נגד הזרם: לצאת לחופשת פסח - לפני החג

על ארבעה בנים שחוגגים בפסח דיברה ההגדה. ברשותכם נתחיל הפוך - דווקא מאלה שלא יודעים לשאול. מדובר באותם אנשים שבמשך כל השבועיים שקדמו לחג ניקו את הבית בכל רגע פנוי ולא פנוי שהיה להם.

• מס הקומבינה: איך יחלקו את הכסף?
• תלאותיו של מעסיק: היריון בעבודה זה לא עסק
• האוצר מבלבל את האזרחים  
• 
  

ייתכן שהמילה "ניקו" לא מבטאת כהלכה את היקף המאמץ; למען האמת אפילו הסינים לא ידעו שאפשר לקלף ברמה כזו את האמייל שהם הדביקו על המקררים והתנורים. אותם אנשים טרחו וניקו, הרסו לעצמם את הבריאות עם כל מיני חומרים שדרגת בטיחותם מוטלת בספק, נשמו אדים מצחינים מכלור.

רגע לאחר השלמת פעולות הניקיון אותם אנשים ממהרים לצאת אחרי סעודת החג לכל מיני מקומות בארץ ובחו"ל במחיר מופקע. שם הם מצטופפים עם כל דומיהם בפארקים העמוסים עד אפס מקום. אפילו לרגע אחד הם לא עצרו לשאול אם יש איזו חובה כללית לחגוג דווקא בצורה כזו, או אולי אפשר לעשות זאת גם אחרת.

הולכים עם המגמה

התמימים, שהם ורסיה דומה למדי של אלה שלא יודעים לשאול, בטוחים, בתמימותם, כי אם כל סוכנויות הנסיעות והמלונות מציעים את מרכולתם במחירי שחיטה - אין מה לעשות וזו רוח החג. אלה וגם אלה הולכים עם המגמה הכללית – כי זה מה שכולם עושים.

רשעים - בעצם לא ממש רשעים, אלא רק נצלנים - הם אלה שמפקיעים את המחירים בימי החג, מתוך ידיעה שלכל מחיר שבו ינקבו תמורת מכירת מרכולתם - יימצא רוכש. הם אלה שימכרו טרופית בעלות של חצי שקל במחיר של עשרה שקלים, ויסנוורו בשלל מוצרים ילדים בכיינים, שהוריהם יעשו הכל כדי לעצור את בכיים במסגרת פסטיבלי החינם השונים.

החכמים הם אלה שהולכים נגד המגמה. הם יוצאים לחופשה שבוע לפני החג או אחריו, וכשהמוני בית ישראל יושבים ומנקים - הם חוגגים בטבע בצורתו הרגילה ועושים זאת בחצי או ברבע מחיר. בחלק מהכסף שחסכו הם שוכרים עוזרת בית או עזרה מקצועית אחרת - ונהנים מהחג כהלכתו.

בכלכלה מעשית תמיד שיקלו ללכת נגד המגמה. כשכולם רצים לנקודה מסוימת, נסו לברוח לנקודה ההפוכה. דוגמאות לכך יש אין ספור. בבורסה הכי קל למצוא זאת: בתקופות שיא כולם רצים, כעדר, ורוכשים מכל הבא ליד; ובתקופת השפל העדר רץ ומממש את השקעותיו - בהפסד כמובן.

רוכשים איגרות חוב

רגע לפני שנבחן את מלכות הגיוסים - קרנות האג"ח השונות - נבין מהו בכלל אג"ח. מדובר בהלוואה שאתם נותנים לחברה מסחרית או למדינה עם תנאי החזר קבועים מראש. מסיבה זו בחישובי אגח לעולם לא מסתכלים על מה שהיה לפני שנה או אפילו חודש - אלא רק על התשואה מעכשיו וקדימה.

עם זאת, נראה כי העובדה הזו כלל אינה מטרידה את העדר שהולך עם המגמה. 2009 הייתה שנה מטורפת של רכישת איגרות חוב - שנשענה על תנועת העדר למכירת איגרות חוב בכל מחיר ב-2008. כיוון שכך, מחיריהן של איגרות החוב עלו וכרגע הן משקפות רווח אפסי אם לא הפסד בטוח.

נבחן לדוגמה נייר סחיר מאוד כמו גליל 418. המדינה תחזיר לכם את הכסף צמוד לאינפלציה בעוד 7 שנים עם ריבית 2%. רובכם המכריע יקנה אותו דרך קרנות נאמנות, שלוקחות כאחוז ורבע דמי ניהול מדי שנה, תשלמו דמי משמרת של כחצי אחוז בשנה (וזה אחרי מיקוח קל), המדינה תיקח מס 20% מהרווח – והנה לכם מתכונת בטוחה להפסד.

במקרה שנגיד בנק ישראל יעלה את הריבית בחצי אחוז בהמשך השנה - מה שנראה כרגע סביר למדי - נגלה כי מבחינה מתמטית הנייר צריך לאבד מיידית 3.5% מערכו – שיוחזרו אט אט במשך 7 השנים לאחר מכן. רווח כבר לא יהיה כאן. לשאלתכם - האם ייתכן שכולם טועים? נשיב שלפעמים התשובה צריכה להיאמר בלחש – כן!

השקעה במניות נפט

לפני כחודש התפתחה תנועת עדר משמעותית אל עבר הנפט ומניותיו. כולם קנו נפט, הריחו נפט, שכרו אנשים עם משקפות שיישבו בפינות מוזנחות במדבר שעד לאותו הרגע רק משוגעים לטבע הגיעו אליהם. דיווחו על ביקורים צנועים של הגבירים דנקנר ותשובה, ופנטזו על ישראל שתהפוך לדובאי (רק הפעם ללא צורך בדרכון).

בפועל, התברר כי אין ולא היה נפט בארץ. מה שיש כאן זה גז וגם לא בארץ ממש - אלא בים. הבעיה היא שכל הכסף של העדר הושקע בכל מיני מיזמים מטורפים בחולות, נלקח כמימושים של בעלי עניין, ומימן דמי ניהול של השותפים הכללים בחברות האלו.

האם הרוויחו בגז? בוודאי שכן - אבל לא העדר. אלה שהיו במניות האנרגיה כשכולם צחקו עליהם, הרוויחו ובגדול. אבל כשהעדר נכנס לשם - כבר היה מאוחר מדי לצבירת רווחים.

כלכלה היא במילים אחרות תורת שיווי משקל: כולנו יושבים על רפסודה גדולה למדי ששטה על פני מים סוערים, אך כשהעדר רץ לפינה אחת של הרפסודה, כי הוא חושב ששם ימצא מפלט מהגל הגדול, הוא בעצם משנה את שיווי המשקל של הרפסודה. מכאן ברור שהנקודה שבה הוא נמצא היא הכי גרועה לעמוד, שכן היא שקועה עמוק מפאת משקל העדר.

ההזדמנויות הגדולות מאחורינו

תנועת העדר הגדולה ביותר שקיימת היום וכורכת יחדיו את כל שכבות העם היא הנדל"ן. שעה שכולם עסוקים כאחוזי תזזית בגלגול מיליונים שלא היו להם ושספק אם יהיו להם בחישובי מטרים רבועים, ברור כשמש שההזדמנויות הגדולות כבר נוצלו, ועכשיו מחכים רק לגל הגדול שיחזיר את העדר למקומו הטבעי.

לסיום נחזור לחישובי הפסח: מה באמת יקרה אם תוציאו את הילדים (לכאורה, הגורם המגביל) שלושה ימים מבית הספר? (עזבו אתכם, כולנו היינו שם, לא יקרה כלום). אני בטוח שלרובכם עלות יום עבודה נמוכה יותר מהפקעת המחירים של המלונות השונים בחופשת החג. ברור לי שרובכם המכריע תסכימו איתי, אבל לא תלכו נגד המגמה בפועל. רק עשו טובה לעצמכם ואל תלכו לפסטיבלי החינם. זה יוצא יקר, מפוקק וסתם מיוזע.