לקחתי את הגיטרה וניגנתי לה באמצע הצ'אט
היא אמרה שזה הדבר הכי מדהים שקרה לה. לפני שנפגשנו לא החלפנו תמונות, כך שלא ידעתי מה אני הולך לראות וגם היא. את מה שקרה בדירה ברחוב החבצלת באותו לילה רק מי שליבו ודרכו טהורים יוכל להבין. סיפור שישי בתחרות "נפלנו ברשת"
אחרי מאות שיחות ואינספור "היי :-)", החלטתי שאני פורש מהמרוץ הזה ולא ניכנס יותר לבדוק הודעות או לשוחח בצ'אט. זה פשוט ערער את בטחוני, התחלתי לדאוג שמשהו לא בסדר בי, לכן נטשתי את ערוץ תקשורת הזה דרך האתרים והצ'אטים.
לאחר ארבעה חודשים בהם לא הייתי פעיל קיבלתי הודעה מתפוז שיש צ'אט חדש ומגוון יותר ממה שהציעו עד לאותה תקופה. החלטתי לבדוק את הממשק החדש, אבל בגלל שהמחשב שלי היה די ישן הוא לא תמך בדרישות, אלא העלה את הצ'אט הישן ונכנס אוטומטית לחדר 30+.
היה לי מוזר אחרי כל כך הרבה ניסיון וזמן ששרפתי להתחיל שוב עם כל השיחות. להמתין לתגובות,להיות מעניין וליצור שיחה. בסך הכל אמרתי לעצמי תמיד שזו דרך די מורכבת להכיר בנות להכיר בנות למטרה רצינית והסכמתי עם עצמי שאני ממש שבע מכל זה, אבל באותה נשימה חשבתי שהנה, אתה כבר פה, אז למה לא.
הצ'אט היה פתוח, ואני בדיוק חזרתי ממשמרת צהריים אחרי שפרקתי והרכבתי מנוע של מטוס בואינג 747. הייתי די עייף וגמור, השעה היתה 1:00, חורף, גשם וקר. בתוכי אני עורך מעין מלחמה פנימית עם עצמי: האם לנסות שוב או להניח לזה כמו שעשיתי עד עכשיו, ללכת לישון ולתת מנוח לעיניי המנקרות.
בפעם האחרונה שנסעתי לירושלים חזרתי עם גרר
בסוף שלחתי שלושה "היי :-)". אף אחת לא חזרה והצג נותר ריק ללא תגובה. קמתי כדי להתפנות, וכשחזרתי ראיתי שיש תגובה באחד החלונות, היא ענתה לי ב"לילה טוב". עניתי בחזרה והתחילה לה שיחה ממש נעימה וזורמת.
שוחחנו בעיקר על מוזיקה וקצת על החיים. הבחורה היתה ממש כנה ואמיתית מאוד. מהמסלול השגרתי של התחלות של שיחות החלטתי שאני עושה איזה צעדון קדימה. בגלל שהיא היתה ממש חמודה החלטתי לשיר לה שיר.
לקחתי את הגיטרה וניגנתי לה במשך כ-20 דקות, והיא אמרה שזה הדבר הכי מדהים שקרה לה בצ'אט. אחרי הנגינה נהייתי ממש עייף. הדבר היחיד שהיה לי בראש היה מקסימום לקחת את הטלפון שלה ולהמשיך לשוחח במשך הימים הקרובים.
נשואים שמונה חודשים והחיים יפים
רק אציין שהכינוי שלה היה "ירושלמית חורפית" ושלי "אקוסטי בסגול", היא מירושלים ואני מגבעת ברנר, בערך חצי שעה נסיעה בינינו. בכל אופן הירושלמית, הציעה לי לעלות לרוממה, כי היא ממש רוצה לפגוש אותי.
התחלתי לחשוב איך אני נוסע עכשיו נוסע לרוממה בגשם הזה ובקור עם הסובארו האדומה הישנה שלי. נזכרתי שבפעם הקודמת שעליתי לירושלים חזרתי עם גרר, כי הרכב התחמם בעליות.
אני מוכן לקנות טבעות מחר בבוקר
בעוד אני מתלבט אם לנסוע או לא, עברה רבע שעה והירושלמית התקשרה ושאלה מה קורה ומתי אני יוצא לכיוון. למרות שהייתי תקוע בהתלבטויותיי עניתי לה שאני כבר יוצא, וכך באמת היה. השארתי את המחשבות מאחור ועליתי לרוממה.
אני לא ממש מכיר את ירושלים, והצלחתי להסתבך בכל מרכז העיר שם היא גרה. מרחוב יפו דרך השוק לנביאים, כל רחוב שעברתי נחקק בזכרוני עד שהגעתי לחצר סרגיי ומשם רגלית לעבר רחוב החבצלת מס 12.
מצאתי את עצמי הולך בשעת לילה מאוחרת, משהו כמו 2:00, את כל חצר סרגיי, שעד אז לא ידעתי כלל על קיומה. המשכתי ללכת לכיוון רחוב החבצלת, נקשתי בדלת, הירושלמית פתחה - ומשם הכל היסטוריה.
לפני שנפגשנו לא החלפנו תמונות, כך שלא ידעתי מה אני הולך לראות וגם היא. את מה שקרה באותה דירה ברחוב החבצלת באותו לילה רק מי שליבו ודרכו טהורים יוכל להבין.
ביום האהבה 14 בפברואר 2010 מלאו שנתיים ללילה בו נסעתי כדי לשנות את חיי ולהכיר את "ירושלמית חורפית" ולומר לה שמבחינתי אני קונה טבעות מחר בבוקר, אבל אם היא רוצה להמתין כמה שנים אני מוכן לחכות לה.
מציאת אהבה היא כמו המראה של מטוס
ארבעה חודשים אחרי ההיכרות טסנו לניו-יורק לבקר את משפחתה. כולם התרשמו מאיתנו ואמרו שהם חשים את כוח מעיין האהבה שפורץ מאיתנו.
ב-1 ביוני 2009, שנה וחצי אחרי שהכירו, ירושלמית חורפית ואקוסטי בסגול נישאו כדת וכדין ויצרו בית חדש בישראל. אנחנו נשואים שמונה חודשים והחיים יפים.
אנחנו מאושרים שזה קרה לנו על גבי ערוצי התקשורת הדיגיטלית. יש לנו זוגיות מנצחת, שנותנת כוח לאחרים להאמין שיש עוד נשים שליבן ודרכן טהורות. לי זה לקח ארבע שנים של דייטים כושלים ומה לא.
הואיל ואני בא מעולם התעופה, אני יודע שהמראה ונחיתה הם הרגעים הקריטיים בשלבי הטיסה וצריכים להתקיים מספר גורמים יחד: מהירות, רוחות, נקודת הזדקרות, מצב המדפים, וכוח המנוע כדי שהמטוס יתרומם תחת משקלו העצום וכוח הכבידה. אבל אם הכל עובד ומתפקד, האוויר "מחבק" ועוטף את המטוס כל-כך חזק שהוא שומר אותו למעלה עד לנחיתה.
תמיד ידעתי על מה אני צריך לשמור ואיך להציג את עצמי נכון בצ'אט כדי שאוכל להמריא ולנחות בשלום. זה לקח זמן, אבל התנאים בשלו בסוף. מזל שהייתי שם בזמן לעלות על הטיסה.
לפנייה לכתב/ת 
