שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: מאיה פרי
    מי אמר שילדים חייבים לפחד מג'וקים?
    אמנם הם לא מתוקים ורכים למגע כמו כלבלבים או דובונים, אבל זה לא אומר שלא מגיע להם ספרים משלהם. הסופרת חנה גולדברג עם שלושה ספרי ילדים על ג'וקים, זבובים וגם עכבישים

    "ילדים לא נגעלים מג'וקים, זה רק ההורים שלהם שנגעלים", אמר לי המאייר וסקר נעלב את פרצופי המזועזע לנוכח הסקיצות שלו לספר הילדים החדש שלי שבהתהוות. חזרתי והתבוננתי בסקיצות, שבהן שני הגיבורים המתוקים שלי, שוקי ומוקי, שבעת כתיבת הספר תמיד הצטיירו בדמיוני כצמד יונקים-חמודים-רכי-פרווה, הפכו פתאום ל... ג'וקים.

     

    כבר בעת כתיבת העמודים הראשונים עוררו בי שוקי ומוקי רוך וצורך לגונן עליהם מהצרות שהם נאלצים לעבור (בגללי), בדרכם ללמוד כמה דברים על עצמם ועל העולם. והנה עכשיו הם מקבלים פנים וגוף והופכים פתאום ליצורים בעלי רגליים דקיקות ושעירות וזוג מחושים!

     

    ניסיתי למחוק מתודעתי את תמונת בני ביתי הנסים בבהלה ובצעקות אימים, את התרסיס קוטל המקקים, את המרדפים הליליים, שבמקרה הטוב מסתיימים ברמיסה ובמקרה הפחות טוב בניסיון נואש להירדם למרות הידיעה שיצור-בעל-מחושים-מתנועעים אורב בחרך האפל שבין הארון לקיר.

     

    שקלתי לבקש מהמאייר שיחליף את התיקנים בצמד יונקים חמודים, אבל לפני זה, חזרתי והתבוננתי בסקיצות ופתאום ראיתי כמה מעוררי חמלה הם שוקי-ומוקי-הג'וקים, שבנוסף לכל הצרות הרגילות צריכים להתמודד גם עם כל הסטריאוטיפים והתיעוב שבני אדם חשים כלפיהם, ואט אט מצאתי את עצמי הולכת ומתאהבת בהם.

     

    האם יצליחו ילדי ישראל להזדהות עם גיבורים-ג'וקים? האם הם בכלל יסכימו לאחוז בידיהם ספר שגיבוריו הם יצורים כה שנואים? האם דעות קדומות ופחדים קמאיים הם בעלי סיכויי השתנות?

     

    הנה שלושה ספרים שאני בטוחה שהתלבטות דומה עמדה לנגד עיני כותביהם: בראשון מככבת עכבישה בעלת נטיות אמנותיות, שתשנה מקצה לקצה את יחסכם לעכבישים, בשני מככבים זבובה חמודה ועכביש מפחיד ובשלישי – מקקים מכוערים שעצם מעשה הבריאה שלהם הוא בגדר טעות מצערת.

     

    היופי של סופי

    מאת אילין ספינלי, איירה ג'ין דיר, מאנגלית: ענת אהרון, הוצאת כנרת (לבני שלוש ומעלה).

     

    למה?

    בגלל הרוך. לקרוא את הספר הזה זה כמו להתעטף בשמיכה רכה ומנחמת. ספינלי הצליחה לטוות סיפור מכמיר-לב, שמספר את סיפורו הטראגי ומעורר-ההזדהות של כל אמן באשר הוא, גם אם הוא רק בן שלוש.

     

    מה הסיפור?

    סופי היא עכבישה המבקשת לטוות יצירת מופת, אבל כולם מגרשים אותה בחבטות ובצרחות. שוב ושוב היא נזרקת ממקום למקום, שוב ושוב היא מושלכת אל מסלול החתחתים הסיזיפי של חייה, וככל שכולם מכים בה ומגרשים אותה, היא הולכת ומתעייפת, הולכת ונשחקת, הולכת ומזדקנת. האם תצליח האמנית הקטנה ליצור את יצירת המופת של חייה?

     

    למה אילין ספינלי?

    בילדותה פגשה ספינלי אישה שלא היה לה כסף לקנות שמיכה לתינוק שלה. את "היופי של סופי" היא כתבה בהשראתה. ניכר בספינלי שליבה ממש יצא אל האם הצעירה, כמו שלבנו יוצא אל סופי הדחויה והשנואה, שהיצירה שהיא מנסה ליצור נדחית ונהרסת שוב ושוב.

     

    זבובה זמזומובה

    כתב קורני צ'וקובסקי, איירה נטלי פודלוב, מרוסית: עינת יקיר, הוצאת כתר, עילמור ספרים (לבני שלוש ומעלה).

     

    למה? 

    כי לפעמים שווה ספר שלם בעיקר בזכות האיורים. כשמדפדפים ב"זבובה זמזומובה" עמוד אחרי עמוד, בלי לקרוא את הטקסט, הולך ונארג בתודעה עולם-חרקי ויזואלי עשיר וייחודי, הן צורנית והן תוכנית, ובהדרגה מתרקם בדמיון הסיפור כולו, עד שהטקסט הופך לכמעט-מיותר. כן, עד כדי כך האיורים מצליחים ליצור בספר הזה עולם עצמאי, מקביל לטקסט, ועד כדי כך הצליחה המאיירת לספר סיפור וליצור שפה ועולם סיפורי אוטונומי, שעומד בזכות עצמו.

     

    נכון, הגרסה העברית של הסיפור-פזמון הזה של צ'וקובסקי, לא תמיד הצליחה לצלוח בהצלחה את המעבר הפזמונאי (הלא פשוט, אני מודה) מרוסית לעברית ולייצר מקצב וחרוז שעובדים בעברית. לא אחת נתקל הקורא במכשולים טקסטואליים בדמות חרוז מאולץ ("לבקר הגיעה / סבתא הדבורה, / לזבובה הביאה / דבש מהבירה") או מקצבים והטעמות מבלבלים (זה מתחיל כבר בשמו של הספר, שהקורא אינו יודע אם לקראו במלעיל או במלרע). אך מחפה על כך העלילה הדרמטית הסוחפת, וכמובן, האיורים – כבר אמרתי?

     

    מה הסיפור? 

    לזבובה זמזומובה יש יום הולדת. מוזמנים למסיבה פרעושים, מרבי רגליים ופרפרים. מי שלא מוזמן הוא עכביש אכזר, שמגיח לפתע, חוטף את בעלת השמחה ומנסה לטרוף אותה. מי יציל את הזבובה? האם יום ההולדת שלה ייגמר ברע? האם היא תתאהב ביתוש, תתחתן ותחיה איתו לנצח באושר ועושר?

     

    למה קורני צ'וקובסקי? 

    כי יצירותיו של סופר הילדים הרוסי האהוב הזה מזמנות ניחוח של מקומות אחרים, מקומות קשוחים, שבהם סופרי ילדים אינם חוששים להפחיד ולהגעיל ילדים קטנים (כן, זה אותו צ'וקובסקי שהפחיד ילדים גם בספרו "ברמלי שיצא בעברית בתרגומו המצוין של אלתרמן).

      

    אמורי אשיג אטוסה

    כתבה נורית זרחי, איירה הלה חבקין, ספרית פועלים (לבני ארבע ומעלה).

     

    למה?

    בגלל דמותה האנושית ומעוררת ההזדהות של אמורי אטוסה חסרת-האונים, שמתקשה כל כך לעמוד במבחן שיאפשר לה לפרוש כנפיים ולצאת לעולם. בגלל המשפט שאומרים שני הג'וקים השנואים לאמורי המסכנה, שבראה אותם בלי כוונה: "לא בכוונה זה פשוט בכוונה אחרת", בגלל שיצירת אמנות אמיתית תמיד נוצרת בלי כוונה או אפילו בטעות.

     

    וגם – בגלל שזה ספר העצמה נהדר לילדים שלא תמיד מצליחים לעמוד במבחן.

     

    מה הסיפור? 

    אמורי אטוסה היא מכשפה קטנה, שסיימה את לימודיה, אך לא עמדה בבחינת הסיום. כיצד תצא לעולם? איך תהיה למכשפה אמיתית, אם אפילו הקסמים הפשוטים ביותר אינם מצליחים בידה?

     

    למה נורית זרחי? 

    בגלל המקוריות.

     

  1. חנה גולדברג היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "קישתא", "חברים בכל מיני צבעים", "קוף משקפוף" ובקרוב "שוקימוקי". מקיימת מפגשים עם ילדים והורים בבתי ספר וגני ילדים. לכל הטורים של חנה גולדברג .

     


  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    היופי של סופי
    איור: ג'ין דיר, עטיפת הספר
    אמורי אשיג אטוסה
    איור: הלה חבקין, עטיפת הספר
    זבובה זמזומובה
    איור: נטלי פודלוב, עטיפת הספר
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים