שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ערן דביר
    פי אלף מאווטאר: מדף ספרי הנוער בזינוק
    מול המסר הפשטני, המזויף והלעוס של אווטאר, ספרי הנוער הנוגעים בנושא האקולוגי זוהרים באור יקרות, אומרת רינת פרימו ומציגה שלושה ספרים שכדאי לילדי הדור השלישי להכיר

    כבר כתבתי את זה בעבר, אבל הרשו לי לחזור על עצמי. משהו טוב מאוד קורה במדף ספרי הנוער. שפע מטורף של ספרים קולחים, מעוררי מחשבה, מרגשים ומאתגרים נכתבים לדור החדש שמקובל לחשוב עליו שהוא קורא טקסטים רק אם הם דור שלישי.

     

    אולי אפשר לכנות אותו 'דור ירוק-אפור'. מצד אחד, הנושא הלוהט עכשיו על הפרק הוא הנושא הירוק, האקולוגי. מצד שני, הדיונים בנושא הירוק בדרך-כלל מתקיימים באזור האפור של הטכנולוגיה כמו טלוויזיה או אינטרנט. הדוגמא הטובה ביותר היא הסרט בעל המסר האנטי-טכנולוגי, אווטאר, המהווה שפיץ טכנולוגי בעצם מהותו. סרט אפור בעל מסר ירוק עם אנשים כחולים. איך, איך אפשר לשבת מול המסך, לראות יצירה שכולה שיר הלל לטכנולוגיה, שנעשתה על-ידי אנשים שבוודאי שרצו מול מחשבים ולא ראו אור יום (או את משפחותיהם) במשך שנים, ולהאמין בחיי הטבע הפשוטים שהוא מטיף להם?

     

    מול המסר הפשטני, המזויף והלעוס של אווטאר, ספרי הנוער הנוגעים בנושא האקולוגי זוהרים באור יקרות. כמה טוב להוריד את משקפי התלת-מימד, לצאת מהקולנוע החשוך ולהתחבר לספר לואו-טק שלא מחויב למכנה המשותף הנמוך ביותר ולכן יכול לפרוש בפנינו מסר מורכב ומאתגר. עולם האנימציה הממוחשבת שיצרו אנשיו של ג'יימס קמרון אולי יפה לעין, אבל הדמיון של כל אחת ואחד מאיתנו, בזמן שאנחנו קוראים ספר, הוא במאי פי-אלף מוצלח מקמרון.

     

    טובי לולנס

    אני בטוחה שברגעים אלה ממש עוסקים צוותים שלמים בהפיכת הספר "טובי לולנס" לסרט, אבל לפני שזה קורה, תנו לילדים לצרוך אותו כספר. הפוטנציאל הויזואלי שלו עצום כל-כך, שאם הייתי עובדת בדיסני, הייתי מתאבדת על הזכויות שלו. טובי הוא ילד קטן. קטן מאוד. "גובהו של טובי היה מילימטר וחצי, קומה נמוכה למדי לגילו" הוא משפט הפתיחה הנפלא של הספר.

     

    את טובי, בן 13, אנחנו פוגשים כשהוא נמלט מידי רודפים אכזריים. לאט לאט מתברר שהעולם המתואר בספר הוא של אנשים זעירים שחיים כולם, כאנושות, על עץ אחד. מדי פעם הם שואלים את עצמם אם יש חיים מחוץ לעץ, האם יש עצים אחרים ביקום ומה קורה לדברים שנופלים מהעץ ונעלמים מן העין. אבל לא רבים שואלים את השאלות הללו. הרוב עסוקים בבנייה מסיבית בעזרת חדקוניות המכרסמות בעץ ומזיקות לו.

     

    המטאפורה האקולוגית 'לגדוע את הענף שאנחנו יושבים עליו' מעולם לא היתה מילולית יותר. חייבים להודות שהחיים על העץ מתנהלים באופן דומה למדי לחיינו אנו והסכנות האורבות לעץ תואמות מאוד, לפעמים מדי, את הסכנות המעסיקות בימים אלה את כדור הארץ שלנו. ועם זאת, בריחתו של הילד טובי מידי רודפיו היא סיפור הרפתקאות מופלא שקשה לעמוד בפניו. אם הייתי מורה לגילאים 10-11, הייתי מספרת, כמו פעם, את הספר הזה בהמשכים בכיתה ורואה את הילדים שוכחים בעיות רכז וקישוב ופוערים פה כשטובי מחליק על עלים או נלכד בקורי עכבישה, והדמיון שלהם משלים את כל הפרטים שהם צריכים.

     

    הצד האחר של האי

    הספר "הצד האחר של האי" מיועד לבני נוער בוגרים יותר, החל מגיל 13 לפחות ואמנם, הוא מורכב ומאתגר יותר מ"טובי לולנס".

     

    למרות שהוא אינו מצהיר על עצמו ככזה, מדובר בספר מדע בדיוני, ז'אנר שתמיד שימח אותי מאוד. מכיוון שז'אנר הפנטזיה והמד"ב נחשבים קרובים למדי, הרשו לי להקדיש כמה שורות לאפיון ההבדל ביניהם. ספר העיון "סיינס-פיקשן" של אדם רוברטס (לא תורגם לעברית) מגדיר כך את ההבדל: ספר פנטזיה מתאר עולם שחוקיו שונים מהעולם שלנו, אך שוני זה הינו שרירותי ואינו מוסבר.

     

    הסופרת החליטה לברוא עולם בו העצים סגולים והדרקונים מדברים והיא אינה חייבת לתת הצדקה לוגית לעולם החדש שבראה. לעומת זאת, בז'אנר המדע הבדיוני, השוני בין העולם המתואר ובין העולם שלנו יוסבר בדרך לוגית כלשהי. לפעמים ההסבר יהיה 'כי ככה זה בעתיד' או המצאה חדשה שמשנה את חיי כולנו, לפעמים מדובר בכוכבים אחרים בהם תנאי החיים מכתיבים צורות קיום שונות.

     

    בעיני, ז'אנר המד"ב מרתק במיוחד משום שהוא בודק כל הזמן היכן אנחנו משתנים בהתאם לנסיבות חיים שונות ובאילו מקומות אנחנו נשארים אותו דבר, בלי קשר לשאלות כמו באיזו תקופה אנחנו חיים, מה מבנה גופנו או כמה שמשות זורחות בשמיים. בכל ספר התשובה היא, כמובן, שונה וככל שהספר טוב יותר, כך התשובה מאתגרת ורלוונטית יותר לכאן-ועכשיו.

     

    העולם בספר "הצד האחר של האי" שונה משלנו מכיוון שעלילתו מתרחשת בעתיד הרחוק אחרי ששיטפון עצום הציף את רוב היבשות וחיסל כ-85% מאוכלוסיית העולם. השורדים חיים תחת שלטונה של דמות אגדית המכונה "אם האדמה" שמזכירה מאוד את דמותו של האח הגדול מ-1984. הספר גדוש מחוות ליצירתו של ג'ורג' אורוול, עד כדי כך שלעיתים נראה שהוא הגירסה האקולוגית, העדכנית, ל-1984.

     

    כדי להגן על תושבי כדור הארץ מפני גחמות נוספות של הטבע, מחליטה אם האדמה לבנות תקרות מעל האיים שנשארו טובים למגורים. פרוייקט הקירוי מנסה לנתק את האנשים מהטבע האמיתי, המפחיד, הבלתי ניתן לחיזוי. החלק המעניין במיוחד הוא שכל פרוייקט הניתוק הזה נעשה תחת סיסמאות אקולוגיות של שימור ומיחזור.

     

    בעולם של "הצד האחר של האי" יש שמיים מלאכותיים שהם ממש–ממש אבל לא בדיוק כמו שמיים אמיתיים ויש 'יער לדוגמא' שהוא כאילו-כאילו יער אמיתי, אבל לא בדיוק. רציתי להירגע ולהגיד לעצמי שמזל שאנחנו לא חיים בעולם כזה, אבל היום ביקרתי במשתלה וראיתי שבגלל שכבר אסור לנו להשתמש במים, מוצעות למכירה יריעות של דשא פלסטיק שהוא ממש-ממש כמו אמיתי, אבל לא בדיוק.

     

    העולם ב"הצד האחר של האי" אובססיבי לסוגיות של טבע, אטמוספירה ומיחזור. כאשר אקדח הלם פוגע במישהו – ולא משנה אם זו חולדה או אדם – הנפגע זוחל בכוחותיו האחרונים לתוך מיכל קומפוסט. בכל בית יש כמה וכמה פחי אשפה כדי להבדיל בין נייר, זכוכית וזבל אורגני. ועם זאת, בעורמה ותוך שימוש כוזב ומטעה במילים, התכנית היא לנתק את האנשים לחלוטין מהפכפכותו של הטבע ולהעניק להם "ביטחון" ו"נוחות". בלי לחטוא בספויילרים, אני ממליצה לגמור את הספר ומיד לחזור למילים הראשונות שלו, מילים שמרמזות על סוף שונה, אולי אופטימי פחות מהעמודים האחרונים של הספר.

     

    המסר של "הצד האחר של האי" מורכב משום שהוא לא מסתפק בלומר את המובן מאליו: 'טבע זה טוב, בואו נשמור עליו'. הוא מנסה לחשוף את המקומות המסוכנים בהם הטכנולוגיה מסווה את עצמה ועושה קולות של לא קיימת. שקטה כמו מזגן חדיש, שקופה כמו סקייפ (או כמו שהוא יהיה עוד כמה שנים), מקדמת 'אותנטיות' כמו אוואטר.

     

    ולצעירים – עץ המיץ

    נחתום את הטרילוגיה האקולוגית בספר לילדים צעירים יותר, "עץ המיץ", שכתב יוסי מערבי ואייר שחר קובר. עוד לפני המסר האקולוגי-חברתי, חייבים להתפעל מן השם המצוין והמפתיע של הספר. "עץ המיץ" הוא שילוב מילים מסקרן ולא שגרתי ולזה, חברים, קשה להגיע הרבה יותר מאשר למסר כזה או אחר. בכפר קטן צומח לו עץ פלאי שמעליו מכינים תושבי הכפר את המיץ הכי טעים בעולם. אבל מה קורה כשלמר מילי עולה הרעיון לקטוף שני עלים בשבוע במקום עלה אחד? השורה התחתונה ברורה: הספר מזהיר משימוש יתר במשאבים, מאנוכיות, ומהמחשבה האנושית ש"אם רק אני עושה את זה – זה בטח לא יכול להזיק".

     

    לא תמיד אני אוהבת מסרים בוטים ואופנתיים בספרי ילדים, אבל הסיפור מסופר בחן ובכישרון והסוף הטוב מאופק ויפה. אחרי שהעץ נשאר עירום מעלים בגלל קטיף מסיבי מדי, מחליטים תושבי הכפר לשקם אותו. למרות שהילדים ציפו לסוף סוחף בו העץ עמוס עלים חדשים ורעננים, הספר מסתיים בניצן אחד צנוע שצומח על הענף.

     

    • טובי לולנס. טימותה דה-פומבל. איורים: פרנסואה פלאס. מצרפתית: רמה איילון. זמורה-ביתן, סדרת מרגנית.
    • הצד האחר של האי. אלגרה גודמן. מאנגלית: יוסיפיה סימון. ידיעות אחרונות, סדרת פרוזה עשרה.
    • עץ המיץ. יוסי מערבי. איור: שחר קובר. הקיבוץ המאוחד.

     

    רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "זהרורים", "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד. לכל הטורים של רינת פרימו .

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עץ המיץ
    איור: שחר קובר
    טובי לולנס. איור: פרנסואה פלאס
    עטיפת הספר
    עטיפת הספר
    הצד האחר של האי
    עטיפת הספר
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים