חוברה לי יחדיו

אני מתה על תל אביב. יותר מזה, אני מתה על תל אביב כפי שאני רואה אותה בטלוויזיה. עבור רוב יוצרי הדרמה הישראלית, העיר הזו היא לא רק לוקיישן, היא השראה. הדמות החביבה עליי על המסך כרגע, למשל, היא צמרת (עלמה זק) מ"עד החתונה", שבאישיותה הינה כל מה שיש לתל אביב להציע - נהנתנית, סקסית, יצירתית ותמיד גדושה בחוש הומור.

לאחרונה הטלוויזיה מתחילה לרמוז שיש עוד עיר בישראל - שמה ירושלים, והיא אפילו הבירה. האמת היא שאני מכירה אותה, חייתי בה שלוש שנים מחניקות, ואם לשפוט על פי הטלוויזיה שהחלה לתעד לנו אותה, לא השתנה בה הרבה מאז שעזבתי. שתיים מהסדרות הכי טובות כרגע קורות בה: "סרוגים" נותנת לנו ירושלים של דתיים מבולבלים, "עספור" מציבה את גיבוריה באוטובוסים מג'ויפים. הכל יפהפה ועשוי מצוין, ועוזר לצייר תמונה מלאה יותר של החיים בישראל, אבל לא בטוח שהוא עושה את הפרסומת הטובה ביותר לבירתנו. אם מישהו היה צריך לבחור איפה לגור על פי הטלוויזיה, נדמה לי כי זה לא היה קשה מדי - הדמויות הירושלמיות עומדות בתור לאוכל, סופרות ימי נידה ומפחדות ממה שיגיד אבא; התל אביביות בעיקר מחפשות את השילוש הקדוש של העיר הזו: אהבה, חנייה ודירה.

איור: יואב דאובה 

הטלוויזיה שלנו מקבלת צבע ועומק כאשר היא נודדת הרחק מהמרכז. ונראה שזה חלק מתהליך גדול יותר שבמסגרתו אנחנו קצת שמים בצד את הרדיפה אחר הבינלאומיות וקצת יותר מתכנסים לתוך עצמנו ואל המזרח התיכון שבו אנו חיים - אם במוזיקה ואם בבחירות הריאליטי שלנו. אבל בינתיים המעבר הטלוויזיוני אל ירושלים לא בהכרח עושה חסד עם הדימוי שראש העיר השאפתן של ירושלים, ניר ברקת, היה רוצה שעירו תקבל. כבר לא מעט זמן מספרים לנו כי יש ירושלים אחרת - שמחה יותר, בליינית יותר ומלאה בתרבות צעירה. עד כה לא ראינו ייצוג אמיתי לירושלים הזו במסגרת הדרמה הישראלית, אבל אולי נדידתה של הברנז'ה אל הבירה היא רמז לבאות. בקרוב יעביר ערוץ 10 את שידוריו לירושלים באקט מבורך של עידוד מהעירייה. גם האולפן השקוף של ערוץ 24, על חבורת המה קשורים שבו, מסתמן, קורץ אל הבירה, מה שיהפוך אותה למעט יותר סקסית. אולי היום שבו נשלח צלמי פפראצי לרחוב יפו לתעד את הסלבז בעבודתם, לא רחוק כל כך - ואולי גם בלי זה, נזכה לקבל ירושלים צעירה, בועטת ומושכת. ירושלים שתיתן פייט אמיתי לתואר המטרופולין של תל אביב, ולא תהיה רק הפוגה אקזוטית מהשוטים של שדרות רוטשילד.