שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    המצאת הפונוגרף: נגן המוזיקה הראשון
    מחט דקיקה, גליל מתכת ושפופרת גדולה - כך נולד מכשיר הפונוגרף, ההמצאה שהביאה את המוזיקה להמונים. לימים גבר עליה הפטיפון והגליל הוחלף בידי התקליט

    נסתרות הן דרכי המדע והטכנולוגיה: ההמצאות המפתיעות ביותר נולדות על ידי הממציאים הכי לא מתקבלים על הדעת. אחרת איך אפשר להסביר שדווקא תומס אלווה אדיסון, הממציא הגאון שבקושי שמע משהו, הוא גם זה שבנה את המכשיר הראשון שאפשר להקליט צלילים ולשדרם?

     

    אדיסון נולד בשנת 1847 במדינת אוהיו שבארצות הברית, וגדל במדינת מישיגן. הוא היה תלמיד חולמני, ולאחר חודשים ספורים בבית הספר החליטה אמו להעניק לו חינוך ביתי. בגיל 12 הוא איבד חלקית את שמיעתו בגלל מחלת השנית שתקפה אותו ודלקות אוזניים חוזרות שלא טופלו בזמן. ובכל זאת, בהיותו בן 30 בלבד הצליח ליצור את אחת ההמצאות המבדרות ביותר אי פעם - הפונוגרף.

     

    הפונוגרף הומצא בשנת 1877. אדיסון חיפש דרכים לקבע את קולו על גבי גליל מתכת, כך שכאשר יסובב אותו יוכל לשמוע שוב את הצלילים שהקליט. הוא חיבר שפופרת דיבור (מיקרופון) למחט דקה, וכאשר דיבר לתוך השפופרת המחט רעדה וחרתה קווים על גבי גליל מסתובב שצופה ברדיד בדיל (סוג של מתכת רכה).

     

    אחר כך, כל מה שהיה צריך לעשות זה לסובב את הגליל מחדש, ואז ניתן היה לשמוע את ההקלטה בעזרת מחט אחרת שהייתה מחוברת לרמקול. המחט עקבה אחרי המסלול שהוטבע על גבי רדיד הבדיל והרעידה את הממברנה (קרום דק) של הרמקול שממנו בקעו גלי הקול.

     

    כדי לוודא שההמצאה אכן עובדת, קרא אדיסון לאחד מעוזריו שיאזין לתוצאה. הוא התחיל לסובב את הגליל, קירב את פיו אל השפופרת והחל לדקלם את שיר הילדים המפורסם "למרי יש טלה קטן". גלי הקול של שירתו, שנקלטו על ידי השפופרת, הרעידו את המחט, וחרתו סימונים על הבדיל. בשלב השני הוא סובב את הגליל באמצעות ידית מיוחדת, ופתאום, כפי שצפה, חזרו אליו הצלילים שהקליט זה עתה!

     

    עשר שנים חלפו מאז, והפונוגרף החל להיות מופץ באופן מסחרי. אדיסון היה בעל חוש עסקי מפותח, כפי שבא לידי ביטוי באמירה המפורסמת שמיוחסת לו: "אם איני יכול למכור את זה – איני רוצה להמציא את זה!". עוד הוכחה לכך שלא פעם הטכנולוגיה מונעת מהבנה עסקית לא פחות מאשר השאיפה לחדשנות.

     

    בטרם הופצה, עברה ההמצאה המקורית כמה שכלולים: שופר גדול חובר אל הרמקול על מנת לחזק את עוצמת הצליל, כדי להקל את הסיבוב הוחלפה הידית המסובבת בקפיץ והבדיל הוחלף בשעווה. כשם שנורת החשמל של אדיסון – עוד המצאה מלהיבה - הפיצה אור בכל בית, כך החלו הבתים להתמלא בצלילים מופלאים.

     

    אלא שלא עבר זמן רב, ומכשיר מתחרה נכנס לשוק – הגרמופון של הממציא היהודי אמיל ברלינר. המצאה חדשה זו עבדה באופן דומה, אלא שבמקום שהמחט תחרות על גליל היא כעת ניצבה על גבי דסקית רחבה ושטוחה, הלא היא התקליט. הייתה זו מהפכה של ממש: התקליט היה זול יותר לייצור המוני, ולא עבר זמן רב עד שהחליף לגמרי את גליל הצילינדר.

     

    אדיסון נאלץ להודות שהתקליט ניצח, ובסופו של דבר החל לייצר תקליטים משל עצמו. בעברית המכשיר כונה פטיפון, על שם חברה צרפתית בשם פטה. בארצות הברית המשיכו לקרוא לו פונוגרף ואילו בבריטניה השם גרמופון ניצח.

     

    התקליט עתיד לככב לאורך כמעט כל המאה ה-20 כאמצעי להשמעת מוזיקה, אולם גם הוא הוחלף בסופו של דבר על ידי טכנולוגיה מתוחכמת יותר, התקליטור. ועדיין, חובבי מוזיקה אמיתיים ותקליטנים מקצועיים מעדיפים את מכשיר הפטפון הישן והטוב, שעדיין נחשב לסמל של איכות.

     

    הכתבה הופיעה בגיליון פברואר של המגזין "גליליאו"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הפונוגרף הביא את המוזיקה לכל בית
    צילום: Index Open
    מומלצים