת פחות או יותר על מי מנוחות תחת שלוש ידיים שונות היא כמעט נס; כנראה שארבע זה פשוט יותר מדי. אבל האמת היא שבכל הנוגע לראשים, אין שום הצדקה למספר שגדול מאחת.

מכבי של השנים האחרונות, ימי פוסט שאראס־פארקר־וויצ'יץ', מתנהלת כאחוזת היסטריה. כשהיא לא מחליפה שחקנים, היא מחליפה מאמנים. כשהיא לא משחררת נכס אסטרטגי כמו ליאור אליהו, היא רוכשת שחקני מקסימום־ליגת־על כמו דרור חג'ג'. עכשיו תגידו לי שזה לא קשור בשום צורה לעובדה שהקבוצה הזאת מדברת בשלושה פיות ומנווטת על פי שש עיניים.

מכבי שאני רוצה לראות היא קבוצה של בעלים אחד, שאידיאלית היה בתרדמת ב־40 ומשהו שנים האחרונות. מישהו שהפרוטה מצויה בכיסו, ושאין לו דבר וחצי דבר עם תהליך ההסתאבות (הכמעט בלתי נמנע, ולא שזה תירוץ) שעבר על המועדון הזה בעשורים האלה. דם חדש עם חשבון בנק חדש וגישה חדשה - ואם אפשר, אז כזאת שאומרת "השנה אני נותן למאמן חדש לבנות קבוצה חדשה ולא מעניין אותי כלום" בלי להודיע חודשיים אחר כך ש"סתאאם, אני מחזיר את פיני". ואני אפילו לא מתכוון להיכנס לסוגיית המשך ההעסקה של האיש הזה, שמהווה בפני עצמה עילה לסילוק ההנהלה.

אם אתם אוהבים אותה, מזרחי־פדרמן־רקנאטי, תמכרו אותה. תמכרו למישהו שאכפת לו, ושיש לו איך, ושאצלו המנהל יהיה איש מקצוע שמקבל משכורת ולא אוהד לשעבר שעובד בהתנדבות ולך תדע מאיפה הוא מביא פרנסה. מישהו, בקיצור, שבא מתרבות ניהול אחרת. תרצו או לא תרצו, שלכם הגיעה לסוף דרכה ביום שמוני פנאן שם סוף לחייו.