שתף קטע נבחר

"תכף נגמרות לי כל הביציות. תעשה לי ילד?"

זה היה ערב מנחוס, ואיציק קורנר, שלא מצא חנייה, הביט שוב ושוב במלים שהיו כתובות על פרוספקט שהשאירה גלית על המושב ליד: 'הננוטכנולוגיה כאן לשירותך. הרובוט הבלתי נראה, סירפוס, יספר לך מה מצב הביציות בגופך'. סיפור לתחילת שבוע

סוף סוף הננוטכנולוגיה הצדיקה את עצמה, והרובוט הבלתי נראה שנקרא סירפוס והיה בעל אף רגיש פי 70,000 מאפו של אדם ידע להחזיר נתונים מדויקים באשר לאיכות הביצית בגופה של נבדקת, ועוד בזמן קצר.

 

הניידת של חברת 'ניו הורייזון', שפיתחה את הרובוט, הסתובבה בערבו של יום חמישי בצפון העיר כשבתוכה יושב איציק קורנר, שמלבד היותו בעל משחקיה לילדים הוציא לעצמו שם גם בתור מאתר חניות מקצועי.

 

זאת לא היתה הפעם הראשונה שהתנדב למצוא חנייה לניידת החדשה, הגדולה. הוא עשה זאת כטובה עבור השכנה שלו, גלית, הנציגה של חברת 'רייט נאו' בישראל, שהתגאתה מאוד בעבודה שלה ונהגה לקחת את הרכב הגדול מידי ערב בסופו של יום עבודה, כדי להחנותו קרוב לבית מגוריה.

 

זה היה ערב מנחוס, ואיציק קורנר, שלא מצא חנייה, הביט שוב ושוב במלים שהיו כתובות על פרוספקט שהשאירה גלית על המושב ליד. 'הננוטכנולוגיה כאן לשירותך. הרובוט הבלתי נראה, סירפוס, יספר לך מה מצב הביציות בגופך'.

 

איציק קורנר לא היה טיפוס שממהר להתרגז, אבל ביום חמישי ההוא, אפילו הוא, עם הכישרון ותחושת הבטן החזקה שלו, לא הצליח למצוא מקום לאוטו הגדול. חוסר האונים גבר עליו. הוא עצר את הרכב בקצה רחוב ללא מוצא, סמוך לפאב בשם 'סוף הזמן', פתח את הדלת ויצא. הוא לא הביט לאחור, לא הביט לצדדים. בזעם לא כבוש צעד בצעדים גדולים לכיוון ביתו.

 

משהו עצר אותו. אולי היתה זאת ההבטחה שנתן לגלית לדאוג לבייבי שלה, לא משנה מה יקרה. ההבטחה שהיא יכולה תמיד לסמוך עליו. הוא נשאר במרחק הנכון כדי לצפות אל הרכב, מספסל באמצע הרחוב.

 

"מתישהו אולי המזל שלי יתהפך", מילמל.

 

שלט הפרסומת שעל דפנות הניידת היבהב במרחק ובמידה מוזרה השתלב בהבהובי השלט של פאב 'סוף הזמן'. לזה גם לזה היו פסים ירוקים ארוכים שהתעגלו מעט בקצותיהם ופה ושם נדמה היה כי השלטים מדברים בשפתם, כשניצנצו וקרצו פנים אל מול פנים.

 

השומר בפאב ניגש לניידת כדי לבדוק מדוע חנתה כך, בסמוך לפאב, וכשראה את איציק קורנר, דמות מוכרת בשכונה, נופף לו מרחוק בידו כמאשר את החנייה האסורה.

 

שעה עברה וכלום לא קרה. איציק נותר יושב על הספסל המרוחק, השומר בעל הפנים החביבות עמד בכניסה ל'סוף הזמן', ומידי פעם היו נכנסים בחורים ובחורות, בדרך כלל נרגשים במידה, ונעלמים מאחורי הדלת השחורה.

 

היא שאלה אם זאת מלכודת של המשטרה

בהמשך נפתחה הדלת ויצאה בחורה שסיפרה לשומר, שכינויו המוצדק בפי באי הפאב הקבועים היה סבא רבא, שאנשים בפנים שואלים מה הסיפור של האוטו המסחרי שעצר מול החלון שלהם עם הלוגו הגדול שנראה כמו רחם של אשה. היא שאלה אם זאת מלכודת של המשטרה, מכונית שנועדה להשקיף על הפאב ולראות אם עושים שם דברים שאסור לעשות.

 

השומר הבטיח לה שזאת בסך הכל הניידת שאיציק קורנר מחפש לה חנייה. "ניידת של ניו הורייזון. אלה שדיברו עליהם הרבה בחדשות בזמן האחרון", הרגיע.

 

איציק קורנר התעייף מלהשקיף מרחוק על הכישלון שלו והחליט לנסות ולקחת את הניידת לסיבוב נוסף. מה הסיכוי שטיפוס מוכשר כמוהו לא ימצא גם בסיבוב השני את החנייה הנכונה? הוא כבר ראה בדמיונו את החיוך הרחב, המלא, של גלית ושמע את מילות התודה שלה. לא פעם הודה בפני עצמו שהיא מוצאת חן בעיניו.

 

הוא נעמד שוב ליד הרכב, וכשטיפס אל תא הנהג, שמע מאחוריו את קולה של הבחורה. היא ציחקקה ואמרה לו, "נגמרות לי הביציות בקרוב. אולי אתה מוכן לעשות לי ילד?"

 

הבחורה, ששמה היה דפנה, ושם משפחתה התחרז באופן מושלם עם זה של איציק, היתה מעט שיכורה, או שסתם נהנתה להתבדח על חשבונו של איציק שלא היה מהטיפוסים המחודדים במיוחד.

 

איציק עצר והסתובב לאחור. פניה של דפנה קרנו מולו, עורה הבריק תחת מבול האורות שנזרקו מכל כיוון והיא נראתה זוהרת או מאושרת או שילוב של זה וזה, וחייכה אליו. מה עוד יכול היה איציק לעשות חוץ מלהתרגש מאוד ולהסמיק ולהתפלא מקצב פעימות הלב שלו שלא זכר מתי האיץ כך בזמן האחרון.

 

"איך את יודעת שהן כבר נגמרות בקרוב?" שאל איציק, ולא ידע אם יש או אין מספיק מחשבה בשאלתו. הוא שמח על יצירת הקשר בינו לבינה.

 

"מה זאת אומרת איך", אמרה. "בשביל זה לא צריך רובוט".

 

"לא", אמר איציק. "אבל פה... פה אצל גלית... זאת אומרת, פה אצלי... יש את הגלולה שבולעים. והרובוט כבר מחכה בתוכה, כמו סוס טרויאני. הוא מגיע הכי קרוב שאפשר, דרך הבטן, ואז פותח את האף שלו... סירפוס הזה יכול להגיד מתי הביצית יוצאת מהשחלה, מה הסיכוי שלה להבשיל. אם יש בעיות רציניות... הוא רואה את זה. עונה על שאלות מאוד גדולות".

 

הוא הספיק לחשוב על זה שהיה לו מזל לשבת עם גלית ולקבל ממנה הסברים על ההמצאה של החברה שאותה יצגה. אז, כשהוא והיא ישבו אצלה בסלון, היא הראתה לו כמה פשוט לבלוע את הגלולה, יחד עם חומר מיוחד, שהוא לא בדיוק מים, אבל נראה כמו מים, ואיך כל מה שצריך לעשות זה לחכות ליד המחשב שקולט את השידור של הננו-רובוט מבפנים.

 

"אז למה אנחנו מחכים?" שאלה דפנה.

 

איציק חייך אליה, ואז קפץ החוצה מתוך תא הנהג, פתח את דלת הניידת האחורית ומשך את גרם המדרגות הזעיר, שלוש מדרגות בסך הכל, שהובילו אל תוך העולם החדש שהציעה חברת 'ניו הורייזון'.

 

דפנה הלכה אחרי איציק, ודקה אחת אחר כך כבר ישבו שניהם ליד עמדת הבדיקה. בידו של איציק היתה קופסה זעירה שבתוכה גלולה שבתוכה סירפוס הקטן. כדי להגביר את הרגש ולהביא אותו לאותה נקודת רתיחה ראויה, החליט איציק לוותר על נייר שבו היו שאלות מקדימות לנבדקת. הוא פשוט פתח את הקופסה והציג את הדבר.

 

המשך: דפנה נעמדה על הבר בנעלי העקב שלה

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: liquidlibrary
"אז למה אנחנו מחכים?"
צילום: liquidlibrary
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים