שו"ת: "איך אדע שבתי לא מנוצלת מינית?"
מקרה האונס הקבוצתי בצפון תל אביב פרץ את סכר הדאגה ההורית. למערכת "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" הגיעו שאלות רבות של הורים שמצאו עצמם חסרי אונים מול ריבוי הסכנות האורבות לילדיהם. פאנל מומחים עונה על השאלות
על האונס הקבוצתי שביצעו נערים מצפון תל אביב אמרו חוקרי המשטרה כי מדובר במקרה הקשה ביותר הזכור להם. נוסיף לכך את העובדה שבחודשים האחרונים נחשפו מקרים מזעזעים נוספים של התעללות מינית בילדים, ונבין מדוע נפרץ סכר הדאגה של ההורים. רובנו שולחים את הילדים אל העולם הגדול ועומדים חסרי אונים מול הסכנות האורבות להם שם בחוץ. אבל האם אנחנו ממלאים עד הסוף את תפקיד ההורות האחראי והקשה מנשוא, והאם אנחנו באמת עושים הכל כדי למנוע את הסכנות הללו? האם אנחנו יודעים לשאול אותם את השאלות הנכונות? וחשוב מכך – האם אנחנו יודעים כיצד לשאול כדי לקבל תשובות שיסייעו לנו לעצור את האונס הבא?
עשרות שאלות של הורים מודאגים זרמו למערכת "ידיעות אחרונות". כינסנו פאנל מומחים מיוחד שענה על המרכזיות שבהן, כדי להרגיע, להדריך ולהעניק להורים כלים לשליטה טובה יותר בחיי ילדיהם. לפניכם מגוון שאלות חשובות שקיבלנו, ותשובות שהעניקו אנשי המקצוע הבאים:
דני עמית – פסיכולוג ממכון אדלר; פרופ' עמוס רולידר – ראש המכון לחקר קשיי התנהגות של ילדים ונוער במכללת עמק יזרעאל; ד"ר דניאל ולטמן – סקסולוג קליניג וקרימינולוג מהמכללה האקדמית בית ברל; פרופ' חיים עומר - מחבר הספר "הסמכות החדשה" ומרצה באוניברסיטת תל אביב.
שאלה:
איך אני כאימא יכולה להיות בטוחה שהילד שלי לא נגרר לחבורה של אנסים ועושה מעשים כאלה?
תשובה:
עמית: "ההורים הם אלה שצריכים למנוע מילדיהם להיגרר למעשים כאלה. הם צריכים להיות שוטרי התנועה של הילדים ולהשתמש בתמרורי אזהרה של ערכים ומוסר שיבלמו את הילד מלבצע מעשה שהוא בבחינת טאבו. ילד שגדל באופן עקבי על ברכי ערכים של כבוד לזולת, שיודע להבחין בין מותר ואסור, שמכיר את הצרכים שלו וגם את זכויות היסוד של האחר – אמור להיות מצויד במנגנון של 'שיטור פנימי,' של יכולת ריסון עצמית.
"התפקיד הנוסף של ההורים הוא ניטור ומעקב – לאורך כל ההתפתחות של הילד אנחנו צריכים להיות עם אצבע על הדופק, לדעת איך עם מי הילד מבלה, עם מי הוא מסתובב, מה הוא עושה בשעות הפנאי שלו. אנחנו אמורים גם להכיר את הילד ולזהות אצלו התנהגות בעייתית שיכולה להעיד שמשהו השתבש. כאשר הילד מתחיל לנקוט בהתנהגות אנטי-מוסרית, אנחנו כהורים צריכים להיות מספיק מעורבים בחייו כדי לזהות אותה, ולוודא שהוא מבין את חומרת ההתנהגות ומשלם את המחיר. אסור להשאיר את החינוך לגורמים חיצוניים. הילד צריך לדעת שלהתנהגות בעייתית יש מחיר."
עומר: "השגחה הורית היא הדרך היחידה למנוע סיכונים. ההורה צריך להיות עם אצבע על הדופק. לשאול את הילד כל הזמן שאלות, להראות נוכחות בחיים שלו, להתערב בלי לסס. כאשר ההורה מעורב רמת הסכנות שהילד נגרר אליה יורדת פלאים. הורים יכולים בהחלט למנוע מצבים כאלה, אם רק יגלו יותר מעורבות בחיי הילדים שלהם. זאת האחריות ההורית בהתגלמותה."
שימו לב לשינויים בהתנהגות. צילום אילוסטרציה: index open
שאלה:
איך אני כהורה מזהה שהילדה שלי מנוצלת מינית על ידי חבר ראשון שלה?
תשובה:
עמית:
"האידיאל הוא שיש סוג של פתיחות וקשר עם הילדים וההורה הוא סוג של יועץ. אסור לאפשר לילדים מרחב סודי שאין לנו נגיעה אליו כמבוגרים, כדי שלא יהיה מצב שילד נמצא הרבה זמן ללא השגחה. הורה חייב להכיר את החברים של הילדים שלו, להיות בבית כשהם באים להתארח, כדי לזהות האם יש ילדים בעייתיים, ואם הוא מזהה כאלה להסביר לילד מה הבעייתיות עם אותם חברים. על ההורה לשרטט בפני הילד מודל של חבורה תקינה, ולהיות מספיק בתמונה כדי לבלום התנהגויות או אירועים שמעלים את הסיכון כלפי הילד שלו. על ההורים לשים לב האם הילד שלהם נמצא בקשרים חברתיים בתוכם הוא מרגיש סוג של תלות, האם אלה קשרים שקיים בהם חוסר איזון שגורם לחוסר כבוד כלפי הילד או ילדים אחרים."
עומר: "ההורה צריך ליצור עם המתבגרת מערכת יחסים שבה הנערה משתפת את ההורה בחוויות חיוביות אבל גם בחוויות שליליות. אם יש מערכת יחסים של הקשבה ותמיכה הילד לא מרגיש ששופטים אותו. מצד שני, ההורה צריך להיות כזה שמקשיב, מפנה זמן עבור הילד ומציב גבולות ברורים, שהבסיס שלהם הוא פיקוח הורי. פיקוח הורי משמעותו שאני יודע איפה הילד שלי נמצא בכל רגע נתון ובחברת מי; שאני לא חושש לבדוק מה קורה איתו וגם קשוב למה שקורה איתו. במקרה כזה ארוחות משפחתיות חשובות מאוד, המון סיטואציות לא פורמאליות ולא חינוכיות נחשפות ליד השולחן."
שאלה:
אני מרשה לילדה שלי ללכת למסיבות פיג'מות מעורבות. אביה לא מרשה לה ללכת כשיש גם בנים שישנים בשק שינה. איך מתמודדים?
תשובה:
עמית:
"אם זה חבר ממושך אנחנו נכיר לפחות את רובם וזה בסדר. זה כמו באינטרנט: לא נפגשים עם אנשים אנונימיים. גם כאן אנחנו כהורים לא מוכנים שתהיה אנונימיות בנושא של חברים. אם אנחנו לא יודעים עם מי הוא יוצא לא מאפשרים לו לצאת, זה המסר שצריך להעביר לו. אנחנו סוג של בקרי איכות, לא מאפשרים לו לצאת עם ילדים שלא עברו בקרה."
רולידר: "חלק מהנערים והנערות הפכו את הלילה ליום ואת היום ללילה. זה המקומות שלהורה אסור לוותר עליהם. קמים והולכים לבית הספר ועושים שיעורי בית וישנים בזמן. לא לפחד הילדה ולאפשר לה לישון אצל החברות שלה. אין דבר כזה, ישנים רק במקום אחד, להגיד גם לחברות לא לקבל את זה. צריך להיות חזקים מול הילד." כמה חשוב שאכיר את החברות של הבת שלי?
עומר: "לדעתי חשוב להיות בקשרים טובים עם החברות של הנערה המתבגרת. ברגע שאתה בקשר טוב עם החברה הטובה תקבל גם ממנה אינפורמציה שהבת שלך לא תספק. חשוב גם מדי פעם לבקש מהיועצת להסתכל על הילדה בהפסקות: אם היא מתפקדת באופן נורמלי, מחייכת ושמחה או שהיא מדוכאת עצובה. חשוב לשים לב לכל נורה אדומה שיכולה להידלק בלי שהנערה באה לספר."
שאלה:
שמעתי שכאשר ילדות עוברות התעללות מינית הן מתחילות להכאיב לעצמן. איך אני מזהה את את הסימנים הללו?
תשובה:
עמית:
"אצל נערות שעברו התעללות מינית יכול להיות גם מרכיב של פגיעה עצמית. זה מרכיב שמחזיר את חווית השליטה, כמו שאחרים השתמשו בגוף של הילד, ככה הילד מפנה את התוקפנות והכעס כלפי פנים. גם התנהגות כזאת היא סימן אזהרה."
רולידר: "נערה שהוריה שואלים ולא שיפוטיים 95 - אחוזים שהם יידעו שהילדה שלהם במצוקה. אני לא חושב שיש משהו חד משמעי, לא חייב להיות סימן פיזי."
שאלה:
מה הסימנים שילדות מראות כאשר הן במצוקה? האם הן מרעיבות את עצמן? שותקות יותר?
תשובה:
רולידר:
"יש הרבה אפיונים אבל ברגע שאתה רואה שהנער מפסיק לתפקד על פי אורח חיים שמתאים לגילו, ברגע שאתה רואה את סימנים של הסתרה, הפסקה של תפקוד רגיל, שינוי קיצוני בהתנהגות צריך לבדוק את הדברים."
עומר" :כשהילד נותן את התשובה 'זה לא עניינך,' זה בטוח עניינך. הורים צריכים להיות נוכחים, לדעת מה קורה במשך שעות היום והלילה. הסימן המרכזי הוא התחמקות, זה אות אזהרה להורים. ילדים שמתחמקים באופן שיטתי, ההורים צריכים לדעת שזה סימן אזעקה. שקרים שבהם הם נתפסים זה כבר אות אזעקה חמור."
שאלה:
הילדה שלי התחילה בזמן האחרון לעשות פירסינג בכל מקום אפשרי בגוף. אמרו לי שזאת יכולה להיות תוצאה של התעללות שהיא עוברת. האם זה נכון?
תשובה:
ולטמן
" :ייש לעיתים התנהגות של פגיעה עצמית כתוצאה מניצול מיני, אבל לא הייתי רוצה לעשות קשר ישיר. לא כל פעם שהנערה רוצה קעקוע או פירסינג זה בגלל שהיא נוצלה מינית."
שאלה:
הדלת של הילד שלי רוב היום סגורה, איך אני יכולה להיכנס פנימה?
תשובה:
עמית: "צריך למצוא את הגבול בין השארת פרטיות ומצד שני לא לתת אוטונומיה מסוכנת. חשוב לוודא עם מי הילד נמצא, שיהיה מעקב מה קורה כשהדלת סגורה וגם לסכם עם הילד על כללים מוגדרים. אם ילד מסתגר עם חבר או חברה, אז מדי פעם צריך לוודא שלא עושים דברים בעייתיים. לא משאירים יותר מדי זמן דלת סגורה בלי ביקורת. כמובן שאפשר לדפוק ולבקש רשות לפתוח דלת. חשוב להתרשם מהתגובה של הילד לכניסה שלכם. אם דפקת ונכנסת ואתה מתרשם שסך הכל הדברים בסדר אז אין בעיות. אם יש תחושה שהתגובה היא הסתרה, אז כנראה שיש פה בעיה."
עומר: "אם אין סימני אזעקה והילד סוגר את החדר, אבל לא נועל אותה וכשההורים דופקים הוא פותח, אז המצב מצוין. כשהוא נועל המצב פחות מצוין ואז יש לנו תרגולות איך הורים יכולים להגיד שהחדר הוא חלק מהבית, שעדיין באחריותם ולכן הם לא מסכימים שהוא ינעל את עצמו".
שאלה:
הילדה שלי הולכת לקוסמטיקאית ובעלה של הקוסמטיקאית מסתובב בבית כשהדלת פתוחה בזמן טיפול. איך מסבירים לילדה שלא חושפים את הגוף בזמן שיש גבר זר במקום?
תשובה:
עמית:
"חלק גדול מההתנהגויות שמלמדות על צניעות ופרטיות הן כאלה שמלמדים בבית. כבר בגיל ההתבגרות מלמדים שצריך לסגור דלתות ולא להסתובב עירום. כשיש מתבגר בבית צריך להתנהג אחרת מאשר עם ילד קטן בנושא עירום ופרטיות, וככה הילד מבין שזו התנהגות לא מתאימה. אפשר להגיד לילד שאם הוא ישן אצל חבר והוא מרגיש שלא מכבדים את הפרטיות שלו, זכותו להגיד משהו ולעצור את זה."
ולטמן: "אם הנערה מרגישה אי נוחות זו תחושה אמיתית ונכונה, צריך לסמוך על האינסטינקטים והתחושות שלה ולהסביר לה שיש לה זכות להגיד שלא נוח לה בסיטואציה הזאת."
שאלה:
הילדה שלי רוצה לישון אצל חברה שאני לא מכירה את ההורים שלה. מה לעשות? ללכת לביקור בית?
תשובה:
עמית:
"אם זו משפחה שלא מוכרת לנו, אז בהחלט כדאי ליצור איזושהי היכרות, לא פורמלית בהכרח, עם המשפחה וההורים. לאורך השנים יש להנחות ילדים לגבי התנהגות מול מבוגר אחר ולהסביר להם איפה עובר הגבול. כדאי גם ללמד ילדים מגיל צעיר את נושא ההגנה העצמית." עומר: "הדבר הכי טוב זה ביקור בית, ליצור קשר עם ההורים, לדבר איתם בטלפון, ואם זה אפשרי אז לעשות גם היכרות אישית."
שאלה:
לילד שלי יש חברים שאני לא חושבת שמתאימים לו. איך אומרים לו את זה? איך מפסיקים את הקשר?
תשובה:
עמית:
"אם יש יחסים טובים בין הורה לילד האידאל הוא לדבר ישירות, להשתדל לא להעליב או לפגוע בחבר, אבל אם רואים התנהגות בעייתית לדבר איתו על זה. זה גם נותן הזדמנות לילד לשכנע אותנו או להראות לנו שאנחנו טועים. בגילאים צעירים יותר יש יכולת לכוון את הילד לילדים שיותר נראים לנו כמתאימים."
רולידר: "זה לא יעזור להגיד לילד לא לצאת עם אחרים. אם אתה רוצה לפעול ביד חזקה אז תעשה את זה בגלל הבן שלך ולא בגלל החברים שלו. תכניס אותו לחוג מסוים, תחשוף אותו לסביבות אחרות, במקרים מסוימים צריך אולי גם לשנות את כל סביבת המגורים."
שאלה:
כשהילדה אומרת אין לי מצב רוח, אני בדיכאון ולא בא לי לספר. איך פותחים את זה?
תשובה:
עמית:
"יש ילדים שמעדיפים לא לספר כי מדובר בחוויה שהיא לא נעימה. התחושה היא שאם אני לא מספר זה סוג של מנגנון הדחקה. אנחנו צריכים במידה מסוימת לעזור לילד להבין שאם הוא מספר זה משהו שיכול להקל עליו. המטרה בסופו של דבר שיהיה לו יותר טוב ואנחנו רוצים לעזור. להעביר מסר של הקשבה, שהשיתוף משתלם. לכבד גם את הרצון שלהם, אם הם מבקשים לא לספר אז לעמוד בהבטחה ולגלות סוג של רגישות למצב הזה. ילד פגוע מרגיש אשם ולכן צריך להדגיש בפניו שהקורבן לא אשם."
רולידר: "כשאתה רואה שהילדה מסתגרת כשהיא מגיעה הביתה, שהיא בוכה ועצובה בחדר, קודם כל צא החוצה, תבדוק עם החברים ובית הספר מה קורה. תשכור אפילו מישהו שיעקוב אחריה, או שתערב איש מקצוע. בטוח שיש מישהו שהיא תשוחח איתו ותהיה לו האינפורמציה לתת לך, רק תפקח את העיניים ותציץ ותראה מה קורה."
שאלה:
הילד יצא מהבית ולא אמר לאן. איך אני יכולה לדעת בלי שהוא מספר? איך תופסים את הילד על שקר כשהוא מתפתל?
תשובה:
עמית:
"ברמה הפרקטית, מעבר לשוטר הפנימי חשוב שההורה יהיה מעורב בחייו של הילד, לדעת איפה הוא נמצא, אצל מי הוא נמצא, מי המבוגר האחראי שנמצא בסביבה או באזור. צריך לוודא ולעמוד על זה שכשהוא עובר ממקום למקום הוא מיידע אותי, האידאל הוא לראות אותו בצאתו וגם כשהוא חוזר. לראות באיזה מצב הילד חוזר, שהמעורבות ההורית תהיה עמוקה יותר ותהיה בקרה על המיקום של הילד. הרבה בני נוער נמצאים שעות ארוכות ללא השגחה וללא ידיעת ההורים וכך למעשה ללא ביקורת."
עומר: "לעשות סבב טלפוני, ליצור קשר עם הורים וחברים של הורים ולהשאיר הודעות וזה מקטין סיכון. אפילו שהילד מתרגל, אנחנו עוזרים להורים להתמודד עם הרוגז של הילד ולגרום לו להגיד לאן הוא הולך ולא להסתבך."
שאלה:
החברות והאחיות של הבת שלי כל הזמן מחפות עליה. איך אני יכולה לפרום את קשר השתיקה?
תשובה:
עמית:
"הרבה פעמים בגיל הזה נושא שיתוף המבוגר נתפס כהלשנה או חציית גבול במובן שאני כאילו מפליל ילד לידי המבוגרים. חשוב להדגיש את ההבדל בין הגנה על ילד לבין הלשנה שהתוצאה שלה היא פגיעה בילד. כשמישהו מספר על ילד שהוא מנוצל וחשוף לפגיעה חשוב להדגיש את זה, חובת הדיווח היא לפי חוק אבל גם החובה להציל ילד שנמצא בניצול, חשוב להבהיר שאם יש ספק אז חשוב להתייעץ אפילו אם זה בצורה אנונימית."
עומר: "כשילד מגלה שילד אחר בצרה נשבר קשר השתיקה, המון פעמים הצלחנו להגיע לילדים בסיכון על ידי חברים, ברגע שיש סימנים של סיכון ההורה צריך לקשור קשרים עם החברים. אנחנו מלמדים הורים שכל מי שמבקר בביתי הוא אורח שלי, מישהו שאני רוצה לדעת את שמו ומאיפה הוא. אין כזה דבר שבגלל שהוא חבר של הבן לא נוכל לדבר איתו, זה משהו שאנחנו מלמדים את ההורים לעשות. חושבים שלפעמים שהחדר של הילד קדוש,אבל אין כזה דבר, הורה יכול לדפוק בדלת ולהביא מגש של כיבוד ותוך כדי זה ליצור קשר."
שאלה:
איך אני כאמא מסבירה לבת שלי שהגוף שלה הוא שלה ושלאף אחד אין זכות עליו? איך מתחילים שיחה כזאת? איך יוזמים אותה?
תשובה:
עמית:
"אפשר מדי פעם, במשפטים קצרים, להעביר את האני מאמין שלך - להסביר שצריך להרגיש בשלים ולא להיכנס ליחסי מין מתוך כפייה ורק מחברות. גם אירועים חדשותיים כמו זה אפשר לנצל כדי להעביר מסרים לילד. ילד מקשיב למה שקורה בבית וגם התעלמות היא סוג של מסר."
עומר: "עד היום לא המציאו גישה יותר טובה מאשר לקחת את הילד לבית קפה ולעשות שיחה שבה ההורה גם מספר על עצמו וגם על הנושא, זו השיטה הוותיקה, הטובה, הבדוקה והמכבדת ביותר."
השתתפו בהכנת הכתבה: דני ספקטור, איריס ליפשיץ קליגר וענת מידן.
למי פונים?
ער"ן 1201 – מכל טלפון עלם 03-6477898 – מכון אדלר 09-9518434 – המרכז לנפגעות תקיפה מינית 1202 –
לפנייה לכתב/ת 
