עבודות שירות לאלמנתו של גנב השעונים מ-1983
נילי שמרת הורשעה בארה"ב שקיבלה כ-100 חפצי ערך שגנב בעלה המנוח ממוזיאון האיסלאם בירושלים. עורך דינה טוען כי היא נפלה קורבן להטעייה, אך גורלם של 10 שעונים טרם התברר
אלמנתו של נעמן דילר, אחד מגדולי הפורצים בשנות ה-70', הורשעה שקיבלה רכוש גנוב ונידונה לחמש שנות מאסר על-תנאי - כך הודיעו הלילה (ד') הרשויות בארצות הברית. נילי שמרת (64) הורשעה שקיבלה יותר מ-100 פריטי אספנות מאהובה המנוח, ובהם שעון שזכה לכינוי "מונה ליזה של השעונים".
הממונה על נציבות הביטוח בלוס אנג'לס, סטיב פויזנר, מסר כי שמרת הורשעה ב-23 בפברואר בכך שקיבלה כ-100 שעונים יקרי ערך שנגנבו ממוזיאון האיסלאם בירושלים לפני 27 שנה. היא נידונה לחמש שנות מאסר על תנאי ו-300 שעות עבודות שירות למען הציבור.
הפריצה למוזיאון האיסלאם בירושלים, שנחשבת עד היום לאחת הגדולות בתולדות המדינה, פוענחה רק לפני שנתיים על ידי משטרת ישראל. מדובר בגניבה שערכה נאמד בזמנו בכ-200 מיליון שקלים ישנים - בין הפריטים גם שעון שהוכן עבור מרי אנטואנט, שערכו נאמד בכ-30 מיליון דולר.
"אחת הפריצות הגדולות בתולדות המדינה" (צילום רפרודוקציה: חיים צח)
הפריצה התרחשה באפריל 1983 ולאחריה הוקם צוות מיוחד, שלמרות חקירה מאומצת לא הצליח לאתר את הגנבים. באוגוסט 2006 יצרה עורכת דין מתל-אביב קשר עם מוזיאון האיסלאם והציע למכור לו חלק מהשעונים. מוזיאון האיסלאם לא דיווח למשטרה על השיחה והחל לנהל משא ומתן עם עורכת הדין, שבסיומו הוחזרו 40 מהשעונים הגנובים תמורת 150 אלף שקלים.
בשנת 2007 דווח למשטרת ישראל על העסקה, ובעקבות זה הוחלט לחדש את החקירה. תוך כמה חודשים חלה התפתחות בחקירה כשהתברר שנעמן לידור (דילר), אחד מגדולי הפורצים בשנות ה-70' אשר פעל בעיקר באירופה, הוא זה שהחזיק בשעונים עד למכירתם חזרה למוזיאון.
חפצי ערך שנגנבו ממוזיאון האיסלאם (צילום רפרודוקציה: חיים צח)
דילר נפטר לפני שש שנים, ואלמנתו חיה מזה כ-30 שנה בארצות הברית. במשטרה
ידעו להגיד בדיעבד כי עורכת הדין שניהלה את המשא ומתן עם מוזיאון האיסלאם - ייצגה את אלמנתו של נעמן. שמרת שיתפה פעולה עם המשטרה, ומסרה מסמכים על חשבונות בנק שהחזיק באירופה. בפברואר 2008 התברר כי המנוח החזיק בכספת בהולנד, בה נמצאו 13 שעונים נוספים ובהם השעון שהוכן לאנטואנט במאה ה-18.
כעת שמרת נדרשת לשלם על מעשיו של בעלה המנוח. עורך דינה, ג'ף רובינשטיין, טוען כי מרשתו "נפלה קורבן להטעייה". הוא סיפר כי האלמנה מסרה למשטרה את כל המסמכים והובילה את השוטרים לשעונים הגנובים: "הייתה זו הצוואה של בעלה לשעבר שהציבה אותה בעמדה זו. היא לקחה אחריות על חלק קטן בסיפור". הוא ציין כי מרשתו מעוניינת להמשיך בחייה, וביקש לכבד את פרטיותה. הוא לא ידע לומר מה עלה בגורלם של עשרה שעונים נוספים, שעד היום טרם אותרו.
