שתף קטע נבחר

רחוב רפאים בבירה: "סטירה מצלצלת מהחילוניים"

בשקט בשקט נעלמו מנוף המושבה הגרמנית אחרונות המסעדות שפעלו בשבת. בשיחה עם ynet התרפקו ותיקי האזור על זכרונות עבר נפלאים, אבל העתיד לא נראה להם ורוד. ומי האשם במצב? את הטענות מפנים בעלי המסעדות דווקא לא לדתיים

במשך שנים היה ידוע רחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית בירושלים כאחד המקומות השוקקים בבירה, ולאורכו צצו בתי קפה ומסעדות רבים. אלא שלאחרונה, הופך האזור הפסטורלי לרחוב רפאים של ממש - בעיקר בשבתות. רק בחודש האחרון נסגרו בו שתי המסעדות הלא-כשרות האחרונות שהיו פתוחות בשבת, באקורד צורם לתהליך שהחל לפני עשור, שבו הלך ואיבד את צביונו החילוני.

 

בחודשים האחרונים עלו לכותרות המאבקים על קולנוע "סמדר" ו"בריכת ירושלים", שניהם נחשבים למעוזים חילוניים בשכונה, שבינתיים הצליחו להינצל מסגירה. שני אלו, נוסף על סגירת המסעדות, מצטרפים לשרשרת האירועים המסמלים את דעיכת החילוניות באחת השכונות המיוחדות והציוריות בבירה.


מקדונלד'ס. האפשרות היחידה לאכול באזור בשבת (צילום: נועם מושקוביץ)

 

קולנוע "סמדר", הממוקם בפאתי הרחוב, נותר פעיל גם בשבתות - אך הוא אינו יכול להכיל את צרכי החילוניים בגפו. כעת יאלצו חילוניים שיבקשו לנצל את השבת כדי לאכול בחוץ להסתפק בסניף אחד של רשת מקדונלד'ס.

 

אופי הרחוב השתנה בהדרגה

ביום שני האחרון נעל בפעם האחרונה אבי בן דוד את דלת מסעדת ההמבורגרים "איוו", שהפעיל במקום במשך ארבע השנים האחרונות. למרות שבמרוצת השנים נחשב לנושא הדגל במאבק לפתיחת מקומות לא-כשרים בבירה, ניכר כי גם הוא עצמו נואש. "בשורה התחתונה אנחנו אנשי עסקים", אמר בשיחה עם ynet. "אותי לימדו ששן כואבת צריכים להוציא - וזהו".

 

"כשפתחתי העסקים היו טובים יותר, אבל עם הזמן הרחוב נהיה פחות סואן. המושבה שינתה את פנייה. הגיעו אליה הרבה דתיים - אמריקניים וצרפתיים. לגבי החילוניים - מי שלא איכפת לו לשבת במסעדות כשרות ופחות איכותיות - אז בבקשה. בשביל לשתות אספרסו לא צריך כשרות".

 

איריס גרליץ, תושבת המושבה הגרמנית, נולדה בחיפה ועברה להתגורר בירושלים כשהחלה ללמוד באוניברסיטה העברית, זמן קצר עם תום מלחמת יום הכיפורים. כשהגיעה לאזור, היה אופיו שונה בתכלית מתמונת המצב הנוכחית.

 

"ירושלים שאני עליתי אליה והמושבה הגרמנית בפרט היו מאוד שונות מהיום. זו הייתה עיר סטודנטיאלית, קצת זרוקה ובוהמית, והרבה יותר צבעונית וסובלנית. זה היה מה שהקסים אותי פה", אמרה גרליץ בשיחה עם ynet.

 

היא הוסיפה: "כשאני התחתנתי, בשנת 1976, מאוד רציתי לגור במושבה הגרמנית או בשכונת בקעה, שנחשבו אז למעוזים חילוניים של אנשי הרוח והבוהמה של ירושלים. הייתה שם אווירה מאוד מיוחדת".

 

החילוניים החלו להתכנס ב"גטאות"

את תרבות בתי הקפה המקומית הביאה לדבריה, אוכלוסיית העולים הדתיים שהשתקעה בשכונה - והגיעה מארצות דוברות אנגלית או צרפתית. "עם השנים התרבות במקום התפתחה. הרחובות עמק רפאים ודרך בית לחם הפכו לשוקקים, ולבתי הקפה שלהם היה "טוויסט" מיוחד שאין לרשתות ממוסחרות", סיפרה גרליץ.

 

לדבריה, כבר באותם ימים החלה צביונה החילוני של השכונה להשתנות. "הרבה מקומות הפכו לכשרים בגלל חוקי ביקוש והיצע פשוטים. חילוניים יכולים לשבת בבתי קפה כשרים, אבל דתיים לא יכולים לעשות ההיפך. נוסיף לכך את העובדה שאי אפשר לקבל תעודת כשרות בלי לסגור בשבת, וכך אופי הרחוב השתנה בהדרגה".

 

גרליץ אמרה כי כיום, סובלת האוכלוסייה החילונית בירושלים מהיצע נמוך מאוד של מקומות בילוי הפתוחים בסופי השבוע. "גם ככה, כאשר הקהל החילוני בעיר רוצה לצאת בשבתות, עומד לרשותו מספר מוגבל מאוד של מקומות פתוחים. במרכז העיר ובאזורים מוגדרים מאוד אולי יש קצת יותר, אבל מדובר במין 'גטאות' לחילוניים, וזה נותן תחושה לא נעימה. המשמעות היא שיותר ויותר נוסעים לבלות מחוץ לעיר", אמרה.

 

לדבריה, הביא אותו התהליך להחלטתם של ירושלמים חילוניים רבים לעזוב את העיר. "התחושה של מין הסגר וצמצום במרווח המחייה קשה. אני מאוד אוהבת את ירושלים ועצוב מאוד שזה התהליך שהיא עוברת. הילדים שלי וכמעט כל בני המחזור שלי עזבו. גם אני מחפשת מקום של תחושת חופש ושחרור".

 

לתחושותיה של גרליץ הצטרף גם ד"ר אריאל הירשפלד, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשיחה עם ynet תיאר הירשפלד, תושב הרחוב, את האווירה שהייתה בו בימים עברו.

 

"עד לשנות ה-70 היה באחד הרחובות הקטנים בית קפה נהדר בשם 'פטר', שם הגישו שטרודל וינאי מעולה עם עוגות. הרחוב היה חילוני ואבן שואבת לאנשי רוח מהעיר ומהארץ. המון מתגעגעים אליו".

 

לעומת גרליץ, הפנה הירשפלד את האצבע המאשימה דווקא לא לאוכלוסייה הדתית - אלא לחברה הישראלית ככלל. "היום הרחוב לא נעים. יש שם חנות ספרים וחצי, וכל היתר הן מזללות טיפשיות ברמה הבסיסית ביותר. זה לא הדתיות שקלקלה אותו, זה הישראליות".


מרכז בוהמה היסטורי. מסעדת "ריבולי" (צילום: משפחת שמחוביץ')

 

הוא הרחיב: "מתכונתו העכשווית של הרחוב החלה להיווצר בערך לפני 20 שנה. בית הקפה הראשון שפתח בעידן הזה נקרא 'בסוגריים'. מאוחר יותר הוא הפך ל'קפית' ובפירוש הותאם לחילוניים. זה היה העולם של ירושלים הדרומית. האזור היה מלא באנשי אוניברסיטה ולא היה יקר".

 

מתגוששים: התושבים נגד המסעדנים - וההיפך

לדברי הירשפלד, עליית מחירי הדיור באזור האיצה את דעיכת האופי החילוני. "דווקא בגלל שהאזור הפך להיות כל-כך מעניין הוא גם התייקר מאוד, וזה גם הביא את חלק מהסוף שלו. זה גרם לכך שרק תושבים מבחוץ, אורתודוכסים מניו ג'רזי שאין להם נגיעה בישראליות, היו יכולים להרשות לעצם את המגורים בו, ואז האווירה החילונית התרוקנה.

 

הוא האשים כי הן בכירי העירייה והן אנשי ענף המסעדנות המקומי תרמו במעשיהם להיווצרות המצב, גם אם לא במתכוון. "פרנסי העיר לא תכננו דבר בזיקה לרחוב, והכל פרוץ להשתוללות העסקית המשולחת", אמר הירשפלד.

 

הוא הוסיף: "כך נוצר מצב שהרחוב התמלא מקומות שהותאמו רק לאמריקנים, שיש להם סטנדרט מיוחד של טעם רע. גם המסעדות החילוניות שם היו גרועות באותה המידה, כך שאנשים לא רצו לבזבז שם שקל. זה לא כשלון סוציאלי אלא כשלון ספציפי של בעלי עסקים גרועים שלא מצאו מספיק טיפשים שיפרנסו אותם", קבע.

 

"לחילוניים כנראה לא איכפת"

יוני שמחוביץ', המנהל של מסעדת "ריבל'ה" שנסגרה לפני חודש, קיבל את ההאשמות הקשות שהטיח הירשפלד במפעילי המסעדות בזעם רב. בתחילת דרכה, הייתה "ריבל'ה" מעוז נוסטאלגי של ממש עבור החילוניים הירושלמים. "בשנת 1948, באותו המקום, פתחה סבתא שלי מסעדה בשם "ריבולי", אמר שמחוביץ' ל-ynet.

 

לדבריו, "זו הייתה מסעדת פועלים פשוטה מאוד. סבא וסבתא שלי הפעילו אותה, בשלו בה ולמעשה עשו בה הכל. בתפריט היה גם חזיר, והרבה שחקני כדורגל וירושלמים ותיקים היו מגיעים לסעוד בה. אחרי תקופה ארוכה שהשכרנו אותה לאחרים, החלטתי לפני שלוש שנים לסגור מעגל ולפתוח את המסעדה מחדש בשם 'ריבל'ה', על שם סבתא שלי".

 

"ריבל'ה", כאמור, סגרה גם היא את שעריה - ובמקומה צפויה להיפתח קונדיטוריה כשרה. "אבא שלי וכל האחים שלו גדלו במסעדה ובשכונה הזו. גם אני והאחים שלי העברנו את כל הילדות פה. הסיבה שהחלטנו לפתוח שם מסעדה לא הייתה 'ביזנס', אלא יותר קטע ירושלמי-חילוני", אמר שמחוביץ'.


בהשגחת הרבנות.  מסעדת "ריבל'ה", לשעבר (צילום: נועם מושקוביץ)

 

הוא הוסיף: "אנחנו ידועים כמשפחה ירושלמית-חילונית והיה חשוב לנו שהעניין הזה יימשך. סגרנו כי קיבלנו סטירה מצלצלת מהקהל החילוני. בשבתות היו מגיעים והמקום היה מפוצץ, אבל במשך השבוע העדיפו לשבת במקומות הכשרים".

 

לדבריו, גם כאשר הבין כי לא מן הנמנע לסגור את העסק, התעקשו הוא ובני משפחתו כי את מקומו לא תתפוס מסעדה כשרה. "כולם אמנם אמרו 'יופי', ו'מצויין שאתם פותחים בשבת', אבל בשורה התחתונה מראשון עד חמישי לא ראינו איש. בסוף נאלצנו להרים דגל לבן. הרגשנו שנמאס לנו להיות המוהיקנים האחרונים".

 

באשר לשטח המסעדה, אמר שמחוביץ' כי "הבניין הוא שלנו, ועד השנה לא הסכמנו לשמוע על מישהו שיפתח בו מקום אם הוא כשר. הציעו לנו סכומי עתק ולא גילינו עניין. עכשיו השכרנו לאדם שפתח מקום כשר בלי שום בעיה - בגלל הסטירה שקיבלנו".

 

בסיום דבריו סיפר שמחוביץ' כי סגירת המסעדה הסבה לו צער רב. "השכונה 'מוכשרת', ובעצם אנחנו נותנים לגיטימציה לקהל הדתי להשתלט על העיר. לא פתחתי בשביל להתפרנס, אלא כדי שתישאר מסעדה חילונית בירושלים, שמוכרת לא כשר ועובדת בשבת. אבל כנראה שזה לא מספיק חשוב לחילוניים באמת".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הריסות "ריבל'ה". בקרוב קונדיטוריה כשרה
צילום: נועם מושקוביץ
תמונות עבר. מסעדת "ריבולי" במושבה הגרמנית
באדיבות משפחת שמחוביץ'
מומלצים