"את מלאה חול, אולי תבואי אלי להתקלח?"
חודשיים יובל היתה שלי. יובל מלכת החופש, מלכת הים, מלכת המטקות, מלכת המיטה שלי. אני הייתי הראשונה שלה והיא היתה הבתולה שלי. חודשיים של טירוף, גילויים ותחילת אהבה, וחששות מפני המתג הנורא שמחליף את סוג המשיכה
הן נפגשו במסיבת פורים בשנה שעברה. יובל באה עם החבר שלה, מחופשת למלאך עם כנפיים לבנות שקופות ובגד גוף לבן ודקיק. כטוב ליבה ביין היא חוללה עם עצמה על משטח הריקוד בעיניים עצומות, מתענגת על הרעש והתנועה והטשטוש, על המבטים שמלטפים אותה בלי שהיא צריכה להתמודד איתם. פתאום היא רצתה שוב חופש, שוב לעשות ככל העולה על רוחה. בעיניים עצומות הרגישה גוף מתנועע כמעט נוגע, גוף עם ריח משכר שעוטף אותה, גוף קרוב קרוב. והיא ידעה שזה לא בן זוגה וניסתה לדמיין את הזר בעיניים עצומות: גבוה, רזה, שחום, עם גומה בסנטר וגילוח בן יומים, עיניים זורחות ואצבעות פסנתרן ארוכות. הריח המפתה המשיך לחדור לתוכה כאילו הוא רוקד איתה, מלטף אותה, עד שלא יכלה יותר ופקחה את עיניה, ונרעדה.
הרגישה את הכוח של האשה הזאת מחולל בקרביה
עיניים שחורות חדרו לתוכה והיכו עמוק בבטנה. יובל הביטה באשה שחומה, אקזוטית ומדהימה, שרקדה לפניה ריקוד חייתי, מזמין, מגרה, מתפתלת כמו נחש גמיש, עוטפת אותה בקסם חושני. היא לא ידעה למה בדיוק, אבל הרגישה את הכוח של האשה הזאת מחולל בקרביה, טורף את גופה, מפשיט אותה מעכבותיה, והיא רצתה רק להתמכר ולהתמסר ולתת את עצמה בלי חשבון. היא רקדה כעת לחלילה של זו הקוסמת השחורה והרגישה מובלת ללא שליטה אל מחוץ לרחבת הריקודים. ושם, בפינה מוארת באור סגול ומסמם, הקוסמת הצמידה את שפתיה לשפתי יובל ונשקה אותה נשיקה ארוכה, אינסופית, רכה וחודרנית, הולמת במוחה, קודחת בליבה, חודרת למעמקי בטנה בגלים ענוגים עד שהמתג הנסתר ההוא בבטנה של יובל החליף מצב מאשה של גברים לאשה של נשים.
אותה נשיקה אינסופית שינתה את חייה של יובל. היא מעולם לא הרגישה קרובה לגן עדן כמו באותה דקה ארוכה שחשמלה את קרביה ופתחה לה את עולם הנשים. כשהחבר שלה ניסה לגעת בה באותו לילה היא נרעדה והסבירה לו שמישהי שינתה את המתג בקירבה ואין להם ברירה אלא להיפרד. וכך אני פגשתי את יובל.
פגשתי אותה על שפת הים. היא שיחקה מטקות עם גברבר צעיר ושרירי ואני קראתי ספר, שוכבת על בטני. היו לה חבטות אדירות ששילחו את הכדור במסלול שטוח כמו טיל, ישירות למטקה של הבחור. תנועות גופה היו כל כך סקסיות שהפסקתי לקרוא את ספרי ורק צפיתי בהשתאות בריקוד שלה אחרי הכדור המעופף. ואז היא הנחיתה חבטת אימים על הכדור החלול, והוא, בטיסה ישירה, התקדם לעברי, קיפץ בכוח על ישבני ובתמימות התגלגל ונח על המגבת לצידי. זה כאב, כאב מאוד, ואני רק פלטתי גניחה עמומה והרגשתי כאילו מישהו עם ברזל מלובן דקר בישבני. היא ניגשה אלי בדחילו ורחימו וביקשה סליחה. אחזתי את הכדור בידי, מועכת אותו בכאב מהול בתשוקה.
יובל היתה יפה כמו סלע פראי בהרי אילת. גוף בצבע נחושת אדמדמה, שיער כמו חבלים עבים מקש צהוב ועיניים תכולות-שקופות כמו קרחון ששט לו בים הצפוני. היא עמדה מעלי, נשענת על רגל אחת והשנייה שלוחה קדימה, מטקה בידה, קוביות בטנה נושמות ונוצצות מזיעה; שזופה, דקיקה, בבגד ים סרוג, רפוי וזעיר, שנראה כאילו הוא הולך ליפול בכל רגע.
"כשתגמרי איתו", אמרתי, "אני רוצה סיבוב איתך".
ואפילו שחשבתי שאני טובה, הייתי רחוקה מהמקצוענות של יובל. הכדורים הגיעו אלי בכוח אדיר, שטוחים ומדויקים, ואני ניסיתי לחבוט בהם בכל כוחי, אבל היא רק חייכה וחבטה שוב ושוב ללא מאמץ.
כשעייפנו ניגשתי אליה והיא אמרה: "היה לי נחמד".
היא המשיכה להסתכל לתוך העיניים שלי, כאילו מצפה למשהו. "את מלאה בחול", אמרתי, "אני גרה קרוב, אולי תבואי אלי להתקלח ואחר כך, אם תרצי, נשתה כוס קפה?"
חודשיים יובל היתה שלי. יובל מלכת החופש, מלכת הים, מלכת המטקות, מלכת המיטה שלי. אני הייתי הראשונה שלה והיא היתה הבתולה שלי. חודשיים של טירוף, וגילויים, ותחילה של אהבה, והתקשרות, וחששות מפני המתג הנורא ההוא.
אהבתי לראות אותה חוזרת מהים והמטקות בידה, יוצאת מהמקלחת ונשכבת פרקדן על מיטתי הלבנה, המשולשים הזעירים הלבנים של עורה הטבעי בוהקים על רקע צבע הנחושת של גופה השזוף ואני בוחנת את בטנה השטוחה, מנסה לחדור עם קרני הרנטגן שלי ולבחון את מצב המתג המסתורי, יודעת שהוא קיים ואולי רוטט לפעמים.
יום אחד חזרתי מוקדם ושמעתי משהו מחדר השינה. יובל היתה במיטתי, המשולשים הלבנים זהרו על הרקע השזוף, והיא היתה יפה יותר מתמיד. העיניים התכולות שקופות הביטו בי לא בחרטה אלא במין השלמה שקטה. לידה שכב גבר חלק ושזוף, גם הוא עם משולש לבן, משולש של גברים.
היא התלבשה ואני חיכיתי בסלון. היא יצאה ואמרה בקול רפה "מצטערת", והדלת נסגרה מאחוריה לעולמים.
לפנייה לכתב/ת 
