הילד מתחפש? כנראה שהוא בריא בנפשו

בימים אלה, כשאתם טרודים מאיסוף האביזרים האחרונים לתחפושת של הפעוט שלכם - כדאי שתזכרו עובדה אחת: עצם היכולת שלו להתחפש היא מסוגלות שכלית ונפשית יקרה מפז ובכלל אינה מובנת מאליה. רק ילדים בריאים בנפשם ובשכלם מסוגלים ליהנות מהאפשרות לשאול באופן זמני זהות אחרת.

ניתן להלביש כל תינוק בתלבושת ססגונית כזו או אחרת ולטעון שהילד התחפש לשועל או ארנב, אבל היכולת של הילד ליהנות מתחפושת, מתפתחת ומשתכללת מגיל שנתיים ועד גיל בית הספר. כל זאת בתנאי שהילד נהנה מאינטליגנציה שכלית ורגשית כאחד. בגיל שנתיים וחצי כבר נעזר הילד בחפצים שונים, כשהוא משחק משחקי דמיון עם עצמו ועם בובות שבהן הוא ממלא תפקידים שונים, אבל בגילאי שלוש עד ארבע בולט השיכלול בכוח הדמיון וההתחפשות היא חלק בלתי נפרד ממשחקי ה"כאילו" וה"הצגות" הדרמטיות בפני המשפחה.

ההנאה הזו מותנית קודם כל בהבשלה אינטלקטואלית. בד בבד עם התפתחות השפה, הילד מתחיל לפתח חשיבה סמלית. כעת הוא מסוגל לדמיין ולחקות כיצד מתנהג הרופא בבדיקה והדוור בדואר גם כשהוא אינו נמצא באינטראקציה איתם. היכולת לשחק היא מהנה כאשר הילד יודע שהוא מייצג משהו בדמיון, אבל בכל רגע נתון שיתחשק לו הוא יכול לחזור ולהיות בן ארבע.

בשלות שכלית: כלב או חתול?

מדוע אם כך ילדים שנהנים להתחפש עדיין נבהלים מתחפושות של אחרים? במחקרים התברר כי ילדים רבים בגילאי שלוש עד ארבע עדיין מתקשים להבחין בין מראית עין למציאות. באחד המחקרים הידועים בתחום זה (דה–ורה, 1969) התוודעו ילדים בני שלוש עד שש לחתול בשם מיינארד. החוקרים חבשו מסיכה של כלב לראשו של החתול והילדים נשאלו שאלות כגון: "איזו חיה זו עכשיו? האם היא תאכל מזון לכלבים או לחתולים? האם היא נובחת או מיללת? התברר שרבים מבני השלוש שאוהבים להתחפש טענו שמדובר בכלב. רק בני החמש והשש היו מסוגלים להבין שהחתולה שומרת על זהותה המקורית, למרות השינוי בהופעתה החיצונית.

יוצא איפוא שהיכולת להתחפש מצריכה קודם כל הבשלה אינטלקטואלית. ילדים שהמיומנויות האינטלקטואליות שלהן מוגבלות או פגועות, מגלים קושי עם חשיבה סמלית ומשחקי כאילו. לכן, במקרים של היעדר, מומלץ לפנות להערכה אצל פסיכולוג התפתחותי.

בשלות רגשית: מי אני? 

עם כל זאת, גם כשמושגת בשלות שכלית, ההתחפשות מצריכה בשלות נפשית. יכולת אבחנה טובה בין העולם הפנימי לעולם החיצוני היא יכולת נפשית מתפתחת. זיהוי האם מציין את התחלת הגבול שבין עצמי ללא עצמי, אולם רק בגיל הגן רוכשים הילדים סוג של זהות עצמית ראשונית. כשההתפתחות היא בריאה, הילד מרכיב מסך כל ההתייחסויות כלפיו (הורים, מטפלות, סבים וכו') סוג של זהות ראשונית.

תחושה של "אני" מסויים מתחזקת גם הודות לאוצר המילים. בגילאי שנתיים הילד מבחין גם על ידי המילה "אני" בינו לבין זולתו. בגיל שלוש או ארבע, בתהליך התפתחותי תקין, הילד נהנה להתחפש לזהות בדויה, כזאת שכמוה הוא רוצה להיות או זו שהסביבה מציבה לפניו כאידיאל.

ילד בריא נהנה להתחפש לדמות הנכספת מפני שאינו מפחד שיאבד מעצמו ברגע שירצה לחזור. ברצותו הוא סופרמן וברצותו הוא סתם ילד רגיל ונבון.

לעומת זאת, הילד החרדתי אינו מסוגל להשאיל זהות אחרת. זאת מכיוון שכאשר הוא מתחפש הוא מסוגל להיסחף בפנטזיות ולחשוב שהוא באמת הפך לאותה הדמות. ילד חרדתי שמתחפש לסופרמן, עלול לנסות ולעוף שלא רק על כנפי הדמיון ולהתרסק ארצה עם רגליים שבורות.

ילדים כאלו סובלים על פי רוב מקשיים רגשיים כאשר ההורים אינם יציבים ואינם עקביים בתגובותיהם על אותה התנהגות עצמה. במילים אחרות, תמונה פנימית אינה מתגבשת כאשר מעשה מסוים נתקל בקשת של תגובות סותרות. למשל, אם הילד מכה ונתקל באדישות, רגשנות, ניחומים ופיצוי הוא לא יוכל לברר לעצמו מה טוב לו ומה רע לו, מה יגרום לעונש ומה לשכר. כשהתמונה הפנימית מבולבלת, החרדה מציפה וגועשת ומבלבלת בין מציאות ודמיון.

כך גם כאשר הילד נהנה מאינטליגנציה תקינה. לפעמים חרדה מציפה עלולה לגרום לליקוי רגשי בהתפתחות השיפוט. כאשר אין יכולת הפרדה בגילאי שלוש עד שש בין המציאות לבין התחפושת, הילד מאותת על תהליך פסיכולוגי מופרע ופתולוגי.

• ד"ר דפנה כצנלסון בנק, פסיכולוגית קלינית בכירה.