שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "אני לא מאשימה אף אחד"

    עשר שנים לאחר מותה של עפרה חזה, מקבלים הראיונות שנעשו איתה בעשור האחרון לחייה נופך חדש ומצמרר. מהכאב מול מעריץ חולה איידס ועד הכעס על הנשמות הטובות הממהרות להספיד לה את הקריירה: "זו דרך החיים. אני כבר מחוסנת"

    עשר שנים חלפו ועדיין הפצע פתוח. למשפחתה ולמעריציה הרבים, בארץ ובחו"ל, עדיין לא ברור איך זה קרה, איך נעלמה להם האישה והזמרת יוצאת הדופן.

     

    בציון עשור למותה הטראגי של עפרה חזה, קשה שלא להיזכר שוב בתקופת חייה האחרונה של חזה ובפרשת המוות המיסתורית והמפתיעה. אך היום (ג'), בדיוק 10 שנים מאז נדם ליבה של חזה, זה הזמן המתאים ביותר להתמקד דווקא בחייה של הזמרת ובהישגיה.

     

    עפרה חזה - עשור למותה:

     

    עשר שנים חלפו מאז המוות, ומסע בארכיון הכתבות והציטוטים מזכיר כמה סבוכים היו חייה של הזמרת, שהסתיימו מהר מדי, בגיל 40. ברור, ההצלחה היתה שם ובגדול, מהאלבומים וההופעות המצליחים בישראל ועד לטקס פרסי הגראמי. אך לצד כל האושר והעושר, לאורך הקריירה הבינלאומית התרוצצו בישראל הקטנה והסקרנית סימני שאלה. מה חזה עושה בזמן שהותה בחו"ל? על מה היא חולמת? איך ימשיכו לקבל אותה בארץ הולדתה? ושאלה אחת שחזרה שוב ושוב, מתי היא כבר תתחתן?


    חזה. "רוצה ארבעה ילדים" (צילום: מאיר פרטוש)

     

    עם הזמן, השאלה כבר העסיקה את כולם, והלחץ על הזמרת, מן הסתם, רק גבר. "רק אל תשאלו אותי למה אין לילדים", אמרה עפרה חזה בראיון לידיעות אחרונות בשנת 94'. הציטוט הכואב הפך, כמובן, לכותרת. אגב, כשהתחתנה הזמרת עם דורון אשכנזי בשנת 98', הופיעה הידיעה על השערים הקדמיים והאחוריים של עיתונים בישראל. כולם רצו לדעת מה באמת מתרחש בחייה של הכוכבת.

     

    לא ממהרת לשום מקום

    בדיעבד, מדובר באירוניה מדהימה וכואבת כאחד. קשה להאמין, כשקוראים את הציטוטים בראיונות שנערכו עם חזה בשנותיה האחרונות, כמה הם יהדהדו את מה שעתיד להתרחש בחייה הפרטיים. הדוגמה המצמררת ביותר היא מאותו ראיון מ-94' שהוזכר לעיל, שערך העיתונאי איציק יושע.

     


    "אני כבר מחוסנת", חזה בעיתון ידיעות אחרונות

     

    הציטוט חודר כיום כמו סכין בבטן: יושע ציין בפני חזה כי מעט יודעים עד כמה היא פועלת בסתר בישראל למען ילדים נזקקים או חולים שמבקשים לראות אותה. "קשה לי לדבר על זה, אבל המקרה האחרון של הילד מני, שמת מאיידס, עדיין חקוק בזיכרון", היא סיפרה.

     

    "הבקשה שלו לראות אותי היתה כשהייתי בטקס הגראמי. הבטחתי שאגיע אליו מיד כשאנחת בארץ – וכך היה. פגשתי ילד מנודה, שכל החברים זנחו אותו מפחד האיידס. אני יודעת שאין מה לחשוש ובמופגן

    חיבקתי אותו והתנשקתי איתו. גם אי אפשר היה לעמוד מול ילד בן 15 שאומר לי: אני יודע שאני הולך למות והורג אותי שאני יודע שלא אתחתן, שלא יהיו לי ילדים".

     

    כמעט תמיד חזה ידעה לספר על הרצון הגדול שלה לילדים משלה. עיתונאי "ידיעות אחרונות" צדוק יחזקאלי נסע ללוס אנג'לס ב-91', לסקר את חייה הזוהרים של הזמרת בבוורלי הילס. גם אז, כשהיא רחוקה מהארץ, חזה לא רצתה לספר בת כמה היא ("לא משנה, חוץ מזה כולם יודעים"), לא הסכימה לגלות את זהותו של החבר היהודי-אמריקני שלה ("הוא לא רוצה להיחשף. טוב לו ככה וטוב לי ככה") וכאמור, לא חסכה בחלומות: "אני עדיין רוצה משפחה. לא כמו ההורים שלי, אבל ארבעה ילדים אני רוצה", אמרה, תשע שנים לפני מותה.

     

    "בינתיים, הרצון שלי לעבוד יותר חזק מהרצון להקים משפחה. זה יגיע. אקח פסק זמן מהקריירה לצורך זה. אני לא רוצה לעשות את זה עכשיו. גם את זה למדתי בבית, כשאתה רואה שההורים מעניקים הרבה זמן, אהבה וסבלנות לילדים, זה מה שאתה רוצה לתת גם לילדים שלך. ואני לא חושבת שעכשיו אוכל לעשות את זה. זה לא פייר לילדים. אחכה עוד קצת. אני לא ממהרת לשום מקום. אני יודעת מה הגבול שלי וכשהוא יגיע, אאט את הקריירה. אני נעולה על זה. זה מוחלט".

     

    אין זמן למיק ג'אגר

    שנה לאחר מכן, חזה סגרה חמש שנים מוצלחות מעבר לים. בין ההצלחות השונות, היא זכתה גם למפגשים זוהרים. האגדה מספרת על מיק ג'אגר, שרצה מאוד להיפגש עם הכוכבת הישראלית, אבל זו לא היתה מוכנה. "זה לא שלא רציתי לפגוש אותו", היא אמרה לעיתונאית ynet אילת יגיל, אז כתבת "במחנה", "פשוט לא הייתי בעניין. הייתי צריכה ללכת לשיעור כושר וזה יותר חשוב".  


    חזה שרה בטקס קבלת פרס נובל (צילום: לע"מ)

     

    אולי את מיק היא פסלה, אבל את מייקל דווקא לא. באותם שנים, החלה הזמרת לרקום חברות עם מלך הפופ המנוח מייקל ג'קסון. ב-93', כשהואשם ג'קסון בפעם הראשונה במעשים מגונים בקטינים, חזה החלה לדאוג לו. "מייקל עלול להתמוטט ולהתאבד", היא סיפרה אז לגלי צה"ל, "עם כל החוזק שלו על הבמה, הוא נראה לי אדם חלש ושברירי. אני פוחדת שהוא יעשה דבר לא טוב לעצמו". במבט לאחור, הציטוט של חזה מלפני 18 שנים דומה בהחלט לאותם הציטוטים של כל אלה שסבבו את הזמר בימיו האחרונים וסיפרו לתקשורת על החשדות שהיו להם, לאחר מותו של ג'קסון ביוני שנה שעברה.

     

    לקראת סוף שנת 92', החלו בישראל נשמות טובות לטעון כי אל ביתה חזה כבר לא תשוב ככוכבת וכי אחרי כמה שנים נפלאות, הקריירה שלה בדעיכה. באוקטובר של אותה שנה, בראיון לעמוס אורן במוסף 7 לילות, העניקה חזה ציטוט שיהפוך אירוני ברבות השנים: "בארץ יש מרוץ מטורף, לא טבעי ולא הגיוני", היא סיפרה מאמריקה, "בחו"ל מקובל לעבוד על תקליט, לצאת להופעות, לשתף פעולה עם קולגות בעבודות שלהם. לעשות הרבה וברוגע. בארץ יש יותר לחץ, אין הפרדה. לא מוציאים תקליט, הזמר מת. מספידים. אני לא מאשימה אף אחד. זו דרך חיים כאן. אני כבר מחוסנת.

     

    "כבר חמש שנים שאני בחוץ", המשיכה חזה, "והשנים רצו לי נורא מהר. התקליטים שלי הגיעו לחורים כאלה שלא האמנתי. אבל עד היום אני לא מרשה לעצמי לנוח בלוס אנג'לס. לשים רגל על רגע זה רק בארץ, פה הנשמה. ותאמין, הזמן רץ. אני לא מספיקה שום דבר". 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: צביקה טישלר
    חזה. "אני כבר מחוסנת"
    צילום: צביקה טישלר
    ג'קסון. חזה חששה שיתאבד
    צילום: Gettyimages imagebank
    לאתר ההטבות
    מומלצים