שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מיהרו לפטר אותי לאחר הלידה - עשו לי טובה

    לפני הלידה טחנתי שעות בעבודה ללא הכרה. בגלל זה פתחו עיניים כשהתחלתי לצאת בשלוש וחצי מהעבודה לקחת את הילד מהגן. למרות שהשלמתי שעות מהבית - פוטרתי. החלטתי לצאת לדרך עצמאית. זה עשה לי רק טוב

    "מאז שחזרת מחופשת לידה את לא אותה רווית". אני בוהה בה ומנסה להבין על מה היא מדברת. לא אותה רווית? אה... את בטח מדברת על זה שהיום אני צריכה לצאת בשלוש וחצי לקחת את הילד מהגן ולא כמו לפני הלידה שטחנתי שעות ללא הכרה, חשבתי לעצמי.  

     

     

    ואכן, כשאת יוצאת בשלוש וחצי מהעבודה ומשאירה צוות מאחוריך את יכולה להיות בטוחה שכל פדיחה הכי קטנה תתויג תחת תחת שמך. אני מודה ומתוודה הייתי חצי שנה בבית ולקחתי את החודשיים להתאפס על עצמי – כולל סדר חדש בברדק שקיבלתי מתנה עם שובי לעבודה. לא ציפיתי שיתחשבו בי אבל גם לא תיארתי לעצמי שאחרי ארבעה חודשים יגרשו אותי מהמקום שהיה לי בית כמעט חמש שנים.  

     

    לפני פיטורי ממשרתי כמעצבת גרפית, אמרנו במשרד ,בינינו לבין עצמנו, שכל מי שעזב את החברה נמצא היום במקום הרבה יותר טוב. משום מה בכל מקום עבודה שבו נמצאים חושבים ככה. הדשא של השכן תמיד נראה ומריח ירוק יותר. אי שם מעבר לקשת יש סוסי פוני ושכר מתגמל. זה לא תמיד כך. בוודאי לא  כשאת אמא. 

     

    מזל טוב: הפחד מגיע עוד בחתונה

    מה יש בנו האמהות שמאיתנו הם כל כך פוחדים? אומנם אני עובדת שעה וחצי פחות במשרד (לא מתייחסים להשלמות מהבית) אבל אני מחוברת למחשב עד השנייה האחרונה. את הפסקת הצהריים הורדתי מהתפריט – רק שלא יפתחו עלי עין ואחנק מהשניצל. מזל שסיגריות אני לא מעשנת, בקושי פיפי מספיקה.

     

    זה מתחיל עוד הרבה לפני האמהות בפועל - הפחד של כל בוס הוא מהזמנה לחתונה. הוא יודע שתשעה חודשים אחר כך  תעלמי לו לחצי שנה וכשתחזרי – את לא תהיי שלו באמת. אין לך חיים? נהדר! רווקה ממורמרת? נפלא! בת 22? איפה היית עד עכשיו – נשמה! רק שלא תכנסי בטעות להריון, קחי כסף לגלולת היום שאחרי ודרך צלחה.

      

    ומה לא עשיתי כדי להיות פחות אמא ויותר וורקוהולית, כמו שהבוס רגיל? שלחתי את הילד שלושה ימים עם חום גבוה לגן בניסיונות שכנוע שכשיוצאות שיניים יש חום גבוה - וזה שלא רואים אותן לא אומר כלום. גם את הנעליים שחקתי מהמרתון האינסופי לקחת את הילד בזמן בזמן מהגן; את הטלפון הייתי מנתקת בשעה הייעודה - רק כדי לא לקבל שיחה מהגננת שהוא נשאר אחרון בגן. גם התחננתי לבעל שידבר עם הגננת בשמי כי אני כבר מסומנת מבחינתה. 

     

    הפיטורים לא אחרו להגיע

    זה לא הצליח לי - יצאתי מהשיחה עם הבוסית פגועה עד עמקי נשמתי ובעיקר מפוטרת. הלכתי לבכות לבן זוגי בעבודה שלו. הוא אמר לי שהם עשו לי טובה, ושכבר לא הייתי מאושרת. אולי.

     

    למחרת בבוקר התעוררתי 20 קילו פחות. הרגשת המועקה שהייתה לי מאז שחזרתי לעבודה ירדה. פתאום חזרתי לחייך לאנשים. אפילו לא ידעתי שהייתי זועפת. מהיום שחזרתי לעבודה ידעתי שהפיטורים שלי יגיעו מתישהו ובתוך תוכי ישבה רווית וחיכתה לשיחה. הסימנים היו בכל מקום. האמהות שלי איימה עליהם. 

     

    העשור שחלף

    בראיון קבלה ללימודים שאלו אותי למה אני רוצה להיות מעצבת גרפית. התשובה שלי הייתה – שכשאהיה אמא אני רוצה מקצוע שאוכל לעבוד מהבית. אני לא רוצה שמישהי אחרת תגדל את הילדים שלי. השנה הייתה 1999 ואני הייתי רווקה בת 22 בתל אביב. עשר שנים אחרי וילד בן שנה החלטתי לתת לתשובה שלי צ'אנס ולצאת לדרך עצמאית. אני עובדת מהבית, מרוויחה טוב, ונהנית מזמן האיכות שלי עם עצמי ועם הילד.

     

    אין מה לומר, הפעם, לשם שינוי, הם באמת הם עשו לי טובה.

     

    מעוניינת לכתוב טור למדור אמא עובדת? שילחי לנו לדוא"ל .

    מחפשים עבודה? היכנסו ללוח הדרושים .

     

     


    פורסם לראשונה 16/02/2010 09:12

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים