סיפור לפורים: תופרת ליתומים תקווה ואהבה
רגע לפני שהילדים יוצאים מחופשים לרחובות בחג פורים עוד תוכלו לראות את איילה תופרת במרץ תחפושת לילד יתום שחולם להיות מלך צרפת מהמאה ה-18. מלי גרין מביאה את סיפורה המרגש של אמא שעושה הכל כדי לשמח את כל הילדים העצובים וגם את בתה הפצועה
הטלפון שצלצל בערב פורים בביתה של איילה לוצקין נבלע בתוך ההמולה הרועשת של קרנבל התחפושות וסלסילות משלוחי המנות.
אישה צעירה שהציגה עצמה כדודה של ילד יתום היתה מאחורי הקו. הוא רצה תחפושת מסוימת בצבעי זהב ואדום, חולם להיות אחד ממלכי צרפת במאה ה-18 והיא לא הצליחה להשיג לו.
"אל תדאגי, נתפור לו", השיבה לה.
"מה, תתפרי היום? בערב החג?" היא שאלה אותה בתמיהה.
"בשביל זה אני כאן. כדי שהוא יחייך, נכון?" ענתה לה איילה.
שמחה ועבודה
כשהגעתי אל איילה בפעם הראשונה, לא היה לה זמן לדבר איתי. מכונות התפירה שקשקו בקצב, בדים צבעוניים היו פזורים בכל מקום והיא הסתובבה בין כל התופרות שלה, ממליצה המלצות, מעירה הערות, פורמת אם צריך.
"הכלה צריכה להגיע בכל רגע", התנצלה. הן עבדו בקצב מסחרר, חולצה מוכנה עוברת מיד ליד ומגיעה אל שולחן הגיהוץ. אחרי הגיהוץ הבגד נתלה על קולב, מצטרף לקולקציה שמחכה לכלה היתומה.
האולם הקטן שוקק חיים, התופרות עובדות מתוך שמחה. זה לא רק הכסף שאיילה משלמת להן שמדרבן אותן, אלא הידיעה כי הן מלבישות כלה ענייה מכף רגל ועד ראש. נפרדתי ממנה, תוך שהיא מתנצלת: "סליחה, ממש סליחה. פשוט הכלה הקדימה את בואה היום. תבואי בפעם אחרת".
החתונה של גילה
התמונה של נשים ירושלמיות יושבות ותופרות בניצוחה של איילה עלתה במוחי מדי פעם, אבל הפעם השנייה שפגשתי אותה הייתה בנסיבות אחרות לחלוטין. הפעם הכלה הייתה גילה, הבת שלה.
חתונה מרגשת במיוחד ושמחה כמו שלא ראיתם בחיים. אפילו הרופא המטפל של גילה הכלה, הפרופסור הגדול שאינו טורח להגיע בדרך כלל לאירועים משפחתיים של מטופליו, הרגיש חובה להופיע, לברך את הכלה ואת הוריה.
"אמונה ובטחון, זה שם המשחק", אמר ולחץ את ידי האב.
"זה לא משחק. זאת האמת", מחתה איילה דמעה סוררת נוספת שברחה מן העין. מאז חלפו מספר שנים, כיום בתה גילה כבר אמא לשני ילדים ואיילה ממשיכה לנהל את המתפרה ביד רמה ולא רק.
"אין לה סיכוי"
כדי להסביר, כדאי שנתחיל מההתחלה. הסיפור החל לפני חמש עשרה שנה. אז איילה היתה בתחילת דרכה כמעצבת בגדים. "המזל האיר לי פנים. הכנתי ליין שלם של בגדי ערב והבגדים פשוט 'נחטפו' מן המדפים. המשכתי, הייתי בשיא ההצלחה. העתיד טמן בחובו הבטחה גדולה.
אבל ההבטחה התנפצה. קערת החיים נהפכה על פיה".
איילה לא דמיינה לעצמה את התרחיש שצפוי לה. היא עוצמת עיניים כשהיא מדברת על כך, מנסה להסיט את המראות, לשכוח את האירוע ששיבש את האושר הגדול שלה. היא שואבת נחמה מעצם הידיעה שאין מקרה בעולם.
אין לה סיכוי, זה מה שחשבה לפני שנים, מיד לאחר הטרגדיה שנחתה עליהם. "אין לה סיכוי", זה גם מה שהרופאים חזרו ואמרו.
"לפני חמש עשרה שנה, בערב חג סוכות, מצאתי חרקים על הקרשים של הסוכה. קניתי תרסיס וריססתי. בעלי הניח את מיכל הריסוס על המקרר. שעתיים לפני שבת העמדתי את המיחם על הגז ואז זה קרה. מיחם החג רתח, הבת שלי פתחה את המקרר והמיכל נפל על המיחם. המיכל התלקח והתפוצץ, עם האש הרותחת והחומר הכימי שבתוכו על הבת שלי. כולם צרחו באימה: 'גילה נשרפת!' קולה של איילה מזדעזע גם היום".
היא הייתה שם במטבח עם שלושה ילדים נוספים. הם כולם נכוו, אבל גילה בת השבע נכוותה קשה מכולם. "במשך דקות ארוכות עמלנו בעלי ואני לכבות את לשונות האש שאחזו בה", היא נזכרה ברגעי האימה.
הם הגיעו לבית החולים. כווייתם של שלושת הילדים האחרים הוגדרה כדרגה שלוש ואילו גילה נכוותה בתשעים אחוז מגופה.
סופרים את הימים
לעולם היא תזכור לטובה את הרופא הצעיר, סטאז'ר, שהחליט להציל את הבת שלה. "הפרופסור שהגיע מיהר לטפל בילדים האחרים. ממנה הוא התייאש. 'אין טעם לנסות להציל אותה', הוא הסביר לנו ואילו אני התחננתי: 'תצילו את הילדה שלי!' אותו רופא צעיר נתן לה נוזלים בלי הפסקה, בניסיון לקרר אותה. משם היא נלקחה לטיפול נמרץ".
למזלם היא נשמה לבד. "אני אציל את הילדה!" הבטיח הסטאז'ר, תוך כדי שהוא מזרים לגופה מאה ליטר מים. את החודש הראשון בבית החולים איילה זוכרת כחלום רע. סיוט מחריד.
"גילה שכבה שם מיוסרת, מעוותת כולה. הרופאים הביטו בי ברחמים. חשבו שהם סופרים יחד איתי את הימים שנותרו לה לחיות".
איילה ישבה מחוץ לחדר טיפול נמרץ, על הכיסאות הלא נוחים. היא נראתה נורא, חוסר השינה והחרדות איימו למוטט אותה. גם כשהפרופסור הגדול סירב להמשיך לטפל בה, הם לא התייאשו.
"הצענו סכום כסף גדול דווקא לרופא 'פשוט' שלקחנו בשר"פ. התחננו בפניו שיעשה כל מאמץ. לא נחסוך בכסף". הם לא חסכו גם בתפילות.
תשעה חודשים עברו עליהם בבית החולים. תשעה חודשים בהם עברה הילדה סבל בל יתואר, עשרות ניתוחי השתלה, ניסיון להילחם בזיהומים שצצו וכנגד כל הסיכויים גילה חזרה לחיים. לאחר שיצאה מכלל סכנה ניסו לשחזר לה את צורת הפנים שהושחתה כליל. ההצלחה הייתה חלקית. גילה נותרה עם פנים מצולקות, מעוותות.
"קשה לתאר את הכאב הנורא הזה. לגילה, בבת עינינו, לא נותר שמץ מיופייה הקודם, אבל עמדנו נדהמים לנוכח העוצמה שבה. היא התגלתה לנו באור אחר. למרות הניתוחים הקשים, הכאבים שהיו מנת חלקה, היא כל הזמן עודדה אותנו: 'אמא, אני אהיה בסדר'.
לאחר תשעה חודשי אשפוז, גילה שוחררה לביתה. לפניה תקופת שיקום קשה וארוכה, שכללה התמודדות נפשית לצד התמודדות פיזית. המראה שלה הושחת, לא נשאר זכר לפנים היפות שהיו לה קודם.
"פחדתי על עתידה של בתי. מי יינשא לבחורה שנראית כך? אני הכרתי את הנפש שטמונה שם בפנים מתחת לצלקות וידעתי שהיא יפהפייה. אבל מי עוד ידע?"
"הכל כדי שתזכה להתחתן"
למרות גילה הצעיר לא יכלה איילה להשתחרר מהפחד שאחז אותה כל אימת שחשבה על עתידה של בתה היחידה בין הגברים, עד שגמלה בה ההחלטה באחר צהריים אחד: "אם את מעצבת ותופרת, אמרתי לעצמי, אז קדימה, תעשי עם עצמך משהו".
והמשהו הזה הופיעה בדמות מתפרה. הרעיון קרם עור וגידים בתוך שבועות מספר. איילה החליטה לפתוח מתפרה ומדי חודש לתפור לכלה יתומה את כל מלבושה, כולל שמלת כלה, מכף רגל ועד ראש.
"ששמחתה של הכלה תהפוך למליץ יושר עבור בתי, שתמצא חתן מתאים. גילה הפכה לנערה מיוחדת, טובת לב, אהובה על כל חברותיה ומורותיה, אך אנשים עדיין נבהלו ממנה - אנשים שלא הכירו ביופייה הפנימי שהאפיל על כל צלקת שבפניה.
"התחלתי ובכל שלב בעשייה אמרתי: אלוקים, לכל העשייה הזאת מטרה אחת. הכל כדי שבתי תזכה לחתן שראוי לה".
גילה שבגרה בטרם עת נרתמה לפעולה. "הצלחתי לשכור אולם תעשייתי במחיר הקרן. התופרות שנענו למודעה שפרסמתי היו נשים מיוחדות. כל אחת מהן ששמעה את הסיפור מאחורי המתפרה שאני מקימה, התגייסה ולא רק בשביל המשכורת".
המתפרה יצאה לדרך עם הרבה דמעות ועם תפילה אחת גדולה. "אני רוצה לעזור ליתומים. אם אשמח ילדים מסכנים, הילדים של אלוקים - אלוקים ישמח את הבת שלי", איילה חוזרת על המשפט שליווה את החסד, משפט שהפך לנר לרגליה.
וכן, היא זכתה ללוות את הבת שלה לחופה. הבחור שמע עליה מחברה טובה של גילה וביקש לפגוש אותה. הוא לא נבהל מהמראה שלה. הוא פגש את תאומת הנפש שלו, חלום חייו. האהבה פרחה והם נישאו לשמחת כולם. איילה ידעה בתוך הלב למה זה קרה: בזכות המתפרה.
גם היום, שנים לאחר שהבת שלה התחתנה, המתפרה פועלת והיא מאגדת תחת חסותה כשישים יתומים ויתומות להם היא מנסה לעזור ככל יכולתה. "עד היום המתפרה שלנו מעניקה שירותי תיקונים לאלמנות. שירות התיקונים הוא חינם ובערבי שבת וחג הוא פועל על הדקה התשעים ממש".
גם השנה, בערב חג הפורים, תפרה איילה תחפושות לילדים יתומים, בדיוק כמו בשנה שעברה. אז אם תראו ילדים קורנים ומאושרים במיוחד, עם תחפושות לא שגרתיות שהם בחרו לעצמם, תדעו שהלב והידיים של איילה עומדים מאחורי התחפושות.
מלי גרין, סופרת ועיתונאית, נשואה פלוס עשרה, מחברת הספר "אמא. קום" ומעבירה הרצאות בנושא "אמהות-קריירה ומה שביניהם". לאתר הבית של מלי גרין לחצו כאן.
