שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: AP
    "יש חיילים שנהנים בעיראק"
    מארק בול, תסריטאי "מטען הכאב", הגיע לעיראק במטרה לכתוב כתבה אנטי-מלחמתית, אבל גילה שם את ההתמכרות לאדרנלין. "במלחמה אתה מתרגל לאגרסיביות כי אין שום דבר אחר", הוא אומר, ומספר על העבודה עם ביגלו והמסר הפוליטי של הסרט

    הבמאי קוונטין טרנטינו טען פעם שפרס האוסקר לתסריט המקורי הוא “פרס הניחומים לסרט המגניב של השנה”. בטקס האוסקר ה-82 שייערך בהוליווד בתחילת השבוע הקרוב, עשוי טרנטינו לקבל את פרס הניחומים הזה עבור סרטו "ממזרים חסרי כבוד". במהלך עונת הפרסים הנוכחית, הפרשנים סברו שטרנטינו נחשב זוכה כמעט ודאי בקטגוריה הזאת.

     

    אבל התפתחויות שחלו לאחרונה מתחילות לערער את בטחון המהמרים: מארק בול, התסריטאי של "מטען הכאב" מהווה לפתע יריב מסוכן. בול עלול לחטוף את הפסלון מטרנטינו לאור הישגיו: פרס איגוד התסריטאים (עליו לא נאלץ להתמודד מול טרנטינו, שלא זכה למועמדות בעקבות בעיה טכנית) ופרס התסריט המקורי בטקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע.


    "מטען הכאב". יגנוב את ההצגה מטרנטינו וקמרון?

     

    בול, יליד ניו יורק בן 36, כתב את "מטען הכאב", העוסק ביחידה אמריקנית של מפרקי מטענים ומסלקי פצצות הפועלת בעיראק על סמך חוויותיו האישיות. ב-2004 הוא נשלח לבגדד על ידי מגזין "פלייבוי". השהות בעיראק וההשתתפות בקרבות טלטלה אותו.

     

    "במשך שלושה שבועות התלוותי ליחידה של מסלקי פצצות, חייתי את הסביבה שלהם וישנתי איתם", מספר בול. "אתה עומד עם קסדה על הראש באמצע בגדד ורואה את החיילים מפרקים פצצות. אלה אנשים שהעבודה שלהם היא להתמודד עם איום המוות באופן ישיר. זוהי עבודה מרתקת מבחינה פסיכולוגית. הביקור שלי בעיראק היה חוויה עמוקה וייחודית. כשאתה מבלה יום אחד בשדה קרב, אתה לא חושב על הכביסה שאתה צריך לעשות ולא על המכונית שלך. אתה לא חושב על שום דבר, חוץ מעל המורטליות שלך".

     

     

    לביים מכאן, להרגיש שם

    בול לקח איתו את עיראק גם כששב הביתה. "כשחזרתי לניו יורק, הרגשתי שאני עדיין שם וצעקתי על אבא שלי: 'בוא ניסע מהר יותר, למה אנחנו נוסעים לאט?'. במלחמה אתה מתרגל לאגרסיביות כי אין שום דבר אחר. אין שחרור לחצים, אין אזור שבו אתה יכול להירגע. בזמן מלחמת וייטנאם החיילים הלכו לברים, השתכרו וחזרו לחזית, אבל בגדד עצמה היא אזור מלחמה מותקף. כל דבר שם הוא איום במוות, גם פח זבל וערימת אבנים יכולים להרוג אותך וזה משפיע על כולם.


    בול (משמאל) עם שותפיו ל"מטען הכאב" (צילום: רויטרס)

     

    "הרבה אנשים ממשיכים עם החיים שלהם אחרי המלחמה, אבל אחוז מאוד גבוה לא. ל-20 אחוז מהחיילים יש תסמונת פוסט-טראומה. זה מחיר פסיכולוגי מאוד כבד, להיות בסביבה כל כך לחוצה יום יום".

     

    מתוך החוויה העיראקית הטראומטית כתב בול שני תסריטים: "בעמק האלה" שביים פול האגיס ושכשל בקופות ו"מטען הכאב" שמועמד לתשעה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט המצטיין, ונחשב למועמד היחיד שעשוי לחבל בסיכויי הזכייה של "אווטאר".

     

    בול הפקיד בידי קתרין ביגלו ("נקודת פריצה"), שמבינה דבר או שניים באקשן יעיל, במדים ובכלי נשק, את בימוי "מטען הכאב". "קתרין ואני עבדנו על פרויקט טלוויזיוני ב-2002 - פיילוט ל'פוקס' על שוטרים סמויים בפנסילבניה, שכשל בסופו של דבר. כשחזרתי מבגדד פניתי לקתרין בעניין 'מטען בכאב', כיוון שהיא הבמאית היחידה בעולם שיכולה לשים אותך היישר בתוך הנעליים של החייל", מסביר בול. "ואכן הבימוי שלה יוצא מן הכלל - זו פרזנטציה גרפית מדהימה של המצב בחזית. כשאני רואה את הסרט אני מרגיש שאני ממש שם.

     

    "לקתרין חשוב היה להיות אותנטית וריאליסטית ושהסרט יהיה מבוסס על אבחנות ולא על פולמוס, ואכן חלק נכבד מהתסריט מבוסס על אבחנות ממקור ראשון - שיחות וראיונות עם חיילים. הכנסתי גם דמיון לדמויות כי לא רציתי להעליב אנשים, אבל הסיטואציות אמיתיות, ואם הראינו חלק מהמלחמה בצורה מדויקת אז השגנו את מה שרצינו". בינתיים, יש מי שטוען אחרת לגבי אותם ראיונות: חייל אמריקני טוען שבול גנב ממנו את סיפורו האישי. בול ומפיקי הסרט מכחישים את הטענות.

     

    לחיות בשביל המלחמה

    "מטען הכאב" ישודר מחר (א') בבכורה ב-yes movies 1, ומשם ימשיך לקולנוע לב (החל מחמישי הבא). העלילה שלו מתמקדת בג'יימס (ג'רמי רנר), חבלן מוטרף שמפליא לפרק מטענים ופצצות ולא תמיד מציית להוראות הביטחון.


    מתוך הסרט. "הצבא האמריקני מורכב מאנשים שבחרו להיות בקרב"

     

    "המלחמה היא המקום היחיד בה ג'יימס מרגיש חי", מאבחן בול. "כמו הרבה חיילים אחרים, הוא מכור לאדרנלין. כשהגעתי לעיראק, הייתי עיתונאי שמאלני שרצה לכתוב מאמר אנטי מלחמתי וציפיתי שהחיילים יתלוננו על המצב, אבל גילתי שהם דווקא נהנים מהעבודה שלהם. ואז קלטתי שהסיטואציה בעיראק שונה מבחינה פסיכולוגית ממלחמת וייטנאם, שם החיילים גויסו בכוח ולכן הם נהגו להתלונן.

     

    "מלחמה זה נורא, אבל צריך להבין שהצבא האמריקני כיום הוא צבא של מתנדבים, אנשים שבחרו להיות בקרב. המלחמה היא אדרנלין בשבילם. זה אולי סוד מלוכלך של מלחמה, אבל כמה שזה נורא, יש אנשים בעיראק שנהנו מהאינטנסיביות של החוויה. ומבחינה עיתונאית, של כתב שמחפש ריגושים, אני יכול להזדהות עם הפסיכולוגיה של החיילים".

     

    לא מפתיע שבול בחר לפתוח את "מטען הכאב" עם ציטוט של כריס הדג'ס, עיתונאי ה"ניו יורק טיימס": "פעמים רבות, ריגוש הקרב מהווה התמכרות חזקה וקטלנית, כי המלחמה היא סם". "זה לקוח מספר שכריס כתב על החוויות שלו ככתב זר", מספר בול. "כריס הרגיש שהוא צריך להיות בכל מקום חם. כשהוא היה יושב בבית הוא היה מדוכא, ולכן ביקש מהעורך שלו לשלוח אותו למקומות

    משוגעים בדיוק כשהתחילו שם בעיות. קראתי את הספר שלו במטוס וחשבתי לעצמי: 'שיט, זה אני'. עכשיו אני מנסה לרפא את ההתמכרות שלי ולהישאר ליד הבריכה בהוליווד".

     

    "מטען הכאב" הוא לא סרט פוליטי כמו סרטים אחרים שנעשו עם עיראק. למה הלכתם על הכיוון הזה?

     

    "יש תחושה שכדי שסרט יהיה פוליטי צריך לקום ולתת נאומים, אבל אני כצופה לא מחפש שיתנו לי הצהרות, זה מעצבן אותי וזה בדרך כלל לא מתוחכם. אז חשבנו לעשות סרט שידגים את מה שהחיילים עוברים, במקום להגיד את מה שאנחנו חושבים. אנחנו רוצים לשים את הקהל בחוויה של עיראק ולהראות להם שכל דבר שם הוא איום במוות. וכשאתה רואה בסרט את האכזריות ואת המחיר הקשה שאזרחי עיראק משלמים ואת הסטרס של החיילים, אי אפשר לחוות את זה ולהגיד: 'וואוו ,זה נפלא'. לכן בשבילי 'מטען הכאב' הוא סרט שיכול לעזור לך לעצב דעה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים