שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    זאבי הגולן: טורפי העל של ישראל

    שרידי צבאים שנטרפו ודיווחים של בוקרים על "כלבים גדולים" שטרפו עגלים. הסימנים היו ברורים: יש זאבים בגולן. במחקר של 13 שנה למדנו עליהם רבות, הבנו איך להגן על העדרים וחיות הבר, ולמנוע הרעלות של פורעי חוק, שפוגעות בחיות רבות אחרות. הרווחנו אוכלוסיה בריאה ומשגשגת של זאבים מקומיים. כי למרות השיניים, גם הם זקוקים להגנה

    כמחצית ממיליון הדונמים של הגולן הם שטחי מרעה. השאר הם שטחי אימונים של הצבא, יישובים שבהן מתגוררים כ-22אלף תושבים ושמורות טבע. בכל המערכת האינטנסיבית הזאת חיים גם זאבים. בעזרת חושים חדים, זהירות וכושר הסתגלות הם מצליחים לשרוד ולהקים את הדורות הבאים.

     

    הגילוי של הזאבים החל בצבאים - יותר נכון במגמת הירידה במספרם. באמצע שנות ה-80 נספרו בשטחי הגולן למעלה מ-5,000 צבאים. מתחילת שנות ה-90 החל מספר הצבאים לרדת, בניגוד לכל המחקרים ותחזיות החוקרים. בספירת הצבאים האחרונה, שנערכה בשנת 2009, אותרו כ-160 פרטים בלבד.

     

    הסיבות לירידה הדרמתית במספרים שונות, ובחלקן לא ידועות, אך בתצפיות של פקחי הרשות וחקלאים נראו יותר ויותר תנים וזאבים רודפים אחרי צבאים, וכן נראו שרידי צבאים ליד מאורות זאבים. הקשר בין הזאבים לצבאים אמנם לא נבדק באופן מדעי, אך ניתן להעריך שיש כאן מערכת אקולוגית של טורף ונטרף.

     

    בעיית הזאבים מול מגדלי הבקר החלה להתעורר באמצע שנות ה-90. במהלך סיורי הבוקר החלו המגדלים לגלות עגלים שמתו בצורה לא טבעית, עם סימני טריפה עליהם. גם פרות נמצאו מתות, בעיקר בשעת ההמלטה או מיד לאחריה. בנוסף נמסרו דיווחים מבוקרים על "כלבים" גדולים עם סימנים חיצוניים, כולל הליכה והתנהגות שלא דומים בדיוק לכלב משוטט. שחיברנו את כל הנתונים ולמדנו אותם הבנו שמדובר בזאבים.

     

    כדי למנוע מהחקלאים לקחת את החוק לידיהם ולפזר רעל בשטח וכדי לנסות ולהבין את הבעיה וכיצד ניתן לפתור אותה, הוחלט ברשות ללמוד את הנושא ולערוך מחקר מקיף.

     

    צילום: שי גבעון

     

     


     

    זה היה שיתוף פעולה בין הגופים הירוקים - רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע - המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות וארגון אמב"ל (ארגון מגדלי בקר לבשר). צוות היגוי בשיתוף עם אקולוגים מהאקדמיה גיבש את מטרות המחקר ואופיו. בין הנושאים היה גם בדיקת אמצעי ההגנה כנגד טריפות, שנועדו להרחיק את הזאבים ולמנוע מהם מלפגוע בפרות ובעיקר בעגלים אחרי ההמלטה.

     

    כדי לקבל תשובות לשאלות המחקר לכדנו ומשדרנו זאבים במטרה לעקוב אחריהם. לכידת זאב היא משימה לא פשוטה הדורשת מיומנות ובעיקר סבלנות. התחלנו להתחקות אחר סימני הזאבים בשטח ולהציב מלכודות רגל. המלכודות האלה מרופדות בגומי וננעלות בעזרת קפיץ על רגלי הזאב מבלי לפגוע בו. פעילות הלכידה דרשה שעות עבודה רבות מסביב לשעון ושחרור חיות אחרות שנלכדו, כמו תנים, שועלים, חזירים ונמיות.

     

    מיד עם לכידת הזאב הרדמנו אותו, ובזמן הקצר שהוא ישן לקחנו דגימת דם, שקלנו אותו ומדדנו נתונים שונים (אורך הניבים, אורך הגוף, גודל כף הרגל וכו'). לאחר התקנת הקולר עם המשדר על הצוואר הוא שוחרר במקום שבו נלכד. לכל משדר יש תדר משלו, וכך ניתן לעקוב אחר הזאב בעזרת מקלט ואנטנה.

     

    במהלך שנות המחקר (1999-2002) נלכדו לא מעט זאבים שסיפקו לנו מידע חשוב מאוד. בעזרת המעקבים הגענו פיזית לרובם, ואף לחלק מהמאורות.

     

    "אדם לאדם זאב" - משפט מוטעה מיסודו

    הזאב הוא חיה חברתית שחיה בלהקה עם הייררכיה ותפקידים מסודרים. המשפט השגור "אדם לאדם זאב" מוטעה ביסודו. בלהקה ממוצעת יש בדרך כלל שניים עד שבעה פרטים מעל לגיל שנה. המספרים משתנים בהתאם לעונה. בכל להקה קיים הזוג השולט (אלפא) שרק הוא מזדווג. גם בוגרים "רווקים" יכולים לחיות בלהקה.

     

    עונת ההמלטות מתחילה בדרך כלל במרס, וגודל שגר הוא בין ארבעה לעשרה גורים. בגיל שלושה חודשים הגורים מתחילים להתלוות להוריהם. עד אז הם נחבאים במאורה ובסביבתה בהשגחת "שמרטף". הם נמצאים עם ההורים עד גיל שנה, ואחר כך יוצאים בדרך כלל לדרך עצמאית.

     

    הזאב פעיל בעיקר בלילה. לכל להקה יש נחלה משלה שגודלה משתנה בהתאם לזמינות המזון, מספר להקות הזאבים, הפרעות האדם בשטח וכו'. בגולן גודל הנחלה כ-45 קמ"ר (נחלה באלסקה או במונגוליה יכולה להשתרע על פני מאות קילומטרים רבועים). הזאב מסמן את הנחלה באמצעות גללים, שתן ויללות אופייניות.

     

    הזאב אוכל בדרך כלל בשר שאותו הוא טורף - מעגלים וצבאים ועד שפני סלע. עם זאת, הוא גם יכול לאכול פירות. הוא אינו חייב לאכול כל יום. בתקופה שיש גורים צעירים הבוגרים אוכלים כמות גדולה יותר של מזון, ואז הם מקיאים אותו, מעוכל למחצה, עבור הגורים.

     

    לזאב יש חוש ריח מפותח במיוחד. הוא יכול לזהות בקלות טיפת זיעה של האדם שהציב את המלכודת על הקרקע, וכמובן את טביעת ידו של האדם שהציב את המלכודת. חוש הראייה של הזאב פחות מפותח. גם לצבע יש פחות משמעות, מכיוון שכמו הכלבים הזאבים מבחינים בצורה חלשה בין הצבעים במהלך היום, וטוב יותר לקראת השקיעה.

     

    לציד הם יוצאים בחבורה, ונוקטים בטקטיקה שבה הרודפים מתחלפים ומתישים את הנטרף. כאשר הזאבים מבינים שיחסי הכוחות בינם לבין הנטרף (כמו חזיר בר גדול) אינם לטובתם, ושיש סיכוי שייפגעו, הם מוותרים ומחפשים לעצמם קרבן נוח יותר. הם גם מעדיפים שלא להתעמת עם כלבי השמירה שנמצאים בקרבת עדרי הבקר.  

     

    גדרות, כלבים, אורות ורעש - הכל עובד

    עלות ולד של עגל מוערכת ב-3,500 שקל כך שטריפות של עגלים הסבו נזק כבד למגדלים. נבדקו כמה אפשרויות להפרדת העדר מהטורפים ולהגנה עליו.

     

    החלקות שבהן הפרות ממליטות גודרו בגדר אוסטרלית צפופה וגבוהה. חלק מהגדרות גם חושמלו כדי שהזאבים יקבלו מכת חשמל לא מסוכנת, שתבהיר להם שלא כדאי לעבור את הגדר או לטפס עליה. כיום, לרוב המכריע של העדרים בגולן יש כמה חלקות מיגון.

     

    נושא נוסף שנבדק והוכח כיעיל הוא הצבת כלבי שמירה על העגלים. בתחילת שנות ה-90 החל עומר ויינר, בוקר מקיבוץ מרום גולן. לגדל כלבים מהגזע פירנאי ענק והוכיח שבתהליך נכון של הכנת הכלבים מתקבלות תוצאות טובות. בתהליך ההתאמה הורגל הגור לעובדה שהוא חלק מהעדר שעליו הוא שומר. הכלב לעולם אינו עוזב את העדר, והוא מרחיק כל טורף שמתקרב אליו. רוב בוקרי הגולן מחזיקים בעדר כמה כלבים. בסך הכול יש כיום כ-150 כלבים שעושים מלאכה טובה.

    צילום: פרץ גלעדי, רשות הטבע והגנים

     

    אבל הכלבים האלה גורמים לבעיות אחרות בהתנהגותם: לא תמיד אפשר לחסן אותם מכיוון שקשה לתפוס אותם, וחלקם טורפים חיות בר כמו צבאים למרות העובדה שהמגדל דואג להאכיל אותם בשטח באופן קבוע. אמצעים נוספים להרחקת הזאבים מהעדר נבחנו ונמצאו כטובים בחלקם: השמעת קולות מצוקה של זאבים, יללות, תאורה בשטח, תנועה בלילה עם אורות ורעש וכו'.

     

    אם בשנת 1999 דווח על 200 טריפות בקר ועשרות טריפות צאן, בשנת 2008-9 הגענו ל-80-100 טריפות בקר וכמעט לאפס טריפות צאן. כאמור, כמו חיות בר אחרות הזאב הוא חיה מוגנת, והפגיעה בו אסורה לחלוטין. במקרים מיוחדים, לאחר שננקטו כל האמצעים הדרושים, בחלקות המלטה שבהן יש עדיין טריפות יורים הפקחים או הבוקרים - לאחר שקיבלו היתר מיוחד - בזאב הטורף.

     

    וכל זה חשוב ביותר משום שהבעיות עדיין לא הסתיימו, ומדי פעם לוקח חקלאי את החוק לידיו ומפזר רעל בשטח. הבעיה היא שתמיד יודעים איך מתחילה הרעלה, אך לא כיצד היא מסתיימת ומה שיעור הנזק שהיא גורמת לחיות הבר. לצערנו לא ניתן תמיד לתפוס את המרעיל או להוכיח את אשמתו בבית המשפט. לכן, כדי למנוע הרעלות צריך הסברה, הרתעה ובעיקר שיתוף פעולה הדוק. הבוקר חייב להבין שהגנה על העדר היא חלק מתהליך הגידול, והיא באחריותו הבלעדית. לא מעט בוקרים הפנימו את העובדה, ומספר הטריפות בעדרים שלהם בטל בשישים.

     

    אז מה מצב הזאבים כיום ומה צופה להם העתיד?

    כיום יש בגולן כ-15 להקות זאבים שמונות בסך הכול כ-100-120 פרטים. האוכלוסייה הזאת פחות או יותר יציבה לאורך השנים האחרונות. מספר הטריפות הממוצע כיום הוא 80-100 בשנה. ניתן לומר בוודאות שככל שמושקעים מאמצים למגן ולשמור על הבקר, מספר הטריפות פוחת. בשנים האחרונות מתפשטים הזאבים ועוברים לטריטוריות נוספות במרחבי הגליל. 

     

    לכידה ומשדור זאבים נעשים באופן מתמשך וקבוע כדי להחליף זאבים ממושדרים שנמצאו מתים מסיבות שונות. אנחנו משתדלים למשדר כ-10–12 פרטים בשנה. כך עוקבים אחריהם, מונעים טריפות ושומרים את היד על הדופק, לפני שלוחצים על ההדק.

     

    • פרץ גלעדי הוא איש רשות הטבע והגנים במרחב גולן
    • הכתבה המלאה פורסמה ב"טבע הדברים"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רוני סופר
    צילום: רוני סופר
    צילום: רוני סופר
    מומלצים