המציאות מדומה, הקאמבק אמיתי
בסוף השנה ייצא לאקרנים "טרון המורשת", המשך תלת-ממדי לסרט "טרון" מ-1982. בואו לצפות בטריילר החדש ולהיזכר בקלאסיקה שלא זכתה לכבוד הראוי לה בזמן אמת
בדצמבר 2010, כמעט 30 שנה אחרי שפקד הסרט "טרון" את בתי הקולנוע בארצות הברית, ייצא לאקרנים "טרון המורשת" ("Tron Legacy"), סרט המשך תלת-ממדי לקלאסיקה של דיסני מ-1982. חתן האוסקר הטרי, ג'ף ברידג'ס, ישוב לנעליו של פלין, ברוס בוקסלייטנר שוב יגלם את דמותו של אלן, ודור ההמשך לבית פלין יעשה את דרכו אל המרחבים הווירטואליים הקסומים והממוחשבים שיצר סטיבן ליסברגר ושזכו לשדרוג עיצובי לא מבוטל, כפי שניתן לראות בטריילר שיצא השבוע.
לפני הכל, רגע של היסטוריה: כש"טרון" יצא לאקרנים ב-1982 הוא לא ממש הוכתר כסיפור הצלחה. הביקורות היו מעורבות, העיצוב החדשני-לכאורה הפך מושא ללעג, והסרט זכה להכנסות צנועות של 33 מיליון דולר בארצות הברית - לא ממש כישלון קופתי, אבל גם לא הצלחה מסחררת בקנה המידה של אולפני דיסני.
סטיבן ליסברגר, שביים את הסרט, המשיך משם רק לכמה פרויקטים זניחים ולמעשה די נעלם מהשטח. במבט לאחור אפשר אולי להבין מדוע הסרט לא הפך לקלאסיקה פופולרית בין רגע, אבל גם לזהות בו את המרכיבים ששנים לאחר מכן הפכו אותו לסרט פולחן.
העלילה סיפרה על פלין (ברידג'ס), מתכנת מחונן שנוטש את עבודתו בתאגיד מצליח ועובר לנהל משחקיית וידאו מעופשת. במקביל לעבודתו הילדותית, פלין מנסה - בעזרתם של אלן (בוקסלייטנר) ולורה (סינדי מורגן) - לחדור למאגרי המידע של החברה בה עבד, במטרה להוכיח כי מי שמנהל אותה כיום גנב ממנו את המשחקים שפיתח.
"טרון" (1982). לא הוערך בזמן אמת
בשביל להשיג את אותה הוכחה פלין נדרש להתמודד מול "Master Control Program", או בקיצור MCP, הדיקטטור בעל הבינה המלאכותית ששולט ביד רמה במרחבים הוירטואליים. בניסיון נואש לעצור את פלין, MCP שואב אותו לאותו עולם ממוחשב, שם הוא פוגש בבני דמותם של אלן ולורה (או ליתר דיוק, התוכנות שהשניים פיתחו) - טרון ויורי.
אכן כך: שנים רבות לפני שהתקשורת האינטרנטית הפכה לחלק אינטגרלי מההתנהלות היומיומית שלנו, הקולנוע ההוליוודי נדרש לעסוק במתח שבין המציאות הוירטואלית לעולם האמיתי - ו"טרון", במובן זה, לא היה פורץ דרך. אולם מה שהפך אותו לסרט ייחודי כל כך הוא דווקא אופי ההתבוננות הכל כך תמים, אפילו ילדותי, באותה מציאות חלופית.
בניגוד לסרטים מאוחרים יותר כמו "מכסח הדשא" או "Brainscan", המציאות הוירטואלית של "טרון" אינה מקום שבו מממשים הגיבורים פנטזיות אפלות: כאן מדובר בפנטזיה העומדת בפני עצמה, עולם הרפתקאות שמזכיר הרבה יותר מחוזות כמו ארץ עוץ או ארץ הפלאות.
אותן תוכנות המאכלסות את היקום הממוחשב הופכות ליצורי אנוש בעלי רגשות, פחדים ושאיפות - הרעים רעים מאוד והטובים חפים מכל פגם מוסרי (ולמען הצופים המתקשים, אפילו דאגו להבדיל בין הצדדים בצבעים שונים).
הסרט אולי היה ילדותי ונאיבי, אבל דווקא הסגנון הייחודי הזה, לצד העיצוב שיזכיר לכל ילדי שנות ה-80 את משחקי המחשב עליהם הם גדלו (זה היה אחד הסרטים ההוליוודיים הראשונים שניצלו גרפיקה ממוחשבת), הפכו את "טרון" לסרט פולחן, לסרט הרפתקאות אידיאלי לגיקים, ואותם גיקים הם שהפכו אותו מפרויקט היסטורי זניח לקלאסיקה לכל דבר.
אף פעם לא מאוחר מדי
כיאה להוליווד, רק לאחר שהסרט זכה למעמד הקאלט שלו, החלו הגישושים לקראת סרט המשך. החל מסוף שנות ה-90 החלו להתפרסם דיווחים שונים על הכוונה להפיק סרט המשך או גרסה מחודשת ל"טרון", אולם לאורך השנים לא התקבל מדיסני כל אישור רשמי לכך שהפרויקט אכן עתיד לצאת לדרך.
"Tron Legacy". הפעם זה יצליח מיד?
הכל השתנה בכנס קומיק-קון שנערך בסן דייגו בקיץ 2008: במהלך אחד הכנסים הוקרן מעין טיזר קצרצר תחת השם "TR2N" בכיכובו של ג'ף ברידג'ס. בתחילה לא היה ברור אם אכן מדובר בטיזר לסרט המשך של "טרון", אבל בחודשים שחלפו מאז התברר כי הפרויקט אכן יוצא לדרך - עם ג'וזף קוסינסקי כבמאי, סטיבן ליסברגר כמפיק ו-"Tron Legacy" כשם סופי ורשמי.
לפני מספר חודשים הוקרן בקומיק-קון 2009 טיזר קצר שהציג את העולם הווירטואלי בגרסתו המחודשת. נכון לעכשיו, לא ברור אם מה שהוקרן אז מייצג את התוצר הסופי - שלבי הפוסט-פרודקשן טרם הושלמו בזמנו - אבל מהטריילר החדש (ר' מעלה) ניכר כבר כי "Tron Legacy" נראה כמו ש"טרון" המקורי צריך
היה להראות לו היה מצויד בטכנולוגיה הנדרשת בכדי להפיק אותו כמו שצריך: הכל מלוטש, נוצץ ובעיקר מהפנט. הסיפור, למקרה שתהיתם, מתמקד הפעם בבנו של פלין, שחודר לאותו עולם וירטואלי בו אביו חי מזה 25 שנה.
השאלה העיקרית כרגע היא האם "Tron Legacy", בניגוד ליצירה עליה הוא מתבסס, יצליח להפוך ללהיט בזמן אמת. הסיכויים, יש לציין, נוטים לטובתו: קהל המעריצים שהלך והתרחב מאז צאת הסרט המקורי ממתין בדריכות, והפופולריות הגואה של סרטי התלת-ממד בוודאי תסייע לו בקרב הצופים הצעירים יותר. בינתיים, נותר רק לקוות שהפן הוויזואלי יהיה רק נדבך אחד בסרט מוצלח, ולא סתם ממתק ריקני לעיניים.
