מתי הזמן הנכון להתחתן והאם צריך בכלל?
יש אנשים שחולמים על חתונה, מצד שני - לא כל אחד בנוי לזה. לדעתי, אחת המטרות בחיים היא להתחתן עם האשה שאתה אוהב ולהקים משפחה. גם עבודה מאתגרת וכל הכסף שבעולם לא משתווים לאהבת משפחה. ולגבי השאלה - זה תלוי
לא כל אחד בנוי לחתונה. יש כאלה שפוחדים למסד את הקשר. זה יכול, למשל, לקרות מפני שהוריהם התגרשו והם פוחדים שמקרה דומה עלול לקרות אצלם, זה יכול לקרות מפני שהם מפחדים שמשהו ביחסים ישתנה ברגע שהבחור ישבור את הכוס, זה יכול לקרות מפני שהם מרגישים צעירים מדי ושלא הספיקו דברים בחיים, ועוד סיבות רבות וטובות.
מעברה השני של הגדה יש אנשים שמתים להתחתן. יש בחורות שחולמות על החתונה עוד מגיל צעיר. הן מתכננות את יום כלולותיהן: את השמלה, את השיר איתו ייכנסו לחופה, את הרב שיקדש אותן, את האוכל שיגישו, את השיר שינגן הדיג'יי בריקוד הסלואו ועוד ועוד. הגברים שמתים להתחתן חושבים על משפחה, על ילדים, על מיסוד הקשר עם האחת שהם אוהבים.
יש כאלה שמתחתנים וחיים באושר ועושר. קמים כל שבת בבוקר עם הילדים במיטה וקוראים יחד את העיתון של השבת, מטיילים איתם ברחבי הארץ, עושים איתם על האש. לעומתם, יש אנשים שמסיבות כאלה ואחרות לא הצליחו להחזיק בנישואיהם ועברו תהליך גירושים, אם זה עקב בגידה, חזרה בתשובה, חזרה בשאלה, חוסר התאמה, אלימות...
למה להתחתן אם מתישהו אשתי/בעלי יבגוד בי? לא חראם על הילדים? ובכלל, למה להרגיש לכודים בתוך קשר שלא מוביל לשום מקום, כשאנחנו יכולים להמשיך וליהנות מהחיים? מה אנחנו צריכים לקום עכשיו בארבע לפנות בוקר להאכיל את הילדים, כשהיינו יכולים לקרוע את העיר, להכיר עוד בחורות/בחורים ופשוט לחיות?
חלקכם יצדדו בנישואים, חלקכם יתנגדו, אבל אף אחד מכם לא יכול להתעלם מהנושא.
לעניות דעתי, אחת המטרות בחיים היא להתחתן עם האשה שאתה אוהב ולהקים משפחה. גם העבודה המאתגרת ביותר וכל הכסף שבעולם לא משתווים לאהבת משפחה. בנוגע ל"לקרוע את העיר" ולהכיר בחורות/בחורים? מגיע זמן שזה חולף.
אז נכון שיגיעו עכשיו החבר'ה הוותיקים יותר ויגידו שהם מרגישים כלואים בנישואים, או לא מאמינים במוסד הזה, מפני שבגדו בהם, יגידו שהגירושים זה הדבר הכי טוב שקרה להם. אני לא מאמין להם.
אם התגרשנו, למה לא לחפש את האהבה הבאה?
אני לא חושב שצריך להתחתן בכל מחיר. אני חושב שלפעמים גירושים הם פיתרון טוב לנישואים כושלים. אבל לטעמי, אם אין לנו בשביל מי למות, אין לנו גם בשביל מה לחיות. כיף לעשות חיים וליהנות, אבל כיף שיש לך עם מישהו לעשות את זה.
אם התגרשנו, למה לא לחפש את האהבה הבאה שלנו? אנשים שנכוו בנישואים הראשונים עלולים לפחד מפרק ב'. אבל שוב, אם לא ניקח סיכונים, אז אמנם נחיה בביטחה, אבל אלו לא באמת חיים מאושרים.
ובנוגע לשאלה שבכותרת, "מתי להתחתן?" - יש כאלה שמיד יודעים שזה "זה" ואין להם בעיה להתארס בתוך חודש, יש כאלה שיוצאים שנים ורק אחרי שהם בטוחים בקשר הם מוכנים להתחתן. יש כאלה שמתחתנים מהר בגלל לחץ הסביבה, יש כאלה שלא מתחתנים בגלל שיקולים כלכליים, ויש כאלה שמחכים לפתח קריירה.
כל אחד לפי הזמן שלו, אין טעם ללחוץ על אף אחד, כי זה רק יבריח אותו/אותה. אם אוהבים אתכם - בסופו של דבר זה יקרה. אל תחכו לו לעד, אבל תשאירו לו גלגל הצלה אם אתם מרגישים שספינתכם מתרחקת. ואם הוא לא לקח אותו, יהיה קשה, זה ברור, אבל תצטרכו להפליג למקום אחר. כי אם אין מי שיצטרף להפלגה, אז לאן בעצם אנחנו מפליגים?
לפנייה לכתב/ת 
