שתף קטע נבחר

 

רפואה שלמה

"כמו שצריך ללמוד הלכה כך צריך ללמוד את חוקי החיים; מי שגר בתל אביב המזוהמת - זקוק לרחמי שמים". חסידי הרב אשלג הקימו ליד מירון את המכללה היהודית לרפואה משלימה. קובי נחשוני, חובב שאוורמה, יצא לסדנת תזונה על בסיס סלרי וקבלה

חדר האירוח היה מוכן, התיק ארוז והילדים כבר אצל סבא וסבתא, אבל רגע לפני הנופש, במקום לדהור צפונה, מצאנו את עצמנו מתיישבים ל"סעודה מפסקת" בפתח תקווה, מתדלקים את עצמנו לקראת "סדנת תזונה יהודית", שלך תדע מה יתנו בה לאכול. 24 שעות בלבד אחר כך, מול נוף עוצר נשימה בקיבוץ ענבר, גיליתי שגם גרגרן כמוני יכול לשבוע ממנות גדושות של סלרי חי (וזהו, כמעט) במשך חמישה ימים. (טוב נו, רק יומיים, כשבלילה הראשון, כשכולם הלכו לישון, עוד התפלחתי מהשער ונסעתי 30 ק"מ לכדי לחטוא בשווארמה בצפת).

  

"כמו שצריך ללמוד הלכה כך צריך ללמוד את חוקי החיים", ממחיש לנו הרב יובל הכהן אשרוב בפתיחת היום הראשון מה יכול להיות יהודי בסדנת התזונה. "מי שעובר על החוקים נענש ונעשה חולה", הוא מוסיף, "התוצאות תבואנה". אכן כמו ההלכה. אשרוב, ראש מכללת אילמה המארחת והרוח החיה בה ובסדנאות שהיא מקיימת, אינו חוסך בציטוטים מהמלצות הרמב"ם או מפסוקי התנ"ך המשרתים את מסריו. בהמשך יטען כי החיידקים שתוקפים אותנו הם בכלל "חסד הבורא", אבל מי שגר בתל אביב המזוהמת, לא עלינו, "זקוק לרחמי שמים".

 


תזונה, על פי התורה. הרב אשרוב (צילום: אהוד פוקס) 

 

הרב אשרוב – כמו רוב צוות אילמה – הוא חסיד הרב יהודה אשלג, שחיבר את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר ונחשב לאחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים. בהשראתו, ייסדה קבוצת חסידים סמוך למירון את היישוב אור הגנוז והקימה בו את המכללה היהודית לרפואה משלימה. מדובר בדרך כלל במטפלים ותיקים שרכשו את השכלתם בתחום בגרסה ה"מזרחית", עד שחזרו בתשובה ו"גיירו" את השיטה על פי הקבלה והחסידות – פנימיות התורה. כך גם אשרוב עצמו.

 

ב"אילמה" שלל מקצועות לימוד – מדיקור גולגלות ועד שיאצו ורפלקסולוגיה. בלוח השעות והמבחנים, לצד הקורסים "רפואה מערבית" ו"רפואה סינית", מצאתי גם "דמיון מודרך" ו"עבודת המידות" – ביטוי שנשלף בכלל מתוך ספרי המוסר היהודיים. "במזרח מגיעים אולי לנפש אבל לא לנשמה", מאבחנת אחת הסטודנטיות, "אנחנו בוררים מהחכמה הזו את הדברים הטובים ויוצקים לתוכם תוכן רוחני. איפה שהסינים הפסיקו שם אנחנו מתחילים. מדובר ברבדים הרבה יותר עמוקים".

 

המכללה פועלת בשני מבנים ענקיים שכל אחד מהם מעוצב כפגודה סינית ומחולק לשני מתחמים – גברים ונשים. הסטודנטים – דתיים וחילונים, "רוחניים" (במלעיל) בדרך כלל - מגיעים לשם מכל הארץ ליום או יומיים בשבוע – ספק ללימודים ספק לנופש חלומי. בבניין החדש יותר נמצאות גם הקליניקות של צוות ההוראה, ונדמה שהכניסה אליהן היא חלק בלתי נפרד מהטיפול. על המיטה, מול קירות הזכוכית, אתה מוצא את עצמך באמצע יער ירוק ואינסופי, כשאפילו את בתי היישוב שבו אתה נמצא דאגו להחביא איפשהו. "איפה אנחנו ואיפה רידמן?", מפטיר אחת הנוכחים שאלה רטורית, "אוי, הזיהום של תל אביב...".

  

"סור מרע, ועשה טוב"

ובחזרה לסדנה. ההרצאות על אבות המזון נקראות "סור מרע" ו"עשה טוב", ותנועת הבוקר היא "יוגה משלנו". גם היא עברה גיור לחומרא. אצל המדריך, אסף אלזרע, בתנוחת "ברכת השמש" נשמטה האות האחרונה והיא הפכה ל"ברכת השם", תנוחת העץ הוקדשה לט"ו בשבט שחל באותו שבוע, והרפיות השרירים נשמעו כמו תפילה, עם גניחות בנוסח "הודו לה'" ו"ישתבח שמו".

  

תורת הסוד מרחפת כל הזמן באוויר, אבל המסרים חדים וברורים ולא מותירים מקום לספק או פרשנות. כך גם תפריט האוכל – כולו מן הצומח, אורגני, חי (או לכל היותר מאודה), וזהו. מים? רק שעתיים אחרי ארוחה "עמילנית" וארבע שעות אחרי "חלבונית". מי שבחר בארוחת פירות הרוויח ויוכל לשתות אחרי חצי שעה. בעצם אין בחירה. פירות זה רק בבוקר. אסף מהיוגה מעודד כבר ביום הראשון את מי שמאיים להישבר: "זו הפנסיה שלנו. לא צריך קופת חולים ולא ביטוח בריאות. כלום. רק זה".  

 

"תרופות? הכל אינטרסים כלכליים"

גם הרב יובל אשרוב חד כתער. "הכל מבוסס על המקורות", הוא מבהיר, ופונה לקטול בחריפות את הרפואה המערבית והנחות הייסוד שלה, תוך שהוא מפגין בקיאות מרשימה וביטחון עצמי כמעט מופרז. "קשה לומר את זה וקשה לשמוע, אבל כבר התרגלתי", הוא מהפנט את הקהל ההמום (וכמובן שלא מתנצל). בהמשך יספר כיצד הוא מרפא חולי סכרת דווקא באמצעות דיאטת ענבים, ויבהיר: "אני לא רוצה להיכנס להשמצות אז לא נדבר על הרופאים, אבל מדע הרפואה הוא כושל".

 

אשרוב שולל באופן כמעט גורף כל טיפול תרופתי, וקובע ש"אין תרופה שיכולה לרפא. היא עוזרת רק באמצעות פגיעה בדברים אחרים". עוד טען כי לחברות התרופות יש אינטרסים כלכליים שבשמם פוגעים בבריאות הציבור, שהרי "חומר שהורג חיים (חיידקים) הורג גם אצלנו חיים". לשיטתו, החומרים שמשתמשים בהם במזון תעשייתי הם "רעלים ממש" – כולל שום ושמן זית. "רוטב אלף האיים? זה אלף סוגים של E – כל התוספות שדוחפים לנו לאוכל".

 

בין מאכל למלאך

מרצה נוסף הוא אסף משה בילר, שבין דאחקה לדאחקה ("מי שאוכל חמין בשבת חייב מיטה"; "בעל טוב – צריך שיאכל משהו לפני שהוא בא הביתה לאכול") מנפק גם תובנה מעניינת במיוחד: "אכילה היא הדרך המהירה ביותר להפוך חומר לרוח. כולם יודעים כמה זה קשה בתחומים אחרים בחיים, ופה – תוך כמה דקות האוכל מתפרק, הפסולת הולכת לאן שהולכת ומה שצריך נשאר והופך לחלק מהנשמה. 'מאכל' - אותיות 'מלאך'".

 

מסקנתו של בילר היא שהאכילה היא עבודה

רוחנית לכל דבר ולכן יש להתייחס אליה ככזו. כך הוא מסביר את בחירת הקב"ה לברוא את האדם רעב ולא שבע, עד שכל חייו הם סביב ציר האוכל – במחשבה ודיבור על מה שיאכל, בבישול, באכילה עצמה, בעייפות שאחריה ועוד. זו לשיטתו גם הסיבה לכך שכל העבודה הרוחנית של האדם הראשון הייתה בנושא זה, כאשר נצטווה רק מאיזה עץ לאכול ומאיזה לא, ובכך בלבד אמור היה לתקן את העולם.

 

אז מה קשה יותר – לא לאכול או לא לדבר? מודה ומתוודה: בחמישה ימים בלי הג'אנק-פוד שאני רגיל אליו (עגבניות לא אורגניות, כמובן) לא ממש הצלחתי לעמוד. ומה יהיה בסדנת השתיקה, הויפאסנה היהודית, "דממה דקה" במירון?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מכללת אילמה
צילום: אהוד פוקס
רפלקסולוגיה. על פי ההלכה
צילום: אהוד פוקס
מומלצים