שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רב מכר שליט"א
    "כל הלילה נאבק עם מעקלים במשקפי שמש עד שהכניעוהו והכניסוהו חי לארון קבורה דמוי כספת הנישא ברחובות ירושלים בידי מנהלי בנקים ורבנים". "מנשה" הוא רומן מקראי בהמשכים מאת ארי אלון שמפורסם בלעדית ב-ynet. הנה הפרק הראשון

    ארי אלון הוא דרשן נודד. בימים אלו הוא מלמד תורה בישיבה החילונית בתל-אביב, בבית המדרש "בינה" באפעל, במכון הרטמן בירושלים, בסמינר הקבוצים בתל-אביב ובמרכז ליאו-בק בחיפה. כתב בין השאר את "עלמא די", "יה בשבט", "דין רודף שלום (דר'ש) - דרישות שלום לפרשת השבוע על פי תלמודה של אמא שלום", ואת "בא אל הקדש". בכל שבועיים נפרסם כאן פרק נוסף מהרומן החדש שלו "מנשה". 

     

    מעולם לא נשקפה סכנה כה מוחשית לקיומו. השמועות הזדוניות אודות מעשי הזימה שלו הרקיעו לשחקים חדשים והמינוס בחשבונו ירד לרבע מיליון. אתמול, דקות ספורות לפני שעלה המסך על הצגת "מנשה" ה-5,888, פרץ מנהל הבנק שלו אל מאחורי הקלעים של היכל "שולי הכרם" כשהוא מלווה בשני בריונים בחליפות שחורות.


    הגיעו שמים עד נפש, יותר נמוך הם לא יכולים לרדת (מדרש תמונה מאת יונה ארזי)

     

    "אדון בר כרם הנכבד", שאג המנהל, "יותר נמוך ממינוס רבע מיליון אי אפשר לרדת!..."

    עשרת הצופים שהמתינו בדריכות לעליית המסך היו משוכנעים כי התפרצות שלושת הבריונים היא חלק מההצגה. אף אחד מהם לא חשד שמדובר במנהל אמיתי ושני סגניו שתכננו את כניסתם הדרמטית להיכל "שולי הכרם" בזמן המיועד לתחילת ההצגה.

     

    בר כרם עצמו לא הבחין כלל בבריונים משום שהיה באותו רגע בעיצומה של תפילתו הזכה. בדיוק שעה לפני כל הצגה הוא מתבודד מאחורי הקלעים ומתפלל בכוונה רבה שיזכה לצאת בשלום מתוך עצמו ולהיכנס בשלום לתוך דמותו ההוללת של המלך המשיח מנשה – גיבורה של הצגת היחיד שלו.

     

    "אדון בר כרם הנכבד", שב המנהל לצעוק, "יותר נמוך ממינוס רבע מיליון אי אפשר לרדת... "

    גם צעקה זו לא הגיעה אל אוזני בר כרם עצום העיניים שכבר הספיק לשכון עמוק בתוך נפשו של המשיח הקטן מנשה האוחז בידו של סבא שלו, הנביא ישעיה. טור יורד של מלאכים שחורי כנף היתמר לנגדם, כסא רם ונישא שט בדממה מעל הטור השחור, ומעל הכסא ראה המשיח הקטן את דמות דיוקנו של השמ המתפלל בעיניים עצומות את תפילת "יהי רצון מלפניי"

    "יהי רצון מלפניי שיכבשו רחמיי את כעסיי... ", שפתיו של בר כרם לא נעו אך קולו נשמע היטב, ושלושת הבריונים המבוהלים בהו בעיניו העצומות הניבטות אליהם מבעד לראי האיפור העגול"...

     

    יהי רצון מלפניי שאצא בשלום מאחורי הקלעים ואכנס בשלום לפנֵי ולפנים, ויהי רצון מלפניי שאתנהג עם עצמי ועם כל הקהל הקדוש במידת הרחמים, אמן, כן יהי רצון מלפניי... "

     

    אור מתוק בקע מתוך טלית התכלת המסתירה את פני בר כרם וקול דממה דקה ומענגת זרם מקצה האולם עד קצהו והציף את ההיכל ברגע אינסופי של חסד שנקטע בכאב חד. שתי מכות יבשות וחשאיות הנחיתו את בר כרם על רגליו, ולפני שהספיק להבחין בשני הבנקאים המכים ניצבה לנגד עיניו דמות דיוקנו של המנהל המנופף מולו במעטפה גדולה שכתוב בה "הוצאה לפועל" באותיות של קידוש לבנה.

     

    "יותר נמוך ממינוס רבע מיליון אי אפשר לרדת", הכריז המנהל פעם שלישית והושיט לבר כרם את המעטפה, "נותרו לך עשרים וארבע שעות להחזיר את החוב... מחר אחרי ההצגה ייכנסו לכאן פקחי ההוצאה לפועל... אם לא תשיג עד אז את כל הכסף יופקע ההיכל על פי צו מגבוה... "

     

    בר כרם לא נגע במעטפה ונקב בעיניו הגדולות את עיני המנהל שמיהר להשפיל מבט ולהסתלק מהמקום. לאחר שחלף במהירות על פני עשרת הצופים נעמד המנהל ליד דלת היציאה, נופף במעטפה הדחויה, ומלמל: "עשרים וארבע שעות נותרו לך לשחק אותה אלוהים, עשרים וארבע שעות... אני במקומך הייתי מתכונן היטב להצגה של מחר... כל הסימנים מראים שהיא הולכת להיות ההצגה האחרונה... "

     

    בכל 5887 ההצגות שהציג עד כה הצליח בר כרם להיכנס בשלום לתוך דמותו של מנשה ולצאת ממנה בשלום, הפעם לא נכנס בשלום ולא יצא בשלום. שעתיים דיבר דברי מנשה ועשה מעשי מנשה אך לא הצליח לשכוח את שלושת הבנקאים הבריונים. אוזניו בערו מכאב, וצעקות "יותר נמוך אי אפשר לרדת" התפוצצו בראשו. לאחר שנפרד בהתנצלות מצופיו האחרונים נעל את שער הברזל בשלושה מנעולים, והצמיד לו סולם, עמודי תאורה, ושולחנות כבדים.

     

    אחר כך כיבה את אורות ההיכל, עלה לעליית הגג, נכנס למיטה מבלי להסיר את האיפור, טמן ראשו בחיק הכוהנת הגדולה, ובכה עד שנרדם. כל הלילה נאבק בחלומו עם מעקלים בחליפות שחורות ובמשקפי שמש כהים. במו גופו מנע מהם לפרוץ להיכלו, עד שהכניעוהו וגררוהו לרחוב, אל צופי הטלוויזיה הרבים שהריעו בהתלהבות כאשר הוכנס לתוך ארון קבורה דמוי כספת הנישא לאורך רחובות ירושלים בידי מנהלי בנקים ורבנים.

     

    הכרוז ההולך לפני הארון תקע בשופר גדול והכריז "שאו שערים ראשיכם ופנו דרך לארונו של בר כרם המנודה", ורבבות הירושלמים המצטופפים על המדרכות קללוהו וסקלו את ארונו באבנים ירושלמיות. ליצנים מחופשים לזקנות מקוננות חוללו לפני הכרוז ביללות מצמררות, וליצניות מחופשות לחזנים מזוקנים סוללו את פרק החזנות "עקביא בן מהללאל אומר".

     

    "דע מאין באת", חוללו הליצנים המקוננות, "באת מטיפה סרוחה" סוללו הליצניות המזוקנים בקול ערוותן הבוכיה, ובר כרם צעק "תנו לצאת!" בקול ענות חלושה, אך קולו לא נשמע, ושפתיו נעו כשפתי קרפיון, ואגרופיו החלקלקים חבטו בדפנות המשוריינות, וראשו דפק עצמו לדעת וגופו פרפר אנה ואנה עד שניער מעליו את השמיכה החונקת והתעורר בחיקה החם של הכוהנת הגדולה.

     

    הגיעו שמים עד נפש. יותר נמוך הם לא יכולים לרדת, השמים הארורים הללו, ויותר שחורים הם לא יכולים להיות. ואף על פי כן דווקא מתוך החושך הגדול מצייצות ציפורים בלתי נראות ציוצים של טרם שחר, והכוהנת מצמידה אל פניו את שדיה החמים, והוא מתמלא אליה רחמים וחש ברח"מ איבריו שהגיע זמן תפילה.

     


     

     

    "שאו שערים ראשיכם ופנו דרך לארונו של בר כרם המנודה" (מדרש תמונה מאת יונה ארזי)

     

    "מודה אני לפנייך", הוא לוחש בין שדיה, "שהחזרתְ בי נשמתי... "

    "אדונאיי שפתאיי תפתח", היא ממלמלת, מנומנמת, והוא נענה לתפילתה בשמחה ויורד לה לפני התיבה, ובלשונו הטובה והרטובה פותח שפתי ערוותה ומנשקה מנשיקות פיהו כי טובים דודיה מיין ונופת תיטופנה שפתותיה, ופיו מתמלא שירה כים ולשונו רינה כהמון גליו וכל העולם כולו רחם צר מאד ושפתותיה שבח כמרחבי רקיע ועיניה מאירות כשמש וכירח וידיה פרושות כנשרי שמים ורגליה קלות כאיילות וקולה הולך מקצה העולם עד קצהו וקולו הולך מקצהו עד קצה העולם, ואין הם מספיקים להודות זו לזה ולברך זה את זו על אחת מאלף אלפי אלפים וריבוא רבבות פעמים הטובות שהם יוצקים זו את זה כעץ שתול על פלגי מים ונוטעים זה בזו חיי עולם...

     

    עד עלות השחר יחמקו זה את חמוקי זו, וירדו זו לזה ירידות שתי וערב, וימשכו שפע רב מכל העולמות. כל שערי התפילה ייפתחו להם, והם ייכנסו בהם לפני ולפנים ויהיו מוכנים ומזומנים לבוא אל הקודש בכל עת. כשיעלה השחר יעמיקו הבט זה בעיני זו ויראו קול דממה דקה ויאמרו "הנני" ללא מלים, וישכינו שלום במרומיהם, לשם ייחוד קודשא, ויוריקו טובה וברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיהם מלומר "די די די", ועד שישקעו בשנת אוהבים מתוקה מדבש.

     

    ***

    עם צלצול השעון יתגבר כארי, ישטוף גופו במים קרים, יישק לכוהנת המחייכת בשנתה, ילבש שחורים, יתעטף בשחורים, יחצה את כל הרמזורים בכתום, ויתייצב ראשון במשרד הפנים על מנת למסד את ירידתו לזנות. כשתקרא לו הפקידה לדלפק יגיש לה טופס מוכן מראש ובו בקשה רשמית להחליף את שמו ולשנות את זהותו. את שמו הפרטי "בר" יהפוך ל"רב" ואת שם המשפחה "כֶרֶם" ישנה ל"מֶכֶר".

     

    לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו ושם שנתן הוא לעצמו. לכל איש יש שם שנתן לו אלוהיו ושם שנתן לו מנהל הבנק, וטוב שם משמן טוב. כבר ביום שזכה בפרס שחקן התיאטרון המבטיח ידע כי ניתן לעשות הון מחילוף האותיות שבין "בר כרם" ל"רב מכר".

     

    עיתונאֵי הרכיל דיברו עליו כעל הלהיט הגדול של העשור הבא, אך הוא סירב לזנות אל אלוהיהם וירד לשוליים. בכספי הפרס שכר מעיריית ירושלים בית נטוש בשכונת כרם ישראל . תוך שנה הפך את הבית הנטוש ל"היכל שולי הכרם", ובטקס חגיגי שנערך לפני שלושים שנה הכריז טדי קולק האגדי על היכל "שולי הכרם" כעל "תיאטרון השוּלים של ירוּשוּלים"...

     

    עד עצם היום הזה הוא מתגורר עם הכוהנת הגדולה בעליית הקיר הקטנה של שולי הכרם. יודעי ח"ן רואים בו את אחד מגדולי שחקני הדור, אך משפחות הטלוויזיה יודעות עליו מעט מאד. למרות מצוקתו הוא מסרב להשתתף בפרסומות ובטלה-נובלות, ומקפיד על כך שכל אחת מאלפי הצגותיו תוגבל לעשרה צופים בלבד. חשוב לו מאד שכל צופה וצופה ייכנס להיכלו מתוך תחושה שהכל צפוי בהצגה שלפניו והרשות נתונה בידו להפוך בה ולהפוך בה ולעשות בה כבתוך שלו.

     

    מעולם לא הרשה לעצמו להעלות הצגה שאין בה חידוש גמור. ברגע שהוא מתחיל לחזור על עצמו כלעומת שבא הוא מתחיל לשקוע. עבד נרצע הוא של אלת המקוריות העריצה - 5888 הצגות עקד עצמו למרגלותיה כקורבן תמיד, ועכשיו, כשהגיעו שמים עד נפש, הוא מתיר לעצמו את כל האיסורים, מפסיק להיות שחקן שוליים מסתגף, והופך להיות רב מכר.

     

    ברור לו שיזכה לגאולה מסחרית מסחררת. בקלות יצליח לשכנע את מעריציו החדשים שלא מדובר בסתם חילוף אותיות, וכי 

    יד אלוהים מכוונת הפכה את בר כרם הכופר לרב מכר שליט"א. במהירות יינשא שמו בפי כל בר בי רב. בכל אתר ייכתב על נכדו הכופר של האדמו"ר ששב מדרכו הרעה וגזר על עצמו לגזור את תלתליו היפים ולגדל זקן. הLOOK החדש שלו יעטר את עמוד השער של מוסף "מעריב", ובאולפן הבוקר של ערוץ הקודש הוא יתפלל שחרית LIVE כשתפילה שחורה עוטרת את ראשו, טלית תכולה עוטפת את גופו וכולו אומר שירה חדשה.

     

    "שירה חדשה שיבחו גאולים לשמך", ילהיב את כל הקהל הקדוש בקולו הערב ובתנועותיו הקצביות. מאתיים עלמים עצומי עיניים יתנועעו מאחוריו כלולבים רוטטים ויעוררו רחמים רדומים בגניחות "אדונאאי ימלוווך לעולמממממממ ועעעדדדד... "

    מאחורי העלמים הגונחים תתרומם מחיצת קטיפה גבוהה, ומאחוריה תעמודנה ללא נוע מאתיים עלמות רחומות ורדומות. "אדונאיי שפתיי תפתח", הן תלחשנה, "ופי יגיד תהילתך"... שפתותיהן תהיינה נעות וקול ערוותן לא יישמע. פיהן יתמלא שירה כים ולשונן רינה כהמון גליו...

     

    מדי בוקר יהפוך רב מכר שליט"א את אולפן ערוץ הקודש להיכל המרכזי של עם הסגולה הסגלגלה. הוא יהיה מדריך הכושר הרוחני של בני ישראל ובנותיה, וארבע מאות העלמים והעלמות יהיו להקת החימום שלו.

     

    עם תום התפילה יגביה מנוף נסתר את בימת ה"מזרח" עליה יתייצב. דממת שידור מתוקה תשתרר באוויר, וכל הקהל הקדוש יצפה בכיליון עיניים לדרשת החיזוק היומית של כבוד הרב. שתי מצלמות תחלופנה על פני העלמים ושלוש מצלמות תסקורנה את עזרת העלמות. מדי פעם תתמקד אחת המצלמות בתקריב צנוע של עלמה או עלם. טל הנוער עוד ילין בתלתליהם וזוהר שמי ציון מעיניהם יערוף, כולם טהורים בני טהורים, כולם ערוכים ודרוכים לעבודת הבורא.

     

    ואז, בהינתן האות, תתמקד המצלמה המרכזית בתקריב תפילת הראש השחורה המעטרת את מצחו חרוש הקמטים של רב מכר שליט"א. מהתפילה השחורה תעבור המצלמה אל עיניו היוקדות כלפי שמיא ואל כף ידו הימנית החולפת על פני זקנו המאפיר. בעיניים משתאות יראו כל בני ישראל ובנותיה כיצד נכנס רב מכר לריכוז עצמי מדהים, וכיצד הוא מבריח את כוחות האופל והיצר וחובר אל השכינה המרחפת מעל ארון הקודש שבמזרח.

     

    מהמזרח הזה – המזרח שלו - יאיר לאולם וליושביו, ייאחז בקרנות ארון הקודש ויחצוב להבות בדרשתו: "... אחים אהובים שלי, אין כלום בעולם חוץ מהשמ יתברך... אין כלום בעולם חוץ מהשמ יתברך... אין כלום בעולם חוץ מהשמ יתברך, אחים אהובים שלי, אין עוד מלבדו...

     

    כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מכוחות של עצמו, עליו לפנות לשמים, יש שם מישהו שמקשיב רק לו, ואז, מבלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה, השמ שומע, אהוביי, השמ רואה, השמ עונה... כאן ועכשיו הוא שומע את קולנו ורואה ללבנו ומוחל לנו מחילות סודיות שיאירו את דרכנו מתוך חשכת תשוקותינו, ויעלו את אור החסד מקצה מנהרותינו האפלות...

     

    אם נשוב אל השמ בכל לבבנו הוא ישפיע עלינו שפע רב ויקלוט אותנו בחיקו החם ויאהב אותנו כשם שלא אהבונו מימינו.... רק תפילה אחת מכל הלב, אחים אהובים, והשמ יעלה למרומיו את כל תפילותינו הנידחות, וימחל לנו מחילה סודית למרגלות כסא כבודו, ויכניסנו תחת כנפיו לעולמים, כשם שעשה למשיח הרשע מנשה, נכדו של ישעיה הקדוש...

     

    'דרשו השמ בהמצאו', דרש ישעיה הקדוש, 'קראוהו בהיותו קרוב... יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וישוב אל השמ וירחמהו...' אפילו רשע הרשעים יעזוב את דרכו הרעה אם רק יהיה בו די אומץ. אפילו שועל השועלים יוכל לצאת ממחבואו בשולי הכרם. אפילו מנשה מלך יהודה...

     

    אחים יקרים: אין לנו רשע יותר ממנשה מלך יהודה שהכניס להיכל בית המקדש מאות צְלמים גלויים ומצלמות נסתרות, והפקיד עליהם כוהנת גדולה שהציפה את המקדש בקדֵשות וקדֵשים מתהוללים שחיללו את הקדש במעשי זימה נוראים שתועדו לעיני כל ישראל בכל התנוחות האפשריות. רשעותו של מנשה הייתה כה גדולה עד שכאשר מחה סבא שלו, הנביא ישעיה, על כל מעשיו הרעים, הורה המלך לנסר את ראשו לעיני כל ישראל...

     

    במהלך הניסור, המצולם לפרטיו, קיבל הסבא הקדוש את יסוריו באהבה, חייך במאור פנים אל נכדו, ומלמל: "דרוש השמ בהימצאו, בני, קרַאֵהו בהיותו קרוב... הכל יהיה מחול לך, אהובי, אפילו אתה תעזוב את דרכך הרעה ותשוב אל השמ הרחום... "

     

    ואמנם, אחרי שנים רבות של זימה והוללות, התקיימה נבואתו של הסבא הקדוש, והמלך מנשה הפך לגדול החוזרים בתשובה בכל הזמנים, ועד עצם היום הזה הוא מכהן כראש ישיבת היכל הרקיע החמישי, שהוא הרקיע של כל בעלי התשובה הגמורים, שבמקום שהם עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כל זה התחולל כתוצאה מתפילה אחת ויחידה שהתפלל מנשה הרשע מכל הלב, תפילה שגרמה לו למצוא מקלט אוהב בחיקו החם של השמ...

     

    היה זה בשעה שהסתבך מנשה בצרה גדולה שבמהלכה קרא לעזרתם של כל הצלמים שבהיכל. רק משלא נענה על ידי אף אחד מהצלמים הרשה לעצמו לפרוץ בבכי מר ולפנות אל השמ יתברך בתפילת אמת: 'כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות', בכה לעיני כל מצלמות ההיכל, 'דרכו הדרך לחופשי', המשיך לבכות, 'במסתרים תבכה נפשי... '

     

    הכוהנים, הכוהנות והעם שמילאו את עזרת המקדש חדלו בבת אחת משיקוציהם והביטו משתאים אל מול תקריב דמות דיוקנו של מלכם שהמשיך לצעוק "במסתרים תבכה נפשי" לעיני כל מצלמות ההיכל.

     

    רק כשגבר לחלוטין על יצרו והכניע את כל כוחות האופל, היישיר מבט לעיני כל ישראל והתוודה את ווידויו הגואל של עקביא בן מהללאל: 'מאין באת?!', לחש בעיניים אדומות מבכי, , 'ולאן אתה הולך?... ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?'...

    'באתי מטיפה סרוחה!', התוודה בפני המצלמות, 'ואני הולך למקום עפר רימה ותולעה, ועתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא... '

     

    מלאכי הדין לא האמינו לאף מילה היוצאת מפי מנשה. הם היו משוכנעים שהוא עובד על השמ בעיניים וסתמו את כל חלונות הרקיע . אבל השמ, המתאווה כל כך לתפילת רשעים, נכנס למנשה לפנים משורת הדין ומחל לו מחילה חשאית מתחת לכסא כבודו והכניסו תחת כנפיו לעולמים יחד עם כל תפילותיו הנידחות.

     

    האמינו לי, אחים אהובים, שמהיום שבעוונותיי הרבים יצאתי לתרבות רעה, לא חדלתי לעשות מעשי מנשה ולהיכנס לתוך דמותו ההוללת. שנים רבות ורעות הייתי מנשה את השמ עד שהתקיים בי הפסוק 'צור ילדך תֶשי, ותשכח אל מחוללך'. שנים רבות ורעות כפיתי את יד ההשכחה על כל הצופים התועים שבפניהם הצגתי את הצגותיי הטמאות, אך בחסדי האל יתברך עלו כל נסיונותיי בתוהו ושקעו בתהום הנשיה...

     

    חבל על הזמן, אחים יקרים, אין כל אפשרות לנשות את השמ... יום אחד הוא יתגלה במלוא תפארתו בפני כל אחד מאתנו, ויזמן כל אחד מאתנו לשימוע אישי נוקב שבעיצומו הוא יקשה את קושיית הקושיות: אייכה?!..

    'איי איי איי אייכה?!... איי איי איי אייכה?!?...

     

    איפה היית כשהייתי קרוב?... הה? ... למה לא דרשת אותי כשעברתי בסביבה?... הה?... מה בדיוק עשית כשהתחבאת מפניי?... הה?... מי בדיוק הגיד לך כי עירום אתה?... הה?... הטרם תדע כי אין מאחוריי אין מלפניי חת שתיים שלום אני הולך לחפש?...

     

    אחים יקרים, אם לא עכשיו - אימתי, ואם לא כאן – היכן?... בואו נצא ממחבואנו האפל בשולי הכרם... בואו נצא לחופשי ונצעק 'במסתרים תבכה נפשי', ונדרוש את השמ בהימצאו ונקרא לו בהיותו קרוב, כי קרוב השמ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת... כי אין חיק אוהב ומרחם כמו חיקו החם של השמ המרבה לסלוח סליחות סודיות ולמחול מחילות חשאיות...

    אין עליו, אהוביי, אין עוד מלבדו...

    אין עוד חיק אוהב ומרחם כמו חיקו החם של השמ...

     

    פרקי הרומן הבאים יתפרסמו בהמשך. הקוראים מוזמנים להעיר ולהאיר, כמו גם ללמוד בבית מדרש וירטואלי חלק מהמקורות הרבים המסתתרים מאחורי הרומן הזה (מקורות מהתנ"ך, התלמוד, המדרש, הברית החדשה, הספרים החיצוניים, הזוהר, ביאליק ועוד). 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים