שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: אורנית גורטלר, Jupiter
    העירייה חייבה בניגוד לחוק? כדאי לתבוע
    גביית ארנונה שלא כדין, מפגעים בדרך ועיקולים מיותרים - גם אם הטעויות של העיריות השונות לא נעשות בזדון, כדאי לפקוח עיניים ולא לאפשר להן להתעשר על חשבוננו. לפניכם תביעות מעניינות העוסקות במחדלי הרשויות כלפי התושבים

    אתם אזרחים טובים ושומרי חוק, משלמים מיסים בזמן, לא זורקים בדלי סיגריות ברחוב ולא מפריעים את מנוחת השכנים. אך האם העירייה מחזירה לכם באותו מטבע? האם אתם מרגישים שיש תמורה אמיתית ומלאה עבור האגרה?

     

     

    כדי להשיב על כך חשבו האם יצא לכם להיתקל באיזשהו מפגע ברחוב - תוך כמה זמן מרגע שפניתם לעירייה הוא תוקן, אם בכלל? ואולי קיבלתם בעבר חיוב ארנונה שאינו על שמכם - האם לאחר פנייתכם לעירייה הוא בוטל באופן מיידי וקיבלתם מכתב התנצלות? כנראה שלא.

     

    במקרים רבים עשויות העיריות לשגות או לפעול שלא כדין, מבלי להודות בטעות ולהתנצל. משום כך, לתושבים התמימים לא נותרת ברירה אלא לתבוע את המגיע להם בבית המשפט. להלן קיבצנו מספר תביעות מעניינות העוסקות במחדלים או מעשים לא תקינים מצד העיריות השונות כלפי התושבים שבשטח שיפוטן.

     

    אז מה אם הדו"ח שולם?

    גם אם שילמתם דו"ח חנייה בזמן, לא בטוח שתוכלו לשכוח מהנושא - ייתכן שתגלו שהעירייה בכל זאת פעלה נגדכם ובתוך כך, עיקלה את חשבון הבנק שלכם.

     

    כך למשל, בית המשפט לתביעות קטנות בעכו דן בתביעה שהגיש אדם, שקיבל דו"ח מפקח של עיריית עכו בסך 500 שקל לאחר שהחנה את רכבו שלא כדין במקום המיועד לחניית נכים.

     

    התובע טען כי שילם את הדו"ח בזמן אך בכל זאת נשלחה אליו הודעת תשלום נוספת, וב-17 בפברואר 2008 העירייה אף הטילה עיקול בחשבון הבנק שלו על סך 960 שקל.

     

    התובע ביקש מבית המשפט להורות לעירייה לפצות אותו ב-4,500 שקל בשל ההוצאות שנגרמו לו בעקבות התנהלותה, וכן בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו. העירייה ניסתה להעביר את האחריות לבנק הפועלים בטענה, שהסכום ששולם עבור הקנס לא הועבר לחשבונה.

     

    השופטת זהבה (קאודרס) בנר קבעה שבהסתמך על חומר הראיות, האחריות המלאה לנזקי התובע רובצת לפתחה של עיריית עכו בלבד. "הוכח בפני כי התובע, שילם את שובר החיוב במועד", קבעה השופטת.

     

    השופטת פירטה, כי הבנק זיכה את חשבון העירייה באותו יום שבו התובע שילם את הקנס, אך שנתיים אחר-כך, מסיבה לא ברורה, העירייה הטילה עיקול של 960 שקל על חשבונו של התובע וכדי להסדיר את ביטול העיקול הוא נאלץ לכתת רגליו ולכלות את שעותיו על לא עוול בכפו.

     

    "היה מקום לצפות כי משהוגשה התביעה, תפעל העירייה לבירור כל העובדות ולהסדרתה, שהרי ברור כי שגגה היתה בידה. למרות זאת בחרה העירייה שלא לעשות כן", כתבה השופטת. בהתאם לכך, חויבה העירייה לשלם לתובע 2,500 שקל בשל עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו (ת"ק 1479-08 שלה נ' עיריית עכו - אכיפת גביית חניה).

     

    פיצוי על פגיעת צפרדע

    מכולות האשפה העירוניות, שמוכרות בשם "צפרדעים", הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מנוף ביתנו, אך מה קורה כאשר העירייה מניחה מכולת אשפה בצורה בולטת וכלי הרכב נתקע בה?

     

    בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה דן בתביעה שהוגשה נגד עיריית פתח תקווה לתשלום 5,396 שקל עבור נזק שנגרם כתוצאה מהתנגשות במכולת אשפה, שהונחה לטענת התובע באופן שחלק ממנה בלט לתוך הכביש.

     

    העירייה לא חלקה על כך שהמכולה בלטה לכביש, אך טענה כי גם על התובע מוטלת אשמה. בנוסף היא טענה, כי המכולה הונחה על-ידי קבלן העירייה ולפי החוזה עמה, הוא לקח על עצמו את האחריות לנזקים שנגרמים מעבודתו.

     

    השופטת שירי רפאלי קבעה כי התובע הוכיח עילת תביעה, שכן המכולה הונחה באופן מסוכן ומרושל כשחלק ממנה בולט לכביש. עם זאת היא ציינה כי מכולה היא חפץ נייח, גדול ובולט, וגם על התובע מוטלת אשמה מכיוון שלא הבחין בה במועד ונהג בסמוך אליה עד כדי מגע.

     

    לפיכך השופטת קבעה, כי יש לחלק את האחריות לנזק שווה בשווה בין העירייה לתובע בחלקים שווים ולתובע אשם תורם בשיעור של 50%.

     

    את טענת העירייה כי יש להטיל את האחריות על הקבלן השופטת דחתה. "לא רק שהקבלן הוא שלוח של הנתבעת, אלא שהנתבעת היא האחראית על פי חוק לבטיחות הדרכים שבתחומה והיא אינה משתחררת מאחריות מנהלית זו גם כאשר היא מתקשרת עם קבלנים לצורך ביצוע מטלה ממטלותיה", נכתב בפסק הדין.

     

    השופטת קבעה, כי הוכח בפניה נזק של 4,520 שקל ובהתאם כך, חייבה את העירייה לשלם לתובע 2,260 שקל וכן הוצאות משפט של 500 שקל (ת"ק 1327-08 רובנשטיין אליעזר נ' עיריית פתח תקוה ואח' ).

     

    המכונית ניזוקה מדליקה במכולה

    מסתבר כי הצפרדעים מערימות קשיים גם על תושבי העיר אשדוד. בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד דן בתביעה שהגיש תושב העיר, שביקש כי העירייה תפצה אותו על נזק שנגרם לכלי רכבו כתוצאה מדליקה שפרצה במכולת אשפה שהוצבה בחניון ציבורי ברחוב בן אליעזר בעיר.

     

    התובע טען כי החנה את מכוניתו כמדי יום, בחניון הציבורי הסמוך לביתו, במקום המסומן כמותר לחנייה, כאשר בסמוך למקום החנייה הייתה מכולת אשפה. בבוקר ה-10 ביולי 2007, כשהתובע יצא מביתו, התברר לו כי במכולת האשפה פרצה אש וכתוצאה ניזוקה מכוניתו בחלקה השמאלי. ככל הנראה, האשר פרצה כתוצאה מהצתה.

     

    התובע טען כי הוא ושכניו התלוננו בעבר פעמים רבות בפני העירייה על מכולות האשפה שהוצבו בחניון, אך רק לאחר אירוע זה הן הוזזו מהמקום. מנגד טענה העירייה, שהיא אינה אחראית לנזקי התובע וכי אין לה שליטה על מבעירי פחי אשפה ואפשרות להשגיח על כל פח ופח.

     

    השופטת גילת שלו, החליטה לקבל את התביעה תוך שקבעה כי ההצתה הייתה בגדר סיכון צפוי והעירייה צריכה היתה לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע פגיעה ברכוש כתוצאה מהצתת מכולות אשפה.

     

    "רשות מקומית, האמונה בין היתר על הצבת מתקנים שונים לשימוש הציבור, יכולה וחייבת לצפות, מבחינת הצפיות הנורמטיבית, כי המתקנים עצמם ומיקומם ברחבי הרשות המקומית עלולים לגרום לנזק לתושביה או לרכושם, בין אם נזק פיזי ובין נזק אחר כגון מטרד לציבור", קבעה השופטת.

     

    לבסוף פסקה השופטת, כי העירייה לא נקטה אמצעים סבירים למניעת התפשטות השריפה ולגרימת נזק לרכוש האזרחים. היא פירטה כי העירייה לא דאגה לאבזור המכולות במכסה ברזל שעשוי למנוע את התפשטות האש אל מחוץ למכולה, ולא בחנה אפשרות להציב את המכולה במקום מרוחק מכלי רכב חונים, תוך השארת שטח סטרילי למניעת גרימת נזק לכלי הרכב או לציבור.

     

    בהתאם לכך נקבע, כי העירייה תשלם לתובע 3,757 שקל בשל הנזק שנגרם לרכבו (2,557 שקל + 400 שקל שכר טרחה של השמאי) ובשל טרחה, הוצאות משפט ואגרה (800 שקל) (ת"ק 138/08 בוזגלו שמעון-ניר נ' עיריית אשדוד).

     

    פגיעה מבליטה במדרכה

    סוג נוסף של תביעות נפוצות נגד עיריות הוא מפגעים שנמצאים בדרך. אתם הולכים לתומכם, נתקלים בבליטה במדרכה, נופלים ונחבלים. לפעמים באופן קשה למדי. האם העירייה היא שאחראית למפגע ועליה לשלם לכם פיצויים או שמא חוסר תשומת לבכם והרשלנות שלכם שוללים את אחריות העירייה?

     

    ביהמ"ש לתביעות קטנות בפתח-תקווה דן בתביעה של אשה, אשר ב-22 בספטמבר 2008 הלכה עם חברה באזור התחנה המרכזית בפתח תקווה, באזור בו הדרך משובשת והתאורה לקויה, ולפתע נתקלה באחת הבליטות בדרך, נפלה ונחבלה קשות. התובעת נזקקה לטיפול בבית החולים, וביקשה כי ביהמ"ש יפצה אותה בשל הפגיעה.

     

    העירייה טענה בכתב ההגנה, כי לא התקבל דיווח על מפגע במדרכה ביום שבו טענה התובעת כי נפגעה, וכי מדובר במכסי ביוב ולפיכך מי שאחראית לכשלים זו חברת מית"ב - תאגיד המים והביוב של פתח תקווה. בנוסף טענה העירייה, כי התובעת עצמה התרשלה וגרמה לפגיעה.

     

    השופטת שירי רפאלי החליטה לקבל את התביעה, וקבעה כי העירייה היא האחראית על הדרכים בשטחה, ומחובתה לדאוג לכך שלא יהיו הפרשי גובה מכשילים, כמו אלה שבין חלקה של המדרכה הסלול באספלט לבין חלקה המרוצף אבנים. כמו-כן על העירייה לדאוג לתאורה משלימה.

     

    בנוגע לסכום הפיצוי, השופטת ציינה כי היא לקחה בחשבון את הפגיעה של התובעת, אשר חייבה תפירה במרפק וכללה חתך עמוק בירך, ומצד שני את העובדה שהיה על התובעת להיזהר כאשר בחרה ללכת במקום שקיימים בו מכשולים גלויים למדי. בהתאם לכך, השופטת חייבה את העירייה לשלם לתובעת פיצוי של 5,000 שקל, והוצאות משפט של 1,000 שקל. (ת"ק 2939-08 מרה זילברברג נ' עיריית פתח תקוה).

     

    גביית ארנונה שלא כדין

    לא מעט מהתביעות המוגשות נגד עיריות קשורות לחיובי ארנונה. נניח שהשכרתם דירה בבעלותכם והעירייה מבקשת לגבות את הארנונה מכם, בעלי הדירה, ולא מהשוכרים. האם מותר לה?

     

    סוגייה זו נידונה בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד. התובע טען כי ב-2 ביולי 2001 השכיר את דירתו באילת לבני זוג לתקופה של 12 חודשים, אך השוכרים נפטרו בנסיבות טראגיות באפריל 2002, במהלך תקופת השכירות. ב-5 באפריל 2002 פרץ התובע את דלת הדירה ולקח את החזקה בדירה לידיו.

     

    בסוף אותו החודש פנתה אליו עיריית אילת בדרישה לתשלום חובות ארנונה ומים עבור התקופה בה גרו השוכרים בדירה. התובע טען כי הבהיר לעירייה שהחובות הללו צריכים לחול על השוכרים או על עיזבונם, ולאחר מספר תכתובות הודיעה לו העירייה כי הוא לא חייב לה דבר.

     

    ואולם בתחילת 2006, כאשר התובע רצה למכור את הדירה, דרשה ממנו העירייה לשלם את החוב שלא שולם על ידי השוכרים בסך של 2,851.20 שקל, כתנאי לקבלת אישור לטאבו על העדר חובות. התובע שילם את החוב בלית ברירה, אך ביקש כי בית המשפט ישיב לו את הסכום ששילם לעירייה ויפצה אותו עבור ההוצאות שהוציא לצורך הסדרת החוב (נסיעות, ימי עבודה וטלפונים) ועבור עגמת נפש, כל זאת בסך של 8,281.20 שקל.

     

    מנגד טענה העירייה, כי גבתה את החוב כדין וכי מעולם לא הודיעה לתובע שחובו נמחק ועומד על 0 שקל. המחלוקת בין התובע לעירייה התמקדה בשאלה האם חוקי לחייב את בעל הנכס בחובות של המחזיק בנכס לגבי התקופה בה נרשם הנכס על שם המחזיק בו. השופטת גילת שלו דנה העדיפה את הפרשנות של התובע, לפיה חובות המים והארנונה חלים על המשתמשים בפועל בנכס.

     

    בהתאם לכך נקבע, כי על העירייה להחזיר לתובע את הסכום ששילם התובע עבור החוב של השוכרים (2,344.64 שקל), עד ליום שבו פרץ לדירה לאחר מותם. עוד קבעה השופטת, כי יש לפסוק לתובע פיצוי משמעותי עבור אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש, והשיתה על העירייה פיצוי כולל של 4,345 שקל. בנוסף חויבה העירייה בתשלום אגרת בית משפט בסך 83 שקל ובהוצאות משפט של 500 שקל (ת"ק 195/08 דניאל דורון נ' עיריית אילת).

     

    סיכום

    כפי שאפשר לראות, קיימת קשת רחבה למדי של תביעות שמגישים תושבים נגד העיריות השונות, וכאשר בית המשפט נוכח, כי העירייה פעלה שלא כדין או גרמה עוול לתושב, הוא פוסק כנגדה ומחייב אותה בהוצאות.

     

    לפיכך נשאלת השאלה, מדוע מקרים כגון אלו צריכים להגיע לביהמ"ש ולא יכולים להיפתר קודם לכן בדרכי נועם? ולסיכום, גם אם הטעויות של העיריות לא נעשות בזדון, כדאי לתושבים להיות עירניים, לפקוח עיניים, לבדוק את חיוביהם ולא לאפשר לעיריות להתעשר על חשבונם.

     

    הכותבת, עו"ד אורנית אבני-גורטלר , עוסקת בכתיבה ובעריכה משפטית

     

    ** יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים